שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אין בישראל שום גל אלימות נגד נשים
    בניגוד לשיח הציבורי והכותרות בתקשורת, יש ירידה מתמשכת בשיעור הפשיעה בארץ, גם בתוך המשפחה. במוקדים המועדים לפורענות צריך לטפל


    סילבנה צגאיי ילדה נרצחה ב תל אביב נרצחת רצח ()
    סילבנה צגאיי

    שני מקרי הרצח של הילדה סילבנה צגאיי והנערה יארה איוב הם המשכה של טרגדיה נוראית חובקת עולם שבה נשים הופכות לקורבנות. ברם, רב המרחק בין הטרגדיה הזאת לבין הביטויים שבהם נעשה שימוש בימים האחרונים בתקשורת הישראלית. כותרות כמו "גל הרציחות של נשים בידי בני זוגן" והשאלות הנשאלות לגבי יכולותיה של המשטרה למנוע מקרים מעידות על בורות רבה ודיסאינפורמציה בכל הנוגע לרמת הפשיעה, מוקדיה בחברה הישראלית וליכולותיה של המשטרה להתמודד עם תופעות אלה.

     

     

    בעשור האחרון חלה בישראל ירידה כמעט בכל סוגי הפשיעה. ב-2008 עמד מספר תיקי התקיפה החמורה על 215 מקרים ל-100 אלף תושבים. בחלוף כמעט עשור, בסיומה של 2017, עמד מספר התיקים על 196 לכל 100 אלף תושבים. הנתון מצביע על ירידה של קרוב ל-9%.

     

    אם נבחן את החמורה שבסולם העבירות הפליליות – רצח – נראה שבין השנים 2011 ל-2017 חלה ירידה מ-1.9 מקרי רצח על רקע פלילי ל-100 אלף תושבים ל-1.37 מקרים בהתאמה - ירידה חדה של 28%. בכלל, בישראל שיעורי הרצח הם מהנמוכים בעולם.

     

    על רקע השיח התקשורתי הנוכחי ראוי לציין שבעשור האחרון חלה בישראל ירידה של כ-43% במקרי רצח של נשים על ידי בני הזוג שלהן. נתונים אלה לא מעידים בהכרח שפעילות אכיפה או מניעה אחראיות לירידה, אך הם לבטח לא מעידים שאנו נמצאים בעיצומו של גל עולה של מקרי רצח ואלימות.

     

    באשר ליכולות של המשטרה למנוע מקרי רצח ואלימות קשים חשוב לציין שאחוז גבוה מאוד מתרחש במקומות אינטימיים כגון הבית. אירוע שמתרחש בנסיבות אלה הוא פעמים רבות תוצאה של התפרצות רגעית, ריב או ויכוח שהתלהט, ואירועים מסוג זה מן הסתם אינם ניתנים לצפייה מראש או למניעה מוקדמת.

     

    גם כשמדובר בסכסוכים מתמשכים בין בני זוג המלווים בתלונות לרשויות ולמשטרה קשה לצפות שמשטרת ישראל - הנמצאת במצב מתמשך של תת-תקצוב ותת-כוח אדם - תוכל להקצות לובשי מדים לטיפול ומניעה. שיעור השוטרים ל-100 אלף תושבים בישראל עומד סביב 260 – נתון נמוך בהרבה ממרבית מדינות ה-OECD (ישראל נמצאת במקום ה-68 בשיעור שוטרים ל-100 אלף תושבים).

     

    אין ספק שטיפול הולם ורציף במקרים של אלימות במשפחה יכול במקרים רבים להציל חיים. טיפול שכזה צריך להיות צמוד, רציף ומקצועי ולא רק ספורדי כמענה לקריאת חירום. טיפול שכזה חייב להיעשות לא רק על שוטרים וגורמי אכיפה אלא גם על ידי גורמי מקצוע מיומנים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וכיו"ב.

     

    משטרת ישראל הפכה להיות חדר המיון הקדמי של החברה. בדיוק כפי שחדרי המיון בבתי החולים מצויים במצב של חוסר יכולת לתת מענה רפואי הולם בתקופות של עומס, כך גם משטרת ישראל, שמתקשה תמידית להילחם גם בתאונות הדרכים, גם באלימות הרחוב, גם בשיטור ואכיפה שגרתיים, גם בעבירות הרכוש וגם בתחום האלימות במשפחה. במקום עשר ועדות כאלה או אחרות שידונו בנושא, הקמת יחידה מקצועית ייעודית אחת לטיפול בנושא אלימות במשפחה תיתן מענה מועיל אלף מונים.

     

    זאת ועוד: האלימות במדינת ישראל (בשיעוריה הנמוכים יחסית) פורצת בדרך כלל ממוקדי אוכלוסייה ברורים ומוגדרים. ממשלות ישראל כושלות שנים רבות בראייה מערכתית כוללת לטיפול במוקדים אלה. תואיל נא הממשלה להתפנות מההתכתשויות הפוליטיות שבהן היא עסוקה כדי לתת מענה הולם וכולל, מתוקצב כראוי, ולא רק להצהיר הצהרות בעת שגל מדומה גואה.

     

    לפנינו שעת כושר לקחת לידיים את כל הנושאים הקשורים לשיטור ואכיפה, ובכלל זה אלימות במשפחה, ולהקצות להם יותר מדקה למחשבה ויותר מזעקה בת חלוף. מאותם המוקדים המוזנחים והלא מטופלים יתפרץ מחר המקרה הבא. ביטחון הפנים של האזרחים, האמון שהם נותנים ברשויות החוק והמשפט ושיעורי הפשיעה - כל אלה מהווים גם הם נדבך חשוב בחוסן הלאומי של המדינה.

     

    • אריה רטנר הוא פרופסור לסוציולוגיה וקרימינולוגיה, וראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים