שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סבא וסבתא בשלט רחוק
    הם רואים את הנכדים דרך המצלמה של הנייד, מדברים איתם בסקייפ וטסים לביקורים בכל הזדמנות. איך שומרים על קשר בין סבים וסבתות לנכדים שגרים במדינה אחרת ומה עושים עם הגעגועים שלפעמים לא מרפים?

    ההורים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהשגרה היומיומית שלנו ושל הילדים שלנו. הם עוזרים פעמים רבות עם בייביסיטר, נפגשים לארוחת שישי ונוכחים בחיי הנכדים. אבל מה קןרה כגרים במדינות שונות? איך מצליחים, למרות המרחקף לשמור על הקשר?

     

    "פגשתי את בן זוגי פול כשחייתי באנגליה", מספרת יערה די סגני מתל מונד, אמא לשני ילדים (16 ו-9). "היינו זוג צעיר וגרנו ליד ההורים שלו. למעשה, עד שזיו הגדול שלי היה בן ארבע גרנו באותה שכונה. ההורים שלו עזרו, אבל היינו מאוד עצמאיים. אבא שלי חי באיטליה ואמא שלי הגיעה מהארץ פעמיים בשנה, והיינו מדברים על בסיס יומיומי בסקייפ ומיילים".

     

    יערה די סגני (צילום: אלבום פרטי)
    יערה וילדיה(צילום: אלבום פרטי)

    זיו, הבכור היה בן ארבע כשבני הזוג חזרו לארץ, אבל הקשר לדבריה של די סגני הוא מיוחד: "אנחנו נוסעים לאבא שלי כמעט כל שנה, לאיטליה. עם ההורים של פול אנחנו בקשר טלפוני בעיקר, בוואטסאפ. אני משתפת תמונות מאירועים משמעותיים והדברים הקטנים של היום יום. הם מגיעים כל כמה שנים ואנחנו נוסעים, אבל לא בתדירות גבוהה, ועדיין זה קשר חם ואוהב".

     

    מה הופך אותו לכזה?

    "אנחנו אוהבים אותם והם אותנו, קרבה רגשית , חמימות. אומנם פחות נפגשים אבל חשובים מאוד אחד לשני".

     

    לא חסרה לילדים הנוכחות של סבתא וסבא?

    "זו המציאות שנולדו אליה. הם לא מכירים מציאות של סבתא וסבא שבאים פעם או פעמיים בשבוע".

     

    הסוד ליחסים טובים לדבריה של די סגני הוא להיות מעודכנים על בסיס קבוע "היה עדיף שסבתא וסבא יהיו קרובים, אבל זו המציאות ולכן חשוב לשתף בדברים הקטנים, שיהיו בתמונה ולשמור על יחסים הרמוניים למרות המרחק".

     

    קראו עוד:

    "אבא, אני לא יפה, כולם מסתכלים עליי מוזר"

    הילדה לא רוצה לאכול כלום

    מופעי חנוכה 2018 - כמה זה יעלה לכם?

     

    נפגשים אחת לחודשיים

    "הבן שלי עבר לברלין לפני 14 שנים. יש לי ארבע נכדות (17, 10, 8 ו-3)", אומרת אילנה יושע מנס ציונה. "רצינו להיות חלק מהצמיחה, ההתפתחות, הגדילה שלהן ואנחנו מגיעים אחת לחודשיים לביקור של שבועיים. משתדלים להגיע כשיש ימי הולדת, טקסים בבית ספר והופעות שמזמינים אותנו. ברגע שעוזבים, הם כבר מחכים לנו שוב.

     

    "אנחנו עוזרים ככל האפשר. באים לתמוך בהם, להקל על השגרה. דווקא את עומר, הבן שלי אנחנו פחות רואים. הוא קם מוקדם וחוזר מאוחר. כלתי סטודנטית ושניהם עובדים מאוד קשה, אבל הם מפנקים אותנו. כלתי מכינה לנו ארוחת גורמה, היא מדהימה".

     

    שתפי בשגרת הביקורים.

    "אנחנו עוזרים ככל האפשר: קניות, כביסות, בישולים. אם הן חולות לוקחים לרופא. בעלי רפי מוציא אותן מהמסגרות, ברכבת. לוקח עגלה או אופניים לנכדה הקטנה. גם כשהטמפרטורה מתחת לאפס עוטפים אותם ויוצאים לפארקים".

     

    בשגרה אתם מצליחים לשמור על קשר?

