שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך פחדים של אבות עוזרים לילדים?
    כדי ליצור חברה שוויונית גם להורים יש אחריות - לחשוף את הילדים למוטיבים המנפצים תפיסות סטריאוטיפיות, להראות להם שיש לנו חולשות ופחדים, ולחזק צדדים נוספים מלבד אלו המתוייגים כגבריים או נשיים

    יש בדיחה עממית שאומרת – לאישה יש המון רגשות ולגבר שלושה: כעס, שמחה ועצב. לבדיחה הזו יש יסודות די עגומים כי כולנו נולדות ונולדים עם כל טווח הרגשות, אלא שבתהליך הסוציאליזציה בנים לומדים אילו רגשות לגיטימי שיביעו ואילו לא.

     

    בן שבוכה זוכה לתגובות מהסביבה כמו "מה אתה בוכה? תהיה גבר", כשהמסר המובלע הוא - בכי זה לחלשות, כלומר לבנות. כך בנים לומדים להתכחש ולהתעלם מרגשות רבים, חיוביים ושליליים כאחד.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    חלק מהסוציאליזציה בילדות ובבגרות היא חשיפה למקורות תרבותיים כמו ספרים, סרטים והצגות. גם אלו מעצבים את התודעה שלנו - "איך אמור להתנהג גבר/בן" ו"איך אמורה להתנהג אישה/בת".

     

    בכל האגדות המוכרות, יש מוטיבים חוזרים - הבן הוא חזק, מציל, בנוי לתלפיות, מוכן להילחם עבור הבת ולהקריב את עצמו ואילו הבת היא עדינה, רגישה ורגשנית, לעיתים פתיה, תמיד יפהפייה (אם היא בדמות החיובית, אם היא בדמות השלילית אז היא מכשפה מכוערת, עם אף מעוקל ותווים רעים להחריד).

     

    הבנים כבר לא מצילים את הבנות (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    הבנים כבר לא מצילים את הבנות(צילום: shutterstock)

    לנפץ את התפיסות הסטריאטיפיות

    כדי לעודד מנעד רחב יותר של רגשות והתנהגויות בקרב שני המינים, ולסייע בניפוץ הגדר (מתוך המילה מגדר – סט ההתנהגויות המצופה מהאדם על סמך מינו הביולוגי), מוטלת עלינו ההורים, החובה לחשוף את ילדינו למוטיבים אחרים, כאלו המנפצים את התפיסות הסטריאוטיפיות לגבי איך אמור/ה לנהוג בן או בת. בספר הילדים החדש "יש לי נמר בחדר" זה קורה.

     

    הסיפור מתחיל באבא ובן שמתכוננים לבלות ערב נעים יחד כשאימא יוצאת לבית קפה עם חברות. הם מכינים ארוחת ערב, משחקים, צופים בטלוויזיה ואפילו עושים תחרות מי יצליח לעמוד על הראש יותר זמן, אבל כמה דקות לאחר שהילד נרדם, קורה משהו יוצא דופן. זהירות ספוילר: האבא מתייצב בחדרו של הבן ומודיע: "יש לי נמר בחדר". מכאן מתגלגלת עלילה מצחיקה ומעט אבסורדית, עד לסופה המפתיע והחידתי.

     

    קראו עוד:

    לקלח תינוק בפעם הראשונה - "רעדתי מפחד"

    "כעסתי על אבי שבגללו אין לנו אוכל בבית"

    סנטה ואליהו הנביא בכיתה בקליפורניה

     

    הספר מדבר על פחדים של אבות, כאלו שהם יכולים לבטא, לדבר עליהם, אפילו עם הבן הקטן שלהם ובכך להוות דוגמה חיה לביטוי רגשי אחר. האמא בספר מייצגת את הדמות המכילה מצד אחד, אבל שקולה מצד שני, כזו שלא נבהלת בקלות ויכולה לעודד ולחזק את בני המשפחה שלה כשהם מפחדים.

     

    גם הורים מפחדים

    "כשאני כותבת סיפורים, אני לא מתכננת, לא חושבת יותר מדי, זה פשוט מגיע. כך היה גם בסיפור הזה, הוא זרם מתוכי", מספרת הסופרת שירה גודמן. "רק מאוחר יותר התחלתי להבין שכתבתי על נושא שמאוד מעסיק אותי מאז שהפכתי לאמא - עד כמה הילדים רואים אותי כאדם, עד כמה הם מסוגלים לקבל את החולשות ואת הפחדים שלי, האם כהורה עליי להסתיר אותם?

     

    "תמיד רציתי שהילדים יבינו שגם הורים הם בני אדם עם חולשות ופחדים, אבל לא תמיד הילדים מוכנים לקבל את זה. בסיפור הזה הילד בהתחלה מסרב להכיר בפחדיו של אביו אבל לאחר זמן מה הוא נכנע, אולי בלית ברירה. התפקידים מתחלפים והוא הופך למבוגר האחראי.

     

    בני אדם עם חולשות (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    בני אדם עם חולשות(צילום: shutterstock)

    מה היית רוצה שהקוראים יידעו עליך?

    "אני אמא לארבעה, גרה עם משפחתי באזור ירושלים. לפרנסתי כותבת חומרי לימוד לילדים ומאוד נהנית מזה. פעם הייתי עורכת דין, אבל אחרי תקופה מסוימת הבנתי שאני רוצה לכתוב, ולכתוב לילדים. עזבתי הכול והתחלתי מהתחלה".

     

    למי מיועד הספר?

    "לילדים בגילאי ארבע ומעלה ולהוריהם. פיקצ'ר בוק (ספר ילדים עם תמונות - ש.ד) הוא ז'אנר ייחודי בכך שיש לו שני קהלי יעד לעתים מאוד שונים זה מזה. הילד, כמובן, שאינו קורא עדיין בעצמו, וההורה שמקריא לו את הסיפור. בעיני, הספר צריך לעניין את שניהם, כי הורה שמשתעמם לא יקריא את הספר היטב, הוא יקרא בחוסר סבלנות וימהר לסיים.

     

    "לכן גם הספר הזה מדבר לשני הקהלים שלו. עבור הילדים זה בעיקר סיפור משעשע, מפתיע, קצת אבסורדי ונונסנסי, אבל מאחורי הקלעים הוא מעלה שאלות מעניינות עבור ההורה המקריא וגם הילד, אפילו אם הוא לא מודע לכך, יחוש את המשמעות שמאחורי הדברים. אם רוצים וזה מתאים, אפשר גם לשוחח על כך לאחר הקריאה".

     

    הזדמנות לבטא רגשות

    הספר מייצר הזדמנות מצוינת לדברר רגשות פחות מדוברים של גברים, להנכיח את קיומם ובכך לאפשר לבנינו להיות מסוגלים לזהות, לשיים ולבטא רגשות כאלו ואחרים שקיימים אצלם. מעניין יהיה לבן לשמוע את אביו מקריא לו סיפור זה, ונזכר בפחדים שלו, ברגישויות שלו ובחולשות שלו אל מול הילד. אם אבא יוכל לדבר על הרגשות הלא נעימים שלו, אז גם הילד ירגיש שמותר לו.

     

    לצד זה, אני ממליצה לחזק גם את הצדדים "הגבריים לכאורה" של הנשים, אם כשמדברים על אמא, ואומרים גם אמא שלך היא... (מתפקדת מעולה במצבי לחץ/ יודעת לקחת החלטות קשות כשאני לא מצליח/ יודעת להרגיע אותי כשאני מפחד וכיוצא באלה) או לדבר על הבת שלה מקריאים את הספר ולהיזכר ביחד איתה - במה היא חזקה וטובה, ובפרט באזורים הפחות מוכרים לבנות - בעלת חוש טכני מפותח, טובה בכדורגל.

     

    הרעיון הוא כמובן לא להמציא, אלא להאיר חלקים שקיימים בבנות ובנשים, ובכך לסייע לבנים ולבנות לזהות באחרות, באחרים ובעצמן/ם, מנעד רחב יותר של אפשרויות.

     

    הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית (.M.S.W), מטפלת בילדים ובני נוער

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    דברו על הפחדים
    צילום: shutterstock
    מתוך כריכת הספר
    "יש לי נמר"
    מתוך כריכת הספר
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים