מחדל: נפגעות מין מהדרום צריכות לנסוע שעות לקבלת טיפול
"נוהל טיפול בנפגעי תקיפה מינית" של משרד הבריאות קובע: הטיפול חייב להינתן במרכזים ייעודיים לכך בבתי־החולים. אבל מרכז המחקר של הכנסת מזהיר: לעשרות אלפי ישראליות בעיקר באילת, אין גישה למרכזים אלו, שלא פועלים ברוב אזורי הפריפריה. המשמעות: נפגעות נאלצות לנסוע שעות לקבלת טיפול, ודגימות שעשויות לסייע בהרשעת התוקפים לא נאספות. משרד הבריאות: "נשפר את המרכזים הקיימים"
כאשר נפגעות תקיפה מינית מגיעות לקבלת טיפול בבתי־החולים, כך קבע משרד הבריאות, הן זקוקות לסיוע מיוחד. לצורך זה נקבע, "נוהל טיפול בנפגעי תקיפה מינית", שכולל טיפול רפואי, טיפול תרופתי למניעת היריון, מתן חיסונים ומעקב אחר הידבקות במחלות מין.
ברוב המקרים, הנפגעות והנפגעים מקבלים גם טיפול נפשי וסיוע של עובדת סוציאלית. לשם הענקת טיפול זה, הוקמו מרכזים ייעודים — "מרכזים אקוטיים" — ברחבי הארץ. אלא שדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מזהיר: אין מדרום לבאר־שבע מרכזים מסוג אלו.
המשמעות היא שעשרות אלפי ישראליות וישראלים למעשה לא זוכים לקבלת טיפול ייעודי וחיוני מסוג זה. בנוסף, עולה כי הליך איסוף הדגימות הביולוגיות שהם מבצעים למשל, של די־אן־אי מזרע, עור או שיער של התוקפים כלל לא נאסף — מה שמקטין את הסיכוי באופן משמעותי שהם יועמדו לדין או יורשעו.
הדו"ח המדאיג, אותו חיברו ד"ר נורית יכימוביץ־כהן ואורלי אלמגור־לוטן, ראש צוות במרכז, מותח ביקורת מיוחדת על היעדר חדר אקוטי באילת, שהיא עיר נופש בה מבקרים עשרות אלפי אנשים מדי שנה, ולכן גם קיים צורך מיוחד בהענקת טיפולים מסוג אלו דווקא שם.
ישראל חתומה על אמנת איסטנבול - אמנת מועצת אירופה למאבק בעבירות מין ואלימות במשפחה שקבעה שיש להקים מספר הולם של מרכזים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. בהתאם, פועלים בישראל חמישה מרכזים כאלו: בבני ציון בחיפה, בהדסה בירושלים, בוולפסון בחולון, בסורוקה בבאר־שבע ובפוריה בטבריה.
הבעיה? כל מי שמתגוררת מדרום לבאר־שבע או מצפון לטבריה ולחיפה נאלצת בעצם לעשות דרכה עד לאחד מבתי־החולים האלו ברגעים הקשים ביותר ולאחר שעברה תקיפה מינית, בשל העובדה כי בתי־החולים בפריפריה, יוספטל באילת, זיו בצפת והמרכז הרפואי גליל בנהריה כלל לא מצוידים בחדרים אקוטיים.
"האם אין צורך בבחינת זמן הנסיעה בין כל אחד מהמרכזים האקוטיים למקום המגורים של אוכלוסיית היעד שלהם?", שאלה יכימוביץ־כהן. "על פי נוהל משרד הבריאות, לעיתים יש לזמן את הנפגעת לבדיקה חוזרת וצילומים נוספים כעבור 24 שעות, מכיוון שיש חבלות שנראות בבירור או מופיעות רק בחלוף יממה מהבדיקה הראשונה. אם הנפגעת מתגוררת במרחק רב ממרכז אקוטי, יש חשש שבדיקה זו לא תתקיים". בנוהל הקיים, אם נפגעת מגיעה לבית־חולים שאין בו מרכז אקוטי, בית־החולים מעביר אותה למרכז רפואי שיש בו כזה. אך עבור נשים המתגוררות באילת או באצבע הגליל, למשל, מדובר בנסיעה קשה של מספר שעות.
במשרד הבריאות מסרו כי אין בכוונתם לפתוח מרכזים נוספים בפריפריה, אך טענו כי יפנו משאבים לשיפור הטיפול במרכזים הקיימים.
ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, הגיבה לדו"ח: "לא יעלה על הדעת שלנשים באזור אילת אין מרכז רפואי שיכול לתעד ולאסוף ראיות מנפגעת אונס. אם אי אפשר לקחת ראיות, זה אומר שהמדינה הפקירה את הנשים שחיות באילת וסביבתה".
נשים שהוטרדו מינית נחשפות:
לפנייה לכתב/ת 