    "כלתי דואגת כמעט כל ליום להתקשר, ואנחנו מדברים דרך המצלמה של הנייד. אנחנו רואים אותן מכינות שיעורים, משחקות, עושות לנו הצגה, אנחנו חלק מהשגרה שלהן. הקדמה הטכנולוגית מאפשרת לדבר יותר בחופשי. אני זוכרת אותי כאמא טרייה, גרנו שנתיים בארה"ב, הורי היו מבוגרים והייתי מתקשרת אחת לשבוע, מדברת איתם דקה ומנתקת. היום זה אחרת, התקשורת מחברת יותר. המזל שזו טיסה של ארבע שעות, קרובה. יש סבים וסבתות שנוסעים רחוק יותר וזה קשה".

     

    איפה הקשיים?

    "בשפה. הבנות דוברות בעיקר גרמנית, מדברות מעט עברית, ולכן אנחנו מוגבלים בשיחות שלנו, אבל שנה שעברה היו פה בחופש לבד והסתדרנו מעולה. לקחנו אותן לים ולמוזיאונים".

     

     

    "כשאני מתעוררת הנכדים הולכים לישון"

    רוני אלוני היא סבתא לארבעה נכדים (17, 16, 14 ו-9) שגרים בארה"ב. הם נולדו שם והיא מקפידה לבקר אותם ולשמור על קשר רציף. "עד לפני שנתיים הייתי מורה, יכולתי להגיע רק פעמיים בשנה - בפסח ובחופש הגדול. לפני שנתיים פרשתי וזו נקודת מפנה כי כל החופשים שלי היו תלויים בעבודה", היא מספרת.

     

    "הנכד בן התשע לא נולד בחופש כמו האחיות שלו וזה היה אתגר להגיע ללידה, אבל התמדתי כל השניים להגיע, היום כפנסיונרית אני משתדלת להגיע יותר, ולפעמים הם מגיעים לארץ. גלי בתי והילדים אוהבים להתארח אצלי ואצל ליאת, הבת השנייה שלי, שהיא בעצמה אמא לשלושה ילדים וגרה קרוב אלי. גם עם הילדים של ליאת אני סבתא במשרה מלאה. יומיים בשבוע הילדים איתי, ואני מבלה איתם המון".

     

    איך את מבלה עם הנכדים כשאת מבקרת בארה"ב?

    "כשאני מגיעה, אני מקדישה להם זמן. לא מתעסקת בבישול או עבודות בית, מקסימום מכינה סלט ישראלי. הייתי באימוני הכדורגל של הנכד, ראיתי אותו במשחק, היה לו חשוב שאהיה שם. הוא התרגש ועבורי זו הייתה גאווה גדולה.

     

    "בביקור האחרון למשל, נסעתי כי התגעגעתי, הרגשתי שאני חייבת לראות אותם ולא יכולה להתאפק, הרגשתי שאני צריכה לטוס לחבק את הבת שלי. הייתי שם כמעט שלושה שבועות וחזרתי לא מזמן. הלכנו לארוחות בוקר וסרטים, הגדולות התחילו לנהוג, בקשו שאלווה אותן, זה היה ביקור נפלא, בילינו המון יחד".

     

    רוני אלוני (צילום: אלבום פרטי)
    רוני אלוני(צילום: אלבום פרטי)

    הקושי משתפת אלוני הוא במרחק והפרשי השעות: "זו טיסה לא פשוטה, 15 שעות, אבל זה עובר כשנוחתים ופוגשים במשפחה. גם הפרשי השעות - כשאני מתעוררת הם הולכים לישון".

     

    איך שומרים על קשר מרחוק במשך כל כך הרבה שנים?

    "מתמידים. אני התמדתי והקפדתי להגיע לפחות פעמיים בשנה עם מתנות וספרים. יאמר לזכותה של גלי שהקפידה לשמור על קשר. בעבר לא היה וואטסאפ אז היינו מדברות בסקייפ. יש לנו קבוצה משותפת עם ליאת, אחותה, הנכדות הגדולות שלי חיברו אותי לאינסטגרם ואני רואה תמונות שלהן. הן עסוקות מאוד אבל שולחות לי מדי פעם לבבות. גלי שולחת תמונות ומעדכנת בדברים מיוחדים שעשו. אחת הבנות הייתה בארץ ארבעה חודשים במסגרת תוכנית מיוחדת שהשתתפה בה, מתאמצים ומצליחים לשמור על קשר גם מרחוק".

     

    שותים קפה יחד בסקייפ

    גלית בר גרה במינכן לסירוגין במשך כמה שנים "נסענו ב-2007 לראשונה עם שני ילדים וכלבה. באוגוסט 2011 חזרתי עם שלשוה ילדים ובעלי נשאר על הקו. לפני שלוש שנים חזרנו לשם סופית", היא מספרת.

     

    "לפני שנסענו גרנו קרוב להורים שלי, הבנים ממש גדלו אצלה. היא טיפלה בהם חצי שנה לפני שהם נכנסו לגן. גם עם המשפחה של בעלי יש קשר חם ואוהב. הם גרו רחוק מאיתנו בארץ והיינו נוסעים כל סופשבוע שני, מדברים בטלפון באופן קבוע, מסיבות וימי הולדת".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    איך הקשר מאז המעבר הסופי?

    "הוא לא נפגע בעקבות המעבר. נשאר קשר רציף, אנחנו מדברים בסקייפ כל יום. אבא של רונן, בעלי, הגיע לבקר אותנו, ובילינו המון בקיץ ביחד. אמא שלי באה בפסח האחרון, הייתה חודש אצלנו. היא מגיעה הרבה בחגים, אבל גם כשהיא בארץ, היא יודעת מה הילדים אכלו, מעודכנת בכל דבר קטן, אנחנו מדברים כל היום.

     

    "לילדים שלי זמן איכות סבתא אפילו יותר מילדים אחרים בארץ. אני חושבת שגם בארץ, ילד לא נפגש כל יום עם סבתא או סבא שלו, מקסימום מתארחים לכמה שעות. כשהיא באה לבקר, הם ממש גרים איתה, אפשר לחוות ביחד המון דברים. כשהיא נוכחת, זה משמעותי מאוד, דברים שלא כל ילד חווה עם הסבתא והסבא שלו".

     

    עם זאת, בר מציינת שלפעמים מתגעגעים: "קצת צובט בשבתות אבל הסבים והסבתות מבינים את הבחירה שלנו, מכבדים אותה".

     

    איך מתגברים על הגעגוע?

    "מדברים בסקייפ ושותים קפה יחד. משתפים כשהם חזרו מבית ספר עם מבחן, לפני ואחרי טיול. אם קנינו משהו חדש, אני מראה לה. אומנם וירטואלי, אבל הוא עוצמתי מאוד. אם נגיע לביקור בארץ, ברור שמתארחים אצלם.

     

    "מלכתחילה הקשר היה חזק וכשגרים רחוק מעריכים יותר, מבינים שזה לא מובן מאליו. שכשהם מבקרים הזמן שלנו קצוב, אין מקום למריבות או ויכוחים".

      

    מדברים פעמיים ביום

    "אבא שלי ואני קשורים מאוד למרות שהוא גר באירופה", משתפת רעות מזרחי אמא לשלושה ילדים (9, 7 ו-3). "אנחנו מדברים פעמיים ביום, הוא מגיע אחת לחודש לכמה ימים ולפעמים בחגים או אירועים מיוחדים נשאר אפילו יותר".

     

    שתפי בקשר של הנכדים איתו.

    "הם מכורים אליו, מחכים בציפייה כשיבוא ולא עוזבים אותו עד שהולכים לישון. יוותרו על המון דברים כדי להיות איתו. הוא מכור אליהם, קונה להם המון מתנות ומפנק אותם. למרות המרחק הוא מאוד נוכח, הוא הראשון שיתקשר ביום הראשון ללימודים, הראשון לברך בימי הולדת וגם שולח לנו פרחים ביום נישואין.

     

    "אבא שלי לא נותן לעצמו לפספס למרות שהוא שם ואנחנו פה. הוא סבא במשרה מלאה למרות המרחק ואנחנו מקפידים לבקר אותו פעם בשנה".

     

    מתגעגעים?

    "מאוד. העצות הכי טובות הן שלו והייתי רוצה לפעמים, כשהוא לא נמצא, לשבת ולדבר איתו, לחבק אותו, אבל הקשר הוא כל כך הדוק ומתגברים. אנחנו שם אחד למען השני כל הזמן. אני מדברת איתו כל יום כשאני חוזרת מהעבודה ובערב מקפידה על שיחה עם הילדים. אם בטעות לא התקשרתי הוא מיד ישאל 'מה קורה?'".

     

    מה סוד הקסם?

    "להיות שם. לדבר בשעות קבועות, לייצר שגרה של שיחות, בדיוק כמו להתקשר לסבא שגר פה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום פרטי
    "הקושי הוא במרחק ובהפרשי השעות"
    צילום: אלבום פרטי
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים