"תימכו בקרב האחרון של לוחמי הקישון"

תפקידו של הגדוד המיוחד הזה היה "להעביר את יחידות הצבא השונות על פני כל מכשול מים שייקרה בדרכן בכל פעילות מבצעית". יחד עם יחידות מיוחדות של חיל ההנדסה וחיל הים, פיתחנו ושכללנו אמצעי צליחת מעברי מים שונים - החל מנחלים ונהרות וכלה בתעלת סואץ, שכן היה ברור לקברניטי הצבא שבמלחמה הבאה עם אויבינו שמדרום, ההכרעה תהיה כזו שתאלץ אותנו לעבור לגדה המערבית של תעלת סואץ.

צפו בסרטון הקמפיין:

הקישון נבחר על ידי רשויות הצבא לאימון מעבר מכשול מים צר, ושטח מספנות ישראל הצמוד אליו, שרוחבו דמה לזה של תעלת סואץ, נבחר לאימון צליחת התעלה. כל יחידות הצבא הלוחמות, יחידות השריון השונות, קורסי הפיקוד והיחידות המיוחדות עברו אצלנו אימוני צליחה.

בהיותי מפקד בגדוד הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) פעלתי גם כמפעיל, והייתי אחראי בעיקר על כלי השיט השונים שהיו בפלוגה. עברנו קורסי הפעלה ייעודיים, קורסי צלילה והפעלת סירות גומי, כדי לתת מענה הנדרש מכורח בניית הדוברות, הגשרים הצפים ואימוני הצליחה השונים של יחידות הצבא.

אופי האימונים חייב אותנו לשהות שעות ארוכות במים המזוהמים, ובשל מיקום המחנה, גם "נהנינו" מהאוויר המזוהם ומהצחנה במשך 24 שעות ביממה. המוצר הנדרש ביותר במחסני היחידה היה "סינטבון": "סבון סוסים" קראנו לו, ולאחר כל יום אימון ניסינו לקרצף ולהסיר בעזרתו את הלכלוך, הזוהמה והטינופת שדבקו בכל חלק מגופנו.

את משימתנו החשובה ביותר ביצענו בשנת 1973, כשנקראנו לדגל במלחמת יום הכיפורים האיומה והנוראית: הגענו ראשונים לתעלת סואץ ובנינו את הגשרים והדוברות, במטרה להעביר "באש ובמים", תרתי משמע, את כוחות צה"ל משלב הבלימה האכזרי, לשלב ההתקפה והניצחון הסופי על אדמת מצרים.

ממאבק באויב למאבק בסרטן

בשנת 2000 נחשפה "פרשת הקישון", כשקבוצת לוחמי שייטת בהובלת יובל טמיר דרשה לבדוק את הקשר בין האימונים בקישון לעובדה שרבים מהצוללים חלו בסרטן בגיל צעיר. כשהוקמה ועדת שמגר, שלחתי לוועדה איגרת וביקשתי להעיד בפניה.

ניר פלתיאל וחבריו לוחמי הקישון, בעבר(צילום: רס"ן (במיל') ניר פלטיאל)

עדותי פקחה את עיני המשתתפים לכך שלא רק לוחמי השייטת והילת"ם צללו והתאמנו בנחל הקישון, אלא גם אנו, לוחמי ההנדסה הימית גדוד 605 מאגד הצליחה. בכל הבדיקות התברר שמכל הלוחמים שנחשפו לתרעלת החומרים המזהמים והמרעילים, שהותנו הרצופה שם הייתה הארוכה והמשמעותית יותר.

אלא שלא כך מתנהלים הדברים. אני אישית "זכיתי" בחמישה סוגי סרטן שונים, שאינם קשורים זה לזה. מאחוריי מסכת ממושכת של ניתוחים, טיפולים ביוד רדיואקטיבי, שימוש בתרופות שונות ובדיקות תקופתיות חצי-שנתיות רצופות, כשהחיים נמשכים בין בדיקה לבדיקה ובמתח המתמיד מפני תוצאותיהן. קצין התגמולים, מסיבותיו, הכיר רק בשלושה סוגי סרטן, כך שאני נאלץ להמשיך לנהל הליכים כבר קרוב ל-18 שנים.

"מכל הלוחמים שנחשפו לתרעלת החומרים המזהמים והמרעילים, שהותנו הרצופה שם הייתה הארוכה והמשמעותית ביותר"(צילום: רס"ן (במיל') ניר פלטיאל)

כמוני, לוחמים רבים הוכרו רק באופן חלקי או שלא הוכרו כלל. שנים ארוכות אנו נאבקים להכרה במלחמת גוג ומגוג, שבה נאלצנו לעבור ייסורי שאול: חקירות משפילות, תחקורים על ידי עשרות עורכי דין, שבמקרים רבים קיבלו ממשרד הביטחון פרטים אישיים ומסווגים - דבר שהוא כשלעצמו פלילי לחלוטין. כל מהלך משפטי לווה בקלון ובחוסר התחשבות.

והמאבק האחרון - בבירוקרטיה

מטרתם הייתה אחת - להתיש אותנו כבודדים וכקבוצה. קצין התגמולים עושה הכל כדי לא למלא אחר ההחלטה הערכית שקיבל שר הביטחון מופז. מה לא שמענו שם? הם טענו שסיבות התחלואה שלנו הן אוויר מלוכלך, עישון פסיבי, אכילת מזון מרוסס, שהייה מרובה בשמש, ניהול אורח חיים לא בריא, סיבות גנטיות ועוד.

הסכומים העצומים שהמדינה שפכה על עורכי הדין וחוות הדעת נגדנו, והמחיר השערורייתי שעלו משפטים אלו, בהחלט היו מספיקים כדי לפצות את הלוחמים, ואף מעבר לכך. מוטב היה לו במקום להוציא כספי ציבור במאבק נגד הלוחמים, היו משקיעים אותם בפיצוי ובתמיכה בלוחמים הפגועים, במקום לאלץ אותנו לפנות לעזרת הציבור במאבקנו הצודק כל כך.

ניר פלטיאל וחבריו לוחמי הקישון, כיום(צילום: רס"ן (במיל') ניר פלטיאל)

שיאו של האבסורד היה בשבוע שעבר, כשקיבלנו את תשובת המדינה לעתירה שהגשנו לבג"ץ בדרישה לחשוף את הנתונים שנאספו במינהלת הקישון - שהוקמה בעקבות מסקנות ועדת שמגר, ומזמנת במשך 15 שנים את הלוחמים שנחשפו למי הקישון לבדיקות רפואיות.

פרקליטות המדינה ענתה שחלק מהנתונים לא נמצאים ברשותה, ושהיא לא מאמינה שניתן לבדוק את הקשר הסיבתי בין האימונים בקישון למחלות שאוכלות את הלוחמים. זוהי אותה פרקליטות שגוררת כל אחד מאיתנו בנפרד לבתי המשפט, ודורשת מאיתנו להוכיח את הקשר הסיבתי בין האימונים למחלות כתנאי להכרה.

הצבא ידע לאן הוא שלח אותנו כשסימן את שטח נחל הקישון כאזור האימון שלנו, ויש לכך הוכחות גם בחיל הים וגם בחיל הרפואה. הצבא התעלם וממשיך להתעלם מהקבוצה הזו של הלוחמים, ששילמה ומשלמת עד היום מחיר כבד מנשוא על מחדל זה בחייה ובבריאותה.

אנו נמצאים בסיומו של קמפיין גיוס המונים, במטרה לגייס תקציב למאבק משפטי וציבורי שיחייב את קצין התגמולים ואת מינהלת הקישון לחשוף את הנתונים על אודות היקף התחלואה בקרב הלוחמים, ואת קצין התגמולים ליישם את החלטת שר הביטחון לקבל אחריות ולהכיר בלוחמים החולים. גייסנו כבר יותר מ-295 אלף שקלים, ונותרו לנו עוד 80 אלף שקלים הנחוצים לנו וארבעה ימים בלבד לסיום הקמפיין.

אנו מבקשים רק הכרה וקבלת אחריות מלאה על מצבנו, ופיצוי לשאריהם של חברינו שכבר אינם עימנו.

מקווים שאוזן תיכרה

שעין תיפתח

ולב מבין, אוהב ומכיל

יחבק ויאמץ אליו את לוחמי הקישון לדורותיהם!

• להצטרפות ולתרומה לקמפיין לחצו כאן .