שתף קטע נבחר
מדברים על חינוך
אתגר החינוך הממלכתי
למוסף המלא
הכירו את הבוגרים
youtube
רוח מזרחית חדשה
"הקול הספרדי של היום רוצה לקבל את המגיע לו", מסבירות דמויות בולטות במאבק למען שוויון בין אשכנזים למזרחים. "הקול החדש אומר שאמנם נעשו טעויות גדולות – אבל הגיע הזמן לתקן, בעזרת מסרים חיוביים, מעצימים ולא מתקרבנים". המאבק הזה למען השוויון מתנהל היום בזירות חדשות לגמרי: בספרי ההיסטוריה, במוסדות להכשרת מורים, באקדמיה ובבתי המדרש

בשיתוף קרן מנדל

 

סוגיית הפערים בין היהודים שמוצאם מצפון־אפריקה, מתימן ומאסיה לבין אלה שמוצאם בעיקר מאירופה מלווה אותנו מאז קום המדינה ומסרבת לגווע, אך הדיון בנושא השתנה לאורך השנים. כיום ישנם לא מעט ישראלים שמבקשים למחוק מהלקסיקון את המושגים "אשכנזים" ו"מזרחים" ולהעלים הבחנות ואפליות על רקע עדתי, כשמנגד יש מי שמתאמצים לשמר את התרבות המזרחית ולהעלות על סדר היום את השיח המזרחי החדש, שהחליף את השיח הציוני הוותיק.

עולים מתימן במעברה, שנת  1950  (צילום: דוד רובינגר) (צילום: דוד רובינגר)
עולים מתימן במעברה, שנת 1950 (צילום: דוד רובינגר)
 

"הקול הספרדי של היום זה קול שרוצה להשתלב ולהיות חלק מעם ישראל, ממדינת ישראל, רוצה לקבל את המגיע לו בשוויון מלא על פי עקרונות השוויון והצדק", מסביר ההיסטוריון ד"ר אהרון "ארהל'ה" כהן, בוגר בית־ספר מנדל למנהיגות חינוכית. "הקול ההוא משנות ה־50, שהיה אמיתי ואותנטי אמר שבשנים ההן הייתה הדרה של האוכלוסיות המזרחיות בארץ, שנשלחו במכוון לפריפריה. הקול החדש אומר די למה שהיה, נעשו טעויות גדולות – אבל הגיע הזמן לתקן, בעזרת מסרים חיוביים, מעצימים ולא מתקרבנים".

 

כתבות נוספות במתחם מנהיגות, חינוך וחברה

מעצבים תרבות

אנחנו חולקים יהדות

עושים צדק חלוקתי

   

"החלוצים החדשים"

ד"ר כהן עלה ממרוקו בשנת 1963, ומאז מתגורר בשדרות. הוא הקדיש את הדוקטורט שלו, כמו גם מחקרים רבים נוספים שכתב, להיסטוריה של עיירות הפיתוח ושל אותן הקהילות שיושבו בהן. המסר שלו כיום, כמורה וכמחנך, הוא הרחבת מושג "החלוצים".

 

"בהיסטוריוגרפיה הישראלית, החלוצים היו מתיישבי ניר עם וחניתה", הוא אומר. "מגיע להם התואר הזה, ומגיעים להם הכבוד וההערכה שהם מקבלים. אבל היו גם חלוצים אחרים שהתיישבו באותם האזורים, בין היתר בנגב ובגליל, והם לא זכו לעשירית ההכרה. זה הסיפור שצריך לספר לדור השלישי והרביעי. אני לא רוצה סיפורי 'אכלו לי ושתו לי', אני רוצה שכל אזרח בישראל ילמד את ההיסטוריה כפי שהיא הייתה, שילדים ילמדו שסבא שלהם התיישב על גבעה חשופה ובנה עיר כמו שדרות או קריית־שמונה, כמו חצור וכמו עוד ערים רבות שמונות כיום למעלה מ־30 אלף תושבים. מי שהקימו אותן היו חלוצים, והגיע הזמן שכולם יכירו בזה".

ספרי תורה בבית הכנסת "דוד משה לוי"  (צילום: גיא אסיאג) (צילום: גיא אסיאג)
ספרי תורה בבית הכנסת "דוד משה לוי" (צילום: גיא אסיאג)
 

כהן מסביר שיישובים רבים ועיירות פיתוח רבות, שבהן מרבית התושבים הם ממוצא מזרחי, עדיין מקופחים מבחינה כלכלית וחברתית, וכי שוויון אמיתי איננו חלוקה שווה בשווה – אלא הענקה לחלש יותר מאשר לחזק. "בחלוקה התקציבית של מדינת ישראל, תלמיד בתיכון ברעננה מקבל יותר מאשר תלמיד מאופקים או מקריית שמונה", הוא מסביר.

 

"ערי הפיתוח יושבו בעיקר על ידי עדות המזרח, ולכן מי שגר באזורים הללו סובל מדברים דומים וזקוק לדברים דומים. אני מכשיר מורים, מחנכים מצטיינים שהולכים לעבוד בפריפריה מתוך מחויבות עמוקה לנושא, ואני מכוון אותם לשמוע את הקולות האחרים ולאמץ את הנרטיבים השונים – מתוך רצון להעצמה של אותם תלמידים בפריפריה. אנחנו מבקשים מהם לא להזניח את הקול האחר, להקשיב לו, לשפר את הדימוי העצמי של אותם תלמידים ולתת להם מקום של כבוד בפסיפס הישראלי".

 

הפעילה החברתית רותם כהן כחלון מסכימה שהשיח המזרחי נעוץ בפערים שבין הפריפריה למרכז. "אני לא מתחברת למונח ‘ספרדי’, אני חושבת שספרדי מייצג תפיסה ישנה, וכיום אין שום קשר בין הספרדי של פעם למזרח של היום", היא טוענת, ומסבירה שהגזענות היום סמויה יותר מבעבר. "הדור המזרחי של היום עבר ברובו במסגרת של מוסדות אקדמאיים, והוא בעצם מביע מחאה מתוך המוסדות שאז נחשבו לאשכנזים. הוא משתמש בכלים מערביים כדי להביע מחאה חברתית".

רותם כהן כחלון  (צילום: פרומו הפקות תוכן )
רותם כהן כחלון (צילום: פרומו הפקות תוכן )
 

כהן כחלון מספרת כי היא הבינה את מצבה דווקא לאחר שעברה את המסלול המקובל של האליטה: היא סרן במילואים, בעלת תואר ראשון ושני, ובעברה עבדה בכנסת. "אבל אני גדלתי ברמלה, ולכן אני הייתי חשופה לפערים העצומים בין מה שאנחנו לא קיבלנו לבין מה שאחרים במרכז כן קיבלו", היא מסבירה. "מהרגע שהתחלתי להתערבב עם האליטות הבנתי את זה. יש לי 80 בני־דודים, וזה לא הגיוני שאני האקדמאית היחידה במשפחה, והקצינה היחידה. מה ההבדל ביני לבינם? אין שום הבדל. אסור לי לבוא ולהגיד שאם אני הצלחתי, סימן שכולם יכולים – כי אז אני בעצם אוריד את האחריות מהמקום שבו גדלו אחרים, מההסללה שהייתה שם. אי אפשר לנתק פריפריה מהמזרחים – מי שמנתק הוא עיוור, בור או פחדן".

 

הצעקה של כהן כחלון התגבשה אצלה בשנות שירותה הצבאי, בתפקיד יוקרתי בחיל החינוך – שם כינו אותה "רמלה", על שם עיר הולדתה. "בערב הראשון בטירונות עשינו סבב שמות כדי להכיר", היא נזכרת. "כולן סיפרו שהן מגיעות משנת שירות. ואני? אצלי ברמלה לא הייתה לא שנת שירות, לא צופים ולא שום דבר בסגנון הזה. הצגתי את עצמי ואמרתי שאני לא הגעתי משנת שירות, וכולן צחקו. אז החלטתי שלא אתן לאף אחד יותר לצחוק עליי".

 

היא מעידה שבמהלך השירות היא עברה תהליך "הלבנה": היא הסירה מעליה את הלק האדום ואת צמידי הזהב, וניסתה שלא למשוך תשומת לב. רק אחרי שהשתחררה היא הבינה שמשהו שם לא היה הגיוני. "איך יכול להיות שלא ראיתי אנשים שדומים לי בתפקידים חשובים?" היא שואלת. "למה החברים שלי, המזרחים והאתיופים, צריכים להיות נהגים או לשרת באפסנאות?"

 

כשלמדה באוניברסיטה לפני כחמש שנים, כהן כחלון החליטה לעשות מעשה. "לבשתי חולצה שכתוב עליה מצד אחד 'כמה מרצים מזרחים יש לך?'" היא מספרת, "ומהצד השני היה כתוב 'רק 9% מהסגל האקדמי מזרחיים. 1% נשים. מה הסיכוי שלי?'" המחאה הכתה גלים וקשרה אותה יחד עם בעלי אג'נדה דומה מרחבי הארץ.

 

"מי שזועק את השיח המזרחי ומדבר על עוולות ופערים זה לא אנשים שנמצאים בפריפריה ומרוויחים 5,000 שקל בחודש", היא מסבירה. "אין להם זמן לזה. מי שיש לו פריבילגיה, הוא זה שמדבר. מכיוון שאני הצלחתי, אני מדברת בשביל אחרים. מי אני שאצליח ולא אסתכל אחורה? אני לא מצליחה להבין מזרחים שהצליחו ולא דואגים לאחים שלהם". עם זאת, כהן כחלון מבחינה במגמת שינוי. "הנושא הזה מתחיל לחלחל", היא אומרת. "אנחנו מגיעים להרבה מאוד עמדות מפתח וחושפים את הפערים".

 

היהדות החברתית החדשה

אחד ממשברי הזהות הגדולים ביותר של היהדות הגיע לאחר רצח רבין, כשנוצר קיטוב גדול בין דתיים וחילונים – וד"ר יהודה מימרן, בוגר בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ומנכ"ל "כל ישראל חברים", הבין שמשהו חייב להיעשות. הוא הקים את "ממזרח שמש" – בית מדרש למנהיגות חברתית שמטפח פעילים ומנהיגים חברתיים לעשייה חברתית ברוח מסורת ישראל ובהשראת מורשת יהודי המזרח.

 

"ההקמה של 'ממזרח שמש' הייתה אחרי תהליך של הבשלה במחשבה", הוא מספר. "הבנתי שיש שני אתגרים שאיתם צריך להתמודד: האתגר של הזהות היהודית במדינת ישראל והתמודדות עם מתחים, והיעדר קולה של יהדות ספרד בסיפור הזה. רציתי להביא את האור של המזרח ולתקן את היהדות, שנתפשה אז כקיצונית, מחמירה ומסתגרת, כזו שלא עוסקות בשאלות חברתיות ובערכים חברתיים".

ד"ר יהודה מימרן (צילום: נעם ריבקין פנטון) (צילום: נעם ריבקין פנטון)
ד"ר יהודה מימרן(צילום: נעם ריבקין פנטון)

מאז, הוא מסביר, חל שינוי. "בשנים האחרונות החברה החרדית, החילונית ואפילו הציונית־דתית נמצאות בחיפוש של זהות חדשה", הוא אומר. "כאן היהדות הספרדית יכולה לשחק תפקיד חשוב, מכיוון שיש לה בעלי ברית בכל אחת מהזהויות האחרות. אנשים היום פחות מתביישים בזהות שלהם, ויש העצמה של הזהות המסורתית. יותר ויותר אנשים מגדירים עצמם כמסורתיים ומבינים שזו לא ברירת מחדל אלא זהות שעומדת בפני עצמה. יש כאן תהליך של לימוד, חיפוש, העצמה והסתגלות, שמוכיח את עצמו בשטח: בוגרים שלנו הלכו לעבוד עם נוער בסיכון והקימו ישיבה תיכונית חברתית. הצלחנו לתקן ולא מעט את הסיפור היהודי, שרבים לא ידעו עד כמה הוא מחובר לפן החברתי".

 

כשמימרן מספר על הרקע לעשייה שלו, הוא נזכר שבשנות ה־80 היו הרבה מאבקים בין דתיים לחילונים סביב הנסיעה בכביש בר־אילן ופתיחת החנויות בשבת. "לא מצאתי את עצמי במאבק הדתי־חילוני הזה, ולא הבנתי למה", הוא אומר, ומסביר שבקהילה שבה הוא גדל שמו דגש על ערכים של בין אדם לחברו ועל פערים חברתיים וצדק חברתי, ולא רק על סוגיות כמו הפרדת בשר וחלב או נסיעה בשבת. "אצלנו בבית היה עיסוק רב ב'אני', בחולה ובזקן", הוא מסביר. "לכן פיתחתי את מה שנקרא היהדות החברתית – אני מול העני והחולה ולא מול תופעת העוני ומערכת הבריאות".

 

מבחינתו של מימרן, המטרה הייתה לקחת את הערכים שעומדים בבסיס המצוות שבין אדם לחברו, ולהרחיבם למציאות של ימינו. "היהדות למעשה לא באמת עשתה את המעבר מהגולה למדינה", הוא מסביר. "התנהגויות קהילתיות, כמו גמילות חסדים וצדקה, הן חלק ממציאות של גולה. היהדות לא באמת עסקה בשאלות כמו איך צריכה להראות החברה הישראלית, מהי מדיניות הרווחה הרצויה למדינת ישראל ומה השילוב הנכון בין יהדות למדינה. הרעיון שלנו היה לבחון את המציאות החברתית גם מבעד לעיניים של המסורת היהודית".

 

החשיבה הזו, מסכם מימרן, קשורה לשורשיו המזרחיים. "ביהדות ספרד לא מסתכלים על האדם אם הוא חובש כיפה או לא, מבחינתו הסיפור הוא כלל ישראל ועם ישראל", הוא אומר. "החלוקה לדתי או חילוני היא חלוקה אירופית, זה לא היה קיים ביהדות ספרד. כיום יש הרבה זרמים, אבל אין יהודי – היהודי נעלם, ואנחנו רוצים להחזיר אותו. יהדות מתונה מכילה פחות שנאה, והיא פחות שנויה במחלוקת בנוגע לסוגיות כמו שירות בצה"ל, עבודה, יחס למדינה או יחס לנשים – כל מה שחוצה את החברה שלנו. המטרה היא להכניס את הערכים האלה לשיח המתחדש ולעשות את השינוי".

 

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

 

בשיתוף קרן מנדל


פורסם לראשונה 31/12/2018 08:29
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים