ביקור ירושלמי בטחנת הרוח הראשונה

היא היסטורית ויפהפייה, המראה הנשקף ממרפסת התצפית הצמודה אליה עוצר נשימה, ובכל זאת נדמה שטחנת הרוח המיתולוגית של ירושלים לא זכתה לתשומת הלב הראויה למוקד תיירותי פופולרי כמוה. שנים רבות היו שעריה נעולים, מסעירים את דמיונם של ילדי העיר במסתוריות הנלווית לדלתות עץ עתיקות אך סגורות תמיד.

ברוכים הבאים לטחנת הקמח המיתולוגית(צילום: עמית שאבי)

בקרוב היא שוב תטחן פה קמח(צילום: עמית שאבי)

מי שגדלו בבירה בשנות ה־70 ובתחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת עוד הספיקו לטפס על כרכרתו של סר משה מונטיפיורי ולספק במשהו את יצר הסקרנות שהאזור היפה הזה מעורר. אלה שנולדו אחרי נאלצו להסתפק בשחזור המוצב – עד היום – מאחורי זכוכית עבה. וכך נותר המקום יפה אבל סטרילי, פוטוגני אבל נטול חיים.

שחזור הכרכרה מאחורי הזכוכית(צילום: עמית שאבי)

"מונטיפיורי היה יזם חכם, שבעקבות אחד מביקוריו בארץ החליט להקים את השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר ולהצמיד אליה טחנת קמח משתי סיבות: שתהווה מקור פרנסה לתושבי השכונה ותביא לשבירת המונופול על מחירי הקמח בירושלים של אז. מצד שני ומשמעותי הרבה יותר: היא תחשוף את האפשרויות הגלומות בחיים מחוץ לחומות גם ליהודים שהמשיכו לחיות בעיר העתיקה.

על גג העולם: סיור מרתק במגדל דוד   

הוא בנה על כך שהיהודים יעדיפו לקנות קמח שנטחן בידי יהודים ויגיעו לכאן ויראו כי טוב. ואכן, בזכותו, ובזכות יהודה טורא שמימן את הקמת הטחנה, "הסכר נפרץ", מספר יובל קליין, אחד משני היזמים העומדים מאחורי תחייתו של מתחם טחנת הקמח.

להפיח רוח בפינה הירושלמית הנזנחת

כמו מונטיפיורי בשעתו, גם קליין ושותפו לחברת "זוזו תיירות" יוסי גרייבר, זיהו את הפוטנציאל הטמון באזור ונענו בשמחה להצעת הקרן לירושלים לפתח את המתחם ולהביא להפעלת הטחנה, ששופצה בשנת 2012, מחדש. ואומנם, הטחנה שנבנתה ב־1858 ועבדה במרץ כ־18 שנים אמורה לטחון שוב חיטה בקרוב. תחילה במסגרת ניסוי שיעסוק בחיטה המסורתית ומאוחר יותר בשאיפה להיות מסחרית, גם אם בקנה מידה קטן.

מבט מבפנים(צילום: עמית שאבי)

הנוף מתוך הטחנה(צילום: עמית שאבי)

(צילום: עמית שאבי)

"הטחנה, העתק מדויק של טחנת קמח בעיר רמסגייט שבה התגורר מונטיפיורי באותן שנים, נבנתה מחלקים שהגיעו מאנגליה ועבודתה נפסקה רק אחרי שנבנתה טחנת קמח שנעזרה בקיטור במושבה הגרמנית בעיר. בשחזורה ב־2012 הושקעו כ־5.5 מיליון שקל שתרמו נוצרים הולנדים ידידי ישראל כחלק ממהלך חינוכי ודתי. הניסיון שנעשה לטחון בה קמח בעקבות השיפוץ שביצעה חברה הולנדית שמתמחה בטחנות רוח נכשל, ואנחנו מקווים שבקרוב זה יקרה" כך לדברי קליין.

מחדר בריחה משפחתי ועד בילוי זוגי נוסטלגי 

קומת הכניסה של הטחנה משמשת כמרכז המבקרים של יקב ירושלים. בחצר האבן נבנתה כרכרה נוספת, העתק מדויק לכרכרה המשוחזרת שמאחורי הזכוכית, הפועלת כדוכן לקניית משקאות, כריכים וגבינות שילוו את היין, ואם תגיעו עם הילדים תוכלו ליהנות, ברוח הימים האלה, מפארק בריחה או מסיור עצמאי או מודרך באזור.

(צילום: עמית שאבי)

"פארק הבריחה שיצרנו הוא כמו חדר בריחה, רק במרחב הפתוח, והרעיון הוא לספר את סיפורו של מונטיפיורי בצורה חווייתית”, מסביר גרייבר. “בתחילת המסלול מקבלים תיבת אוצר נעולה ומפה ואיתן נעים בין נקודות שונות במשכנות שאננים ובסביבה הקרובה כך שכל פיצוח של רמז פותח עוד ספרה במנעול.

מטרת המשחק היא להיות ראויים לקבל את הירושה הנאה שהשאיר אחריו מונטיפיורי, והילדים מתים על זה כמובן". עלות הכניסה לפארק הבריחה: 110 שקל לאדם, 55 שקל לילדים עד גיל 12. גם בלי פארק הבריחה אפשר להעביר כאן שעות של כיף משפחתי או זוגי. כמקובל בטחנות רוח בעולם, גם מצג הכנפיים של טחנת הרוח הירושלמית המיתולוגית מתאים את עצמו לאירועים בינלאומיים. כך למשל, כשנטע ברזילי זכתה באירוויזיון, הועברו הכנפיים למצג המסמל שמחה.

מתאים לביקור זוגי רומנטי(צילום: עמית שאבי)

גם למשפחות ולכל הגילים(צילום: עמית שאבי)

בקרוב, מבטיחים גרייבר וקליין, יחוברו הכנפיים למנגנוני אבן הריחיים ולחמשת גלגלי השיניים שנמצאים בקומות העליונות של הטחנה (אם תגיעו לכאן בשניים ותירשמו מראש באתר, תוכלו לעלות במדרגות התלולות שבתוך הטחנה ולראות הכל מבפנים. חוויה מיוחדת במינה) וייעשה ניסיון נוסף להחזיר עטרה ליושנה. הניסוי המתוכנן בטחינת חיטה ייעשה בשיתוף בנק הגנים במכון וולקני, ואנשי המקום מקווים שבעזרת הזרעים הנדירים שנאספו במכון לאורך השנים תתעורר ההכרה בחשיבות החזרת החיטה המסורתית.

ניתן לטייל גם על סגווי(צילום: עמית שאבי)

פעמיים בשבוע, בימים ראשון ושישי בתשע וחצי בבוקר, מתקיימים במתחם סיורים חינמיים הנמשכים כשעה וחצי, ובכל עת אפשר להאזין ללא תשלום להסברים המוקלטים בשלוש שפות ומספרים את סיפורו של המקום, או לראות דרך האפליקציה את הטחנה מבפנים. סיורים מודרכים רגליים עולים 55 שקל לאדם, סיורי אופניים מודרכים – 120 שקל, ואפשר גם לטייל כאן על סגווי בעלות של 180 שקלים לאדם.

גבינות ויין

אחרי שיעור ההיסטוריה המרתק והסלפי הבלתי נמנע עם מבנה האבן המרהיב ועם חומות העיר העתיקה מאחוריו, ובהנחה שהגעתם באמצע השבוע או בשישי בבוקר (בית הקפה שבחצר ומרכז המבקרים שבטחנה לא פועלים בשבת) – מומלץ לסור לטעימות יין.

ג'יימי סלוי, הסומליה עתיר הידע ושופע החיוכים של יקב ירושלים, ישמח להציג לפניכם את 15־12 יינות היקב (מתוך כ־60 סוגי יין שהיקב מייצר) המוצגים ונמכרים כאן. אפשר להסתפק בטעימות או להירשם לסדנה שכוללת שמונה יינות, לחם וגבינות והסברים (110 שקל לאדם, 200 שקל לזוג).

תמיד טוב לסיים עם יין(צילום: עמית שאבי)

מחירי סדרת היינות המיוחדת שנוצרה לכבוד פתיחת מרכז המבקרים, המכונה WINDMILL ומעוטרת כמתבקש בציור טחנת הרוח, נעים בין 85 שקל לשרדונה ל־140 שקל לקברנה סוביניון, אולם מחירי מרבית היינות האחרים לא עולים על 95 שקל.

נסו למשל את הפטי ורדו או את המרסלן, המתאימים מאוד, לדברי המומחה, לאקלים המקומי ולחך הישראלי. טעימת ארבעה יינות תעלה 20 שקל, טעימת שישה יינות תעלה 30 שקל, ואם תחליטו לצאת עם בקבוק הביתה (או לפיקניק נעים על המרפסת עם פלטת גבינות מבית הקפה) – יקוזז מחיר הטעימה ממחיר היין שקניתם. וכמה יעלו הגבינות? 30 שקל לחתיכת סנט מור עיזים או קממבר, 35 שקל לבורסן, ו־40 למנצ'גו.

על אספרסו קצר תשלמו 9 שקל, סלט קינואה יעלה 30 שקל, סנדוויץ' סביח או סלמון יעלה 25 שקל ובגזרת המתוקים תוכלו להתפנק על מאפי שוקולד או מאפין פירות יער ב־12 שקל בלבד. הנוף – והשמש, כשהיא יוצאת – חינמיים ונפלאים.