שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הבחירות המקומיות והשינוי בחברה הערבית
    עדיין מצביעים יותר מיהודים, אבל כבר לא לפי הדפוסים הישנים, המפלגתיים, החמולתיים והשוביניסטים. אור בקצה המנהרה של האזרחים הפלסטינים

     

     (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

    שיעור ההצבעה בערים ובכפרים הערביים עמד בבחירות המקומות על יותר מ-84%, כ-30% יותר מהממוצע הארצי. מדובר בנתון עקבי לאורך ההיסטוריה של המיעוט הילידי בישראל. אין זו משימה קשה להצביע על הסיבה המרכזית שבעטיה אחוז ההצבעה בקרב האזרחים הפלסטינים לרשויות המקומיות גבוה משמעותית בהשוואה לשיעור שלהם בבחירות הארציות או לזה של האזרחים היהודים. בשל ייחודיות ההקשר ההיסטורי-לאומי של האזרחים הערבים, הם לא רואים בכנסת במה או מנגנון שדרכו ניתן להיאבק על זכויותיהם, היות שהיא חלק מהממסד שבמקרה הטוב משמר את הסטטוס-קוו, ובמקרה הגרוע מחריף את המצב באמצעות חקיקת חוקים מפלים.

     

     

    יתרה מכך, על אף הנציגים והנציגות בכנסת, ייצוגם של האזרחים הערבים בפוליטיקה הארצית ובמרכזי הכוח היא דלה ביותר, שלא לומר לא קיימת, כך שאת השתתפותם האזרחית האקטיבית הם מפנים לבחירות בזירה המקומית.

     

    הבחירות המוניציפליות ב-2018 ותוצאותיהן הצביעו על שני תהליכים מרכזיים המתרחשים בתוך החברה הערבית: דעיכת כוחן של המפלגות בזירה המקומית ותחילתו של ערעור המבנה הפטריארכלי-חמולתי כמוסד פוליטי.

     

    דעיכת כוחן של המפלגות, אף לאחר התאגדותן ברשימה המשותפת, באה לידי ביטוי באופן ברור בדפוסי ההצבעה בבחירות המקומיות, שבהם יש משום הצהרה מפורשת בדבר חיפוש אלטרנטיבה בדמותן של התארגנויות פוליטיות ארציות אחרות. ניתן לייחס נסיגה זו לכמה גורמים שקיבלו תאוצה בשנים האחרונות.

     

    הראשון נעוץ בתחושת אכזבה של הציבור הערבי מתפקוד הרשימה המשותפת שלה ייחלו שנים רבות, בין השאר בשל הטענה שלפיה ה"אחדות" היא רק למראית עין ולצרכים פרוצדוראליים של צליחת אחוז החסימה, שהועלה ערב הבחירות הארציות ב-2015 במטרה ניטרלית לכאורה להתקיל את המפלגות הקטנות, בהן המפלגות הערביות וחד"ש.

     

     

    לפי תפיסה זו, הרשימה המשותפת כשלה בהצגת עמדה מאוחדת, קוהרנטית ואפקטיבית בסוגיות משמעותיות. היא לא הצליחה לאתר ולקדם אינטרסים משותפים של כלל החברה הערבית, והסכסוכים הפנימיים בתוכה נחשפו במהרה והגיעו לשיא במשבר יישום הסכם הרוטציה בין המפלגות ברשימה המשותפת, שהיווה איום ממשי על פירוקה. גורם זה, של הסתכלות על המפלגה כרשימה "טכנית" ולא "עקרונית", וכזו המוותרת על ערכיה המשותפים ברגע שבו האינטרסים האישיים של חבריה מונחים על הכף, הובילה לנקיטת צעדים אקטיביים להצעת חלופות.

     

    יחד עם זאת, החלופות שראה השטח בבחירות שנערכו בשבועות האחרונים אינן התזה ההפוכה לאלו שהציעו המפלגות. יתרה מכך, חלקן הניכר הינו פרי עבודתן המשמעותית של המפלגות לאורך שנים, תרומתן לעיצוב הזהות הלאומית של הצעירים הפלסטינים בישראל והעלאת המודעות בקרבם לזכויותיהם, כך שבמוסדות אקדמאיים ובמסגרות מקומיות נולדה אלטרנטיבה משופרת – דור צעיר משכיל, נאור, בעל זהות לאומית פלסטינית, שמכיר את האתגרים העומדים בפניו ומתמודד עמם בדרכו שלו.

     

     

    המהלך המעניין שהתרחש באום אל-פחם, שבה רצו "המפלגות" (חד"ש ובל"ד) ברשימה מאוחדת של כוחות לאומיים, וקיבלו תמיכה שאין להקל בה ראש, היא רק דוגמה אחת לכך. תמיכה זו, בעיר המזוהה עם התנועה האסלאמית, מצביעה על כך שאופי השינוי הינו בין-דורי: חילופי משמרות מהנהגה שמרנית ומבוגרת לדור צעיר של פעילים ליברלים, מבלי לזנוח את השיח הלאומי הלא-מתנצל שמציעות המפלגות ברמה הארצית. אירוע דומה התרחש ביפו, שבה הובילו פעילים חברתיים צעירים רשימה עצמאית שנכנסה למועצה ושילשה את היקף הקולות שקיבלה בבחירות המקומיות הקודמות.

     

    קריאת תיגר על החמולה

    רשימות אלה וגם נוספות, אשר הובלו על ידי צעירים, נשים וגברים, קראו תיגר על המבנה החמולתי-פטריארכלי של הבחירות. רשימות של צעירים משכילים שמחזיקים בהשקפת עולם הזונחת את השתייכותם החמולתית ורצים תחת כובע של ערכים משותפים: הטוב הכללי המקומי המשותף, השקיפות וניהול אחר לרשות המקומית.

     

    אופני השתתפות הנשים, שהינה הצד השני לאותו מטבע, היו מעניינים לא פחות. מעורבות הנשים בזירה המקומית גוברת, בין אם כמועמדות המתחרות בראשי רשימות, בין אם כחברות במקומות ריאליים ברשימות ובין אם ברשימה נשית עצמאית (אחת מהן אף הצליחה להכניס חברת מועצה בעוספיה). התוצאה הסופית היא מספר שיא של 24 נשים ערביות שנבחרו לכהונה כחברות מועצה, בין לקדנציה מלאה ובין לרוטציה, כמעט כפול ממספרן בבחירות 2013.

     

    המופעים האלה בנוף של הבחירות המוניציפליות 2018 הם מצד אחד תוצר של תהליכים שמתרחשים בחברה הערבית, ומצד שני הם עדות לכמיהה הקיימת לשינוי, הרצון לערער על המתכונת הנוכחית של הבחירות המקומיות ולקדם חלופות משופרות למסגרות הקיימות. תהליכים אלה מתכתבים עם תהליכים ארציים וגלובליים (בווריאציות המתחייבות מההקשר הייחודי של הפלסטינים בישראל כעם ילידי), אך בשונה מהאחרונים - הם מתרחשים למרות מעורבותה של המדינה ולא בזכותה.

     

    בבחירות המוניציפליות האחרונות היינו עדים לרשימות צעירות המטמיעות שיח של זכויות, מתייחסות במצע להיבטים של תרבות, חינוך וכו' וקושרות בין עבודה בשטח לבחירות. אז נכון, לא חסרים עדיין, למרבה הצער, אלימות, פופוליזם ושובינזם בבחירות המקומיות לרשויות הערביות, אבל לצד זאת רואים גם אור, הרבה אור, בקצה המנהרה.

     

    • עו"ד סומוו יונס, בעלת תואר שני במשפט ציבורי מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת נורת'ווסטרן בארה"ב

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים