רביעי בערב, מזג האויר הסתוי מפנה את מקומו לגנרל חורף, צעדתי לאיטי בשדרה החמישית בעיר, המדרכות צפופות ומלאות באנשים המתארגנים לקראת החג המתקרב, לא יכולתי שלא להבחין בעיר המתפשטת מתחפושת ההלאוין ולובשת את שמלת חג ההודיה.

אני עושה את דרכי למשרד לפגוש את שי. בחור באמצע שנות הארבעים, נשוי עם שלושה ילדים גר בבית מרווח באחד מהפרברים הנושקים לעיר, מנהל עסק בתחום הטכנולגיה עם מספר די גדול של עובדים, כל מי שפוגש את שי יראה בחור מאוד מצליח,שי לא מרגיש ככה ולכן ביקש להפגש לבדוק "מה לא בסדר אצלו", איך יכול להיות? לכאורה הוא צריך להיות הכי מבסוט בעולם אבל זה לא מה שקורה.

הגעתי לפגישה,לפני עמד בחור די נחמד, מה שנקרא ממוצע, לא גבוה ,לא שמן או רזה מידי הוא נראה רגיל. שהסתכלתי בעיינים הכחולות שלו ראיתי שאין שם אור, הם היו כבויות.

מחר חוגגים את ההודייה, איפה תהיה?

"עזוב, אני לא חוגג את השטויות האלו"

בוא נתחיל רגע מהתחלה מה הסיפור שלך, על מה היית רוצה לשים דגש מה המקום שאתה מרגיש שהוא מקום כואב והיית רוצה לחולל שם שינוי?

"אני לא מרגיש כואב, אני פשוט לא מרגיש, זה כמו אדישות כזאת אני לא יודע להסביר את זה, כל מי שרואה אותי חושב שאני מאוד מוצלח יש לי עסק בית ומשפחה מאוד תומכת, אני עדיין מרגיש ריק, אני לא ממש יודע להסביר, אשתי חושבת שאולי אם נביא עוד ילד או שניסע לטיול מסביב לעולם זה ישנה את המצב, האמת שאני לא מרגיש ככה, לא משנה איפה אני אהיה ועם מי אני אהיה, המצב לא ממש ישתנה וזאת הסיבה שאני כאן אני צריך עזרה לשנות את זה"

אז אפשר להגיד שזה מקום כואב? כלומר שאתה רוצה לשנות ומרגיש שאתה לא מצליח לשנות בעצמך?

"אולי, זה לא מקום נוח שהייתי רוצה להשאר בו, אני בסה"כ מרגיש די צעיר, אבל לא נראה לי שהייתי רוצה לבלות את השנים הבאות ככה".

כמה זמן לוקח לשנות איך שמרגישים?

"אני לא ממש יודע, אבל נראה לי הרבה זמן, כי אני לא מצליח כבר הרבה זמן לשנות את האופן שבו אני מרגיש"

בוא ונראה איך תחושה נוצרת, לכולנו יש חושים שהם כמו אנטנות, רובנו מסוגלים לראות להריח לחוש לשמוע ולטעום. כאשר אחד או יותר מהחושים האלו מגורה דרך גורם חיצוני נוצרת מחשבה, כלומר המוח שהוא המחשב שלנו, עושה חיפוש ובודק למה "הקלט" שהתקבל מהחושים שייך, החיבור הזה יוצר את ההרגשה. איך שנרגיש באותו רגע יקבע את האופן שבו נפעל.

לדוגמא, אם עברתי ברחוב ושמעתי מישהו צועק "הצילו". מייד נוצר גירוי לחוש השמיעה, ברוב המקרים המוח עשוי לקשר את המצב לסכנה, ואז אני עשוי/ה להרגיש בהתאם,אולי פחד אומץ או לקפוא במקום. נניח שאני מקבל אומץ ורץ לכיוון שאני צועק לאנשים להזעיק את המשטרה בשניה שהגעתי למקום אני מזהה שאני נמצא על סט של סרט, דבר שקורה הרבה בעיר כמו ניו יורק, באותו חלקיק שניה שבו הבחנתי שאני בעצם על סט של סרט הרגש ישתנה, עשויים להרגיש טיפה נבוכים או כועסים מכל המעמד. עד כאן אתה מסכים שזה משהו שיכול להתרחש?

"לגמרי זה נשמע הגיוני."

אז אנו מסכימים שלשנות את האופן שבו אנו מרגישים אפשר לעשות זאת די מהר, זה עניין של חלקיק שניה.

"כן, אבל איך זה קשור לזה שאני רוצה לשנות את ההרגשה שלי להרבה זמן ולא רק לאותה שניה"

אם תתאמן מספיק להבין שיש לך את היכולת לשנות בכל רגע נתון את האופן שבו אתה מרגיש, נתמקד בלקחת אותך למקום שבו אתה בוחר להרגיש ככה ולהשאיר אותך בהלך הרוח הזה.

"תסביר, אני לא מצליח להבין".

על מה אתה חש אסיר תודה? על מה אתה מודה?

הוא מסתכל למעלה, "לא יודע על מה יש לי להודות"

אתה יכול להודות על זה שאתה בריא? שיש לך קורת גג?

"אה, לזה אתה מתכוון?"

פתאום העיניים שלו נצצו והאור החסר כאילו חזר,

"כן,אני יכול להודות שיש לי משפחה תומכת ואישה סבלנית ואוהבת ושהצלחתי להשיג את הבית שרציתי"

אתה מבין שאם אנו שוכחים לעצור ולהודות על מה שיש זה עשוי להתקבל כאילו זה מובן מאליו. ואם בוחרים לא להתמקד במה שיש, באופן אוטומטי מתמקדים במה שאין, התחושה שנוצרת היא ממקום של "אין". ככל שנשארים שם יותר זמן מתחילים להאמין שזה המצב. לכן חייבים לעצור להתסכל על מה שיש להודות ולהוקיר על מה שיש לנו, האומה עושה זאת פעם בשנה בחג ההודיה, אולי לאומה זה מספיק אבל לנו האנשים כנראה שלא. המפתח לאושר זה להודות על מה שיש כל יום.

שלמות זה מבחירה..