שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    בואו לעזה. היא לא הולכת לשום מקום
    במשך 70 שנה בנינו את הרצועה כפי שאתם מכירים אותה. עם התפוצצות האוכלוסין והביוב והמתים על הגדר. בואו אליה או שהיא תמשיך לבוא אלינו

     

    בית נהרס מתקיפת צה
    .(צילום: AFP)

    בואו לעזה. כי עכשיו, אחרי שליברמן הלך כדי לחזור בגלגול אחר, והשאר דבקים בכיסאותיהם כי הם רהיטים יקרים עשויים זהב, רק ביבי נשאר לנו. ועזה תופחת והולכת, מתקרבנת ומקרבנת ומחרבנת לנו ולה את החיים. בואו לעזה.

     

     

    יש לה רצועת חוף נפלאה של כמעט 50 קילומטרים. כמו בין תל אביב לחדרה. חולות זהב שהביוב של העיר ושל מחנות הפליטים שלה – מועזי, בורג', נוסיראת ושאטי ("המחנה החופי") - זורם אליהם כי מתקן הטיהור לא עומד בלחץ.

     

    בואו לעזה. אנחנו בין כה וכה באים לשם כל שנתיים-שלוש לבקר. שולחים לשם את מיטב הטייסים, בני נוער והטכנולוגיה שלנו, כי זה השטח העירוני הכי צפוף בעולם ושם שדה הניסויים החדש-ישן שלנו. כי אנחנו צריכים למכור כיפת ברזל לסינגפור ולהמציא אגדות על כמה אנחנו מוגנים מפני הטילים שיורים מתוך הפרדסים הנפלאים ששרון טיהר מטרור כבר בשנות ה-70, פרדסים ששתולים על המוואסי – מי התהום הגבוהים - ולכן לא צריך להשקות אותם. מפלס המים המתוקים יורד והים המזוהם חודר פנימה והורג את שאריות החקלאות הנהדרת של הרצועה. בואו לעזה.

     

    בואו לעזה. לחוף ים חולי ונפלא שמתחיל בזיקים ונמשך עד רפיח, שהדייגים הלוליינים מצליחים לדוג בו דגי לוקוס שבאים לביוב שהעזתים עדיין מצליחים לייצר אף שאנחנו קוצבים להם את האוכל, החשמל, המים ואת חומרי הבניין.

    קדר קדרים מצ'נעה קדרה גידרה עזה (צילום: צור שיזף)
    קדרים במצ'נעה בעזה, 1998(צילום: צור שיזף)

    בואו לעזה, כי הקדרים שלה עדיין מייצרים במצ'נעות, בתי היוצר התת-קרקעיים, את כדי החרס שבהם מכינים את הגידרה (הקדרה) - כבש ואורז וירקות שנאטמים ומוכנסים לתנור כל הלילה, ובצהריים אפשר לקבל אותן בטובות שבמסעדות עזה (הראיס אהב את זה במיוחד. אבל אין ראיס. מת. עכשיו החמאס אוכלים את זה).

     

    בואו לעזה. הכול כל כך זול שם, הפלאפל והפול, הטחינה והחומוס, והחיים, אחח, כמה החיים זולים בעזה. אתה יכול לקבל חיים של ילד על הגדר, ובחורה צעירה. לא צריך להיות צלף גדול. הם מתקרבים בעצמם לגדרות. בוא לעזה.

    וגם אם אתם לא יכולים לבוא לעזה – עזה תבוא אליכם. את המעט שיש, האנשים האלה הופכים לטילי ברזל שיכולים להגיע לפה ושם. וחופרים מנהרות כדי להזכיר לכם שכדאי לבוא לעזה. כדי שאפשר יהיה לצאת למצרים ולהביא משם משהו לאכול ולשתות. סיגריה לעשן כשרעבים. בואו לעזה.

     

    ליברמן הלך, ובנט ושקד ושופטים עליונים חשוכים יהיו וילכו, ואפילו ביבי ילך, אבל עזה לעולם עומדת. בואו אליה.

    תיעוד יירוט כיפת ברזל (צילום: רויטרס)
    .(צילום: רויטרס)

    בואו לעזה, למחנות הפליטים שבהם אחד גר על השני. הם לא באמת פליטים מארצם, אתם צודקים, הם פליטי פנים. הם גרו ביפו ובאשדוד ובמג'דל וביבנה ובעקרון, וברחו והוברחו לשם. עזה היא חלק מארץ ישראל. בואו לעזה. תשאלו את סמוטריץ' ואורי אריאל. יש בית כנסת עם פסיפס נפלא בעזה. היה. הבית של הראיס המת משקיף עליו. היו שם 70 אלף איש ב-1948 והיום יש שם 1.7 מיליון על 365 קמ"ר. כמו שפנים. וזה רק הולך ונעשה יותר צפוף. בואו לעזה. יש שם חוף ים, ולוקוסים נפלאים, וג'ידרה וקדרים ובית כנסת ומנהרות וקסאמים וחמאס.

     

    בואו לעזה, כי עד שלא נפרק את מחנות הפליטים וניתן לכל אחד ואחד מהם בית ועבודה וגבולות פתוחים והרגשה שהם בני אדם לא פחות מאתנו, שום דבר טוב לא ייצא מעזה.

     

    בואו לעזה, לא לעוטף. בעוטף גרים אנשים ששורפים להם ומאיימים עליהם ושנתם לא קלה, ויש שם המון חיילים צעירים שבאים לעזה כל שנה, כל השנה. בואו לדבר האמתי שבנינו ועשינו מאז קום המדינה, הנגטיב של העוטף. הנגטיב של כל מה שקורה פה, שיהיה פה, עד שנחליט שאנחנו לוקחים את הכסף מהגז שביבי נתן לתשובה, ואת שלוש הצוללות המיותרות שכמעט ניתנו למשפחתו ולמספנה הלבנונית ולמצרים, ונשקיע אותו בפתרון הבעיה הכי גדולה של מדינת ישראל. בואו לעזה.

     

    נו, בואו. אני יודע שאחרי שייבנו הבתים וייפתחו המפעלים בכסף שלנו ובכסף ערבי ובכסף בינלאומי, ונדבר עם הגרועים שבאויבנו, כבר לא יהיו לנו אויבים גרועים, או ילדי גדר ונערות חובשות שאפשר לירות בהם, ונישאר רק עם הלוקוסים והגידרה וחולות הזהב של עזה ורפיח וחאן יונס. אבל צריך להקריב משהו. בואו לעזה.

     

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים