שתף קטע נבחר

החברים נפרדים מ"מישה": "סימל יותר מאחרים את תורת ז'בוטינסקי"

ח"כ נחמן שי נזכר שלאיש שאותו דברר בוושינגטון היה קשה עם הפיקוד בצה"ל: "לא התייחסו אליו כאל 'אחד מאנשינו'". דן מרידור, שפגש אותו בתנועת החרות, סיפר: "מעולם הוא לא הרים קול". יו"ר מרכז מורשת בגין שוחח עמו לפני שבועיים: "הייתה לו ביקורת על הכיוון של הליכוד". החברים של משה ארנס נפרדים

משה ארנס ז
משה ארנס(צילום: אריאל תגר-דוצ)

עבורם הוא היה סמל הג'נטלמניות, ההגינות והיושרה. חבריו הקרובים של פרופ' משה (מישה) ארנס, שהלך הבוקר (יום ב') לעולמו בגיל 93, כואבים את לכתו של מי שכיהן כשר ביטחון בשלוש קדנציות וכשר חוץ מטעם הליכוד ותנועת החרות.

 

"היינו בעולם הפוליטי יחד קרוב ל-40 שנה", סיפר השר לשעבר דן מרידור על האיש שהחל את דרכו הפוליטית ב-1973. "אני זוכר איך נקשרו נפשותינו בשנות ה-70 בתנועת החרות. הוא בעיניי היה אחד האנשים שסימל יותר מאחרים את תורת ז'בוטינסקי, והוא הוכיח בחייו שאפשר להיות גם איש לאומי וגם ליברלי".

 

מרידור סיפר עוד כי "בשנים האחרונות מישה כתב רבות על שוויון לערביי ישראל, יחד עם זה שהיה איש ביטחון וארץ ישראל. כשר חוץ הוא פתח את היחסים עם מזרח אירופה אחרי שנים רבות של ניתוק. מעולם לא שמעתי אותו מרים קול או צועק, הוא היה ג'נטלמן אמיתי, ועם זאת בלי להתפשר על דעותיו".

 

"איש של עבודת צוות" 

ארנס מונה ב-1982 לשגריר ישראל בארצות הברית. ח"כ נחמן שי (העבודה) שימש אז כדוברו. "הקשר שלי עם ארנס החל ב-1981. הוא היה יושב ראש ועדת החוץ והביטחון ואני הייתי כתב פרלמנטרי. עם מינויו לשגריר הוא הציע לי לבוא איתו כדובר. אני זוכר איך הוא נקלט במהירות בתוך העולם הדיפלומטי וקשר קשרים מצוינים עם שר ההגנה ושר החוץ של ארצות הברית באותה התקופה. הממשל היה רפובליקני והוא היה שגריר מצוין, הוא היה איש של עבודת צוות".

 

לאחר פיטוריו של אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון לאחר מלחמת לבנון הראשונה, הוחזר ארנס לארץ לכהונתו הראשונה בקריה בתל אביב. לדברי שי, "בתחילה היה לו קשה עם הפיקוד בצה"ל כיוון שהוא הגיע 'מבחוץ' כאזרח, ולא התייחסו אליו כ'אחד מאנשינו'. כשרצו להקים ממשלת אחדות לאומית הוא היה הראשון לוותר על התפקיד כדי שרבין ייכנס לתפקיד שר הביטחון.

 

"הוא היה מוכן לשים את האגו בצד, ואנחנו התעקשנו בפניו שיישאר. כשר הוא טיפל בנושא המיעוטים שתמיד היה קרוב לליבו. ההתארגנות הפוליטית של ערביי ישראל החלה תחת הנהגתו כשר ביטחון. השב"כ התנגד לכך והוא נעמד על רגליו והבהיר שזה חלק מדמוקרטיה".

 

על מערכת היחסים ביניהם בשנים האחרונות סיפר שי: "היינו משוחחים אחת לכמה חודשים, כל ההקצנה שחלה בליכוד בתקופה האחרונה לא הייתה לרוחו. הוא ראה איך הליכוד שלו הולך ומשתנה מול עיניו. בינו לבין נתניהו היו יחסים מורכבים והם אף התחרו בעבר על ראשות הליכוד, אבל הם שמרו ביניהם על קשר טוב. ב-1984 הוא נבחר במקום הראשון ברשימת הליכוד ואז ויתר על המקום עבור דוד לוי. הוא לא היה רעב לכבוד ולקידום. אבל בשנים האחרונות היה לו חלום להיות מנכ"ל התעשייה האווירית והוא לא קיבל את המינוי. הוא נורא רצה לחזור בסוף ימיו למקום שבו החל את הקריירה הביטחונית".

משה ארנס (צילום: ארכיון צה
ארנס בביקור חיילי צה"ל בלבנון(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון )

משה ארנס  (צילום: עמית שאבי)
באזכרה הממלכתית לזאב ז'בוטינסקי(צילום: עמית שאבי)

משה ארנס  (צילום: זום 77)
ארנס בכנסת(צילום: זום 77)

השר לשעבר משה נסים, חברו של ארנס, סיפר: "אישיותו הנעימה, יושרו ואמינותו הם הדברים שבהם הוא נודע. הוא נכון בהבנה ביטחונית-מדינית עמוקה. עד אחרון ימיו הוא היה רגיש מאוד לנושא המדיני, זה העסיק את התודעה שלו ללא גבול לאורך כל השנים. הוא היה אדם שמדבר בשכל ישר עם הרבה שיקול דעת ודבריו היו תמיד בעלי משקל.

 

"מימינו המשותפים בכנסת אני זוכר את עמידתו האיתנה כדי להבטיח את המשך פרויקט הלביא (לייצור מטוס קרב ישראלי על ידי התעשייה האווירית, ע"ט), שהוא היה ממקימיו. כשהפרויקט בוטל הוא לקח את הדבר לליבו ועד אחרית ימיו סבר שהיה צריך להמשיך את הפרויקט. צר לי מאוד על פטירתו".

 

"מאחרוני הז'בוטינסקאים האמיתיים" 

מרדכי קרמניצר, עמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה שעמד בקשר עם ארנס בשנים האחרונות, סיפר: "האופן הצלול, הנוקב והברור שבו הוא ביטא את עמדותיו עד רגעיו האחרונים היה מעורר התפעלות. משה ואני שוחחנו מעת לעת בעקבות דברים שאני כתבתי או שהוא כתב, תמיד שמעתי אצלו את הגישה העניינית והפתיחות, גם כשהוא שמע ממני דברים שלא אוהב לשמוע".

 

קרמניצר הוסיף כי "הוא היה איש עם יושרה ללא דופי. לא היה בו שמץ של התנשאות ולצד אהבתו לארץ ישראל הייתה לו מחויבות אמיתית לערכים ליברליים. מבחינתי, הוא למרבה הצער מאחרוני האנשים שהיו ז'בוטינסקאים אמיתיים, שהרוח הליברלית נשבה בו בכל עוצמתה ולא היה שום ניגוד מבחינתו בין תפישתו הציונית-לאומית לבין האמונה בערכים ההומניסטיים הבסיסיים".

 

לפני עשור הוענק לארנס פרס ביטחון ישראל מטעם מרכז מורשת בגין. הרצל מקוב, יו"ר מרכז מורשת בגין, סיפר: "מישה היה מסוג האנשים שלא חיפשו הערכה או הוקרה והוא גם לא עסק בזה. כשהענקנו לו את הפרס על התרומה שלו לביטחון ישראל הוא היה נרגש, ולאירוע הגיעו ילדיו ונכדיו. תרומתו לאורך השנים כמהנדס אווירונאוטיקה, כסמנכ"ל התעשייה האווירית ועל כהונתו בשלוש הקדנציות שבהן כיהן כשר ביטחון ועשה שינויים גדולים בתוך הצבא, כדוגמת הקמת זרוע היבשה. לאורך כל התקופות הללו הוא ראה את הביטחון כמשימת חייו".

 

על הקשר עם ארנס בשנים האחרונות סיפר מקוב: "שוחחתי עם מישה לפני כשבועיים. אחרי קריאת מאמר הוא היה נתקף צורך לדבר, ובשיחתנו האחרונה דיברנו חצי שעה בטלפון, וכך היינו מתדיינים מפעם לפעם. הייתה לו ביקורת לא פשוטה על הכיוון שאליו הולכת תנועת הליכוד ומצד שני הוא נשאר איש התנועה, הוא לא פרש ולא עזב, הוא חשב שהיא צריכה תיקון מבפנים.

 

"בכהונתו הפוליטית כשר - פעמיים הוא פרש מהממשלה. בפעם הראשונה בעקבות ההחלטה על סגירת פרויקט הלביא ובפעם השנייה כי הוא הוטרד מתהליכים פנימיים בתוך הליכוד. בעיניי, היכולת של אדם שנמצא במרכז העשייה ונהנה מכל מנעמי השלטון לקום וללכת בגלל עקרונות וערכים ראויה להערכה, ולא מובנת מאליה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים