שתף קטע נבחר

הצרות האמיתיות של גבאי

יו"ר העבודה ניצח את המתנגדים מבית ואישר תקנון דרקוני. אבל אם ייכשל במבחן החיבור והציבור - גם חוקת ברית המועצות לא תעזור

 

 

 

 

אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, ניצח בוועידת המפלגה אתמול. למרות אווירה סוערת מאוד ושריקות הבוז שנשמעו, השורה התחתונה הייתה ברורה: רוב הוועידה תמכה בשינויים שקידם גבאי בתקנון המפלגה וברשימה לקראת הבחירות. אבל אחרי שזה נאמר צריך להבהיר: הניצחון בוועידה, מרשים ככל שיהיה, רחוק מלפתור את צרותיו האמיתיות שרק מתחילות עכשיו.

 

חזרה לימי רבין ופרס

השואו שנתנה אתמול מפלגת העבודה, בעט בפרשנויות וניפץ את כל הבלונים שהפריחו אלה שטענו שמדובר במפלגה מנומנמת, שאפילו חבריה איבדו את העניין בה. הייתה שם הפקה מרשימה, האולם הענק היה מפוצץ עד אפס מקום. הנאומים הפוליטים היו סוערים, אווירה של בחירות ואמוציות שהזכירו לבכירי המפלגה את ימי רבין ופרס עם נטיה לשבור אפילו את השיאים ההם.

 

בטווח הזמן הקצר, גבאי הבטיח לעצמו שקט בוועידה כשהוציא ממנה לחמש השנים הקרובות לא מעט סמכויות והעביר אותן להנהלת המפלגה. הוא גם יצר בתקנון החדש קושי להעלות בקרוב הצעות שעלולות לפגוע בו.

 

אבי גבאי  (צילום: אביגיל עוזי)
אבי גבאי בוועידת המפלגה(צילום: אביגיל עוזי)

כינוס מפגת העבודה גני התערוכה תל אביב (צילום: מוטי קמחי)
העימות בין גבאי לחבר הכנסת איתן כבל(צילום: מוטי קמחי)
אז איך חברי הוועידה הסכימו לאשר ברוב ברור את ההצעה לצמצם את כוחם ואת השיריונים שעלולים לפגוע בחברי הכנסת המכהנים שלהם? נראה שגם הם מבינים שהסיפור הדמוקרטי של מפלגת העבודה, שנחשב לכוח החזק ביותר שלה, הפך בשנים האחרונות גם לזה שמחרב אותה. כי בשם הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית המפוארת, זה לגיטימי לירות בתוך הנגמ"ש, להניח שביל מוקשים בתוך הבית ולערוף את ראשם של ראשי המפלגה, גם אם השעה היא שעת בחירות והראש היחיד שצריכה מפלגה בריאה לערוף הוא ראשו של המחנה היריב.

  

אז נכון שהשינויים שהעביר גבאי אתמול הם דרקוניים, ונכון שמספר השיריונים שביקש לא סביר ולא הגיוני, אבל עולה השאלה: למה נזכרו עכשיו, באמצע הקמפיין ושלושה חודשים לפני הבחירות, שצריך להדיח אותו? ואם גבאי יודח במקרה, מי בדיוק יבוא במקומו ובמטה קסם יתקן את הצרות הצרורות של המפלגה שמתעקשת להתאבד אל תוך עצמה?

 

כינוס מפגת העבודה גני התערוכה תל אביב (צילום: מוטי קמחי)
גבאי בכינוס מפלגת העבודה(צילום: מוטי קמחי)

גבאי הוא לא היו"ר הראשון שבנה לעצמו מוצב משוריין בתקנון הוועידה, מתוך מחשבה שזה יגן עליו. עשו את זה היו"רים לפניו, יעשו את זה גם אחריו. וזו כמובן טעות לחשוב שזה מה שיפתור את הבעיות. הרי אם הוא יביא 10-8 מנדטים בבחירות הקרובות, גם חוקת ברית המועצות לא תעזור לו. השאלה היחידה שחשובה מבחינת גבאי היא הלגיטימציה הציבורית. כי ביום שאחרי, אם אין אהדה ציבורית הכל ממילא קורס כמו מגדל קלפים. ובינתיים - הלגיטימציה הציבורית מאחרת להגיע.

 

לא תלוי בעצמו

הטרגדיה בסיפור הזה אגב, שכמו שזה נראה כרגע (עם כוכבית, כי הסקרים הם לא חזות הכל והם לא בהכרח משקפים את מה שיקרה ביום הבחירות), המפה הפוליטית הנרקמת בשבועות האחרונים מכניסה את גבאי למצב שגורלו כלל לא נתון בידו.

 

המבחן היחיד שלו לשיקום ההריסות הוא הרי מבחן החיבורים. אם יצליח לייצר חיבור, המפלגה תזנק וכולם ישכחו את הרפש,  את התקנון הדרקוני, גם את מספר השריונים הלא סביר שביקש, אפילו את חברי הכנסת החרוצים והטובים ביותר שנשלחו הביתה. אבל חיבור יצירתי זה דבר שלא תלוי רק בו.

 

כמעט בכל בחירות קמה מפלגת "מרכז" (מושג מכובס ולא ברור עם מסרים מעומעמים ולגיטימציה לזגזג בחסות ה"אמצע") ומאיימת לקחת בראש ובראשונה את המנדטים של מפלגת העבודה. עם הצרה הזאת התמודד יצחק הרצוג ביצירתיות בבחירות הקודמות, כשחיבר שתי מפלגות לפלטפורמה אחת (המחנה הציוני ז"ל). עכשיו זה התור של גבאי. וזה הדבר היחיד שמעניין.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
מורן אזולאי
צילום: ירון ברנר
מומלצים