שתף קטע נבחר

לתוניסיה יכול להיות נשיא יהודי? תלוי בציונות

מינויו של רנה טרבלסי לשר התיירות עורר מחלוקת ציבורית: האם מי שתומך בנורמליזציה ומעודד תיירות ישראלית ראוי לתפקיד? פובליציסט תוניסאי שירטט תמונה של מעמד היהודים במדינה על רקע יחסם לישראל ולציונות

 

רוני טרבלסי שר התיירות החדש של תוניסיה ()
שר התיירות של תוניסיה, רנה טרבלסי

סעיף 74 של החוקה התוניסאית קובע כי כל אזרח רשאי להתמודד על נשיאות המדינה בתנאי שהוא משתייך לדת האסלאם. זהו רק אחד מהחסמים הפרוצדורליים, המנטליים והחברתיים שאיתם מתמודדים יהודי תוניסיה. האם המיעוט היהודי שואף לראות ביום מן הימים את מי מחבריו בכיסא הנשיא? השאלה אולי נשמעת תלושה מעט כעת, אולם יש לדון בה, בעיקר מפני שייתכן כי הצעדים שעושים היהודים לייצוב מעמדם בזירה הפוליטית התוניסאית יכולים להכשיר את הדרך לשאיפות גדולות יותר בעתיד, ובכלל זה כס הנשיאות.

 

 

רק את שני הסעיפים הראשונים בחוקה התוניסאית לא ניתן לשנות. הם קובעים את אופי המדינה, לרבות היותה "חופשית, עצמאית וריבונית, מדינה שהאסלאם הוא דתה והערבית היא שפתה", לצד היותה "מדינה אזרחית המבוססת על עקרונות האזרחות, רצון העם ועליונות החוק". עם זאת, אין מניעה לשינוי שאר הסעיפים, כל עוד התיקונים לא יתנגשו עם אופייה של המדינה ועם זכויות אזרחיה.

 

את האפשרות לשינוי החוקה אני מדגיש לנוכח המינוי האחרון בזירה הפוליטית התוניסאית, ולא הראשון מסוגו: קידומו של איש העסקים היהודי רנה (רוני) טרבלסי לתפקיד שר התיירות. שינוי מעמדם של היהודים במדינה קשור ישירות בתמורות הפוליטיות הפנימיות. ובמילים אחרות: הגעתו של טרבלסי למעמד זה היא חלק מתהליך, ואף עשויה להיות פתח להגשמת הישגים גדולים עוד יותר. היא יכולה לפתוח חלון הזדמנויות בפני בני העדה היהודית התוניסאית, שדרכו יוכלו חבריה לשאוף להיות יותר משרים ולהשיג השתלבות מלאה בקרב הרוב המוסלמי במדינה.

 

עוד על יהודים במדינות מוסלמיות:

 

טרבלסי נמצא אפוא בצומת רגיש מאוד: ראשית יהא עליו להוכיח את התאמתו וזכאותו לתפקיד. שנית, יהא עליו לשווק תדמית חדשה ושאפתנית לעדה היהודית, עדה אשר הידע של הרוב המוסלמי על אודותיה מצומצם לקיומן של החגיגות השנתיות באי ג'רבה ולסיסמאות על סובלנות, פתיחות ודו-קיום. ושלישית, יש לו גם משימה בעלת גוון פוליטי: הוא יצטרך לגרום לרוב התוניסאי להבחין בין האזרח היהודי-הטוניסאי מכאן, יהודי שהוא פטריוט תוניסאי המגן על האינטרסים של ארצו, ובין היהודי-הציוני, האויב, שאסור לקדם נורמליזציה איתו ועם מדינתו.

 

תחליטו: או ישראל או תוניסיה

מינויו של טרבלסי לא מצא חן בעיני חלק גדול מהתוניסאים. היו שתהו אם בהשבעתו ישמש קוראן או שמא ספר תורה, היו שהתנגדו למינוי של יהודי לתפקיד שר, והיו פוליטיקאים שפקפקו בטוהר הכוונות של מי שעמדו מאחורי המינוי.

 

מי שהוכו בהלם ממינויו של טרבלסי היו דווקא הפרוגרסיבים והליברלים, ולא האסלאמיסטים והשמרנים. לדוגמה, התנועה האסלאמית א-נהדה שבה והדגישה את עמדתה הידועה, הגורסת שבהתבסס על "החוקה החדשה שמבקשת להעניק לכל האזרחים התוניסאים את הזכות לייצוג והשתתפות ברשות המבצעת", אין כל מניעה שיהודי ישמש כשר. לעומת זאת, פוליטיקאים ממפלגות אחרות הביעו התנגדות למינוי, אם בגלל "ניגוד אינטרסים שנובע מהיותו שר תיירות שבבעלותו סוכנות נסיעות", ואם בגלל הקשרים שיש לו עם ישראל, ביקוריו בתל אביב וטיולים שהוא מארגן, שיוצאים מפריז אל הישות הציונית הכובשת.

רוני טרבלסי שר התיירות החדש של תוניסיה ()
רנה טרבלסי (משמאל)

הביקורות והטענות הללו שיקפו דאגה מפני ההשלכות האפשריות שיהיו למינוי שר יהודי לראשות משרד התיירות, ענף שנחשב לעמוד השדרה של הכלכלה התוניסאית, וחשש כי הרצון להכניס הון מהתחום יביא בהדרגה לפתיחות כלפי ישראל ולצעדים לקראת נורמליזציה איתה. החשש הזה נבע גם מדברים שאמר טרבלסי עצמו. לפני כארבע שנים, כשעלה לכותרות דבר הגעתם של ישראלים לתוניסיה – הם הצטרפו להמונים הבאים למדינה להשתתף בהילולת אל-גריבה, הטקסים בבית הכנסת העתיק באי ג'רבה – הצדיק טרבלסי את הביקורים הללו.

 

בתפקידו כמתאם הביקורים בבית הכנסת הוא אמר אז כי "יש ביקוש רב לנסיעה הזאת בקרב התיירים הישראלים. כל הפלגה כזאת מכניסה 150 אלף דולר לקופת תוניסיה. למה שנוותר על ההכנסה הזאת בשביל 20 או 25 תיירים שמגיעים עם דרכונים ישראלים? פתיחות היא העתיד של תוניסיה. נתניהו ומחמוד עבאס נפגשים ומקיימים משא ומתן, אז למה אנחנו צריכים להיות קדושים יותר מהאפיפיור? ובכלל, אם אנחנו מעוניינים לסייע לסוגיה הפלסטינית, מדוע שלא ניסע לשם ונשתף איתם פעולה ברמה הכלכלית? במיוחד כשלפלסטינים יש הרי חנויות בירושלים, סמוך למסגד אל-אקצא, וגם בבית לחם".

 

ההיגיון ה"פרגמטי" הזה של טרבלסי הולך וצובר תומכים, שבד בבד ממשיכים להתנגד לנורמליזציה. לכן הצעדים שיינקטו ברמה הכלכלית בנושא הרגיש שתואר כאן יוכלו לשקף את מחויבות התוניסאים לסוגיה הפלסטינית, ובה בעת לעזור לבני העדה היהודית לצאת מהקונכייה שלהם ולהכריע בין תוניסיה לבין ישראל.

 

או אז תעלה שאלת השאלות: האם תעדיף תוניסיה את הקשרים של אזרחיה היהודים ויכולותיהם הכלכליות האדירות, או שמא תדבק באופן בלעדי בהשתייכותה הערבית והאסלאמית המעוגנת בחוקה?

 

לי נדמה שלא רק טרבלסי, כי אם כלל היהודים בתוניסיה, עומדים בפני צומת קריטי. אם יצליחו להוכיח שהם פועלים קודם כול כתוניסאים פטריוטיים, ולא כציונים בבגדי יהודים, ייפתחו בפניהם דלתות אדירות. אם יוכיחו זאת, בעת הזאת, תיסלל עבורם דרך שבסופה יהיה להם הרבה יותר מקום בקבלת ההחלטות הפוליטיות החשובות במדינה.

 

  • נזאר בולחיה הוא פובליציסט תוניסאי. המאמר המלא התפרסם ביומון "אל-קודס אל-ערבי" הרואה אור בלונדון. גרסה זו מתפרסמת בחסות תוכנית "אופק לתקשורת הערבית". מערבית: ז'נאן בסול

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים