תכירו: האמן גדעון סער מצייר פוליטיקאים
ביבי, רגב וליברמן לובשים בגדי ימי הביניים בתערוכת ציורים חדשה של גדעון סער, לא הפוליטיקאי. בריאיון הוא מדבר על הלם הקרב שאובחן לאחר שנים ומקבל בהומור את הבלבול עם השר לשעבר: "מתקשרים אליי כדי להתלונן"
"כל מה שיש בי זה חלל", "פשוט חשבתי קצת להסתתר, לצלול עמוק ושם להישאר" וגם "אין כבר סתם" - אלו שורות מתוך שירים של עידן חביב.
אבל אלו גם השמות שהעניק הצייר גדעון סער לציוריו, שמוצגים בימים אלה בתערוכה בגלריה לאונרדו בתל אביב, הנושאת את השם "עומדת יחפה על אדמה חמה ומוכנה" - השאול אף הוא משירו של הזמר. "כשאני מצייר אני אוהב לשמוע מוזיקה שנותנת לי השראה. שמעתי את עידן חביב והוא נגע לי ישר בקצות העצבים. פתאום הציורים שלי התחברו עם המילים של השירים. ואז ראיתי שיש לו שיר שלא משמיעים הרבה, שנקרא "הלם קרב", והבנתי מה הקשר בינינו. אני כמעט בטוח ב-100 אחוז שזה קרה גם לו".
30 שנה לקח לסער למקם את עצמו תחת ההגדרה "הלום קרב". להתחיל לעבד את מה שעבר אז בשירות הסדיר, כלוחם בסיירת שקד, במלחמת יום הכיפורים. "לוקחים ילדים בני 18 שבאים מחיים נורמליים, כשהכול מסודר וידוע, אתה לא רואה את המוות בגיל הזה, ופתאום זורקים אותך למלחמה שבה אתה רואה מאות אנשים נהרגים, חברים שלך נשרפים וכל מיני מראות נוראיים. תוסיפי לזה שאם יש לך נפש של אמן ורגישות, וגם פתיחות לראות את העולם, אז אתה חוטף מכה. זו המהות של הלם הקרב. יום אחד, היקום החליט להפגיש אותי עם חבר מהיחידה. לא נפגשנו מאז המלחמה, ופתאום נפגשנו באיזה שדה אצל קרובי משפחה במושב, וזו הייתה התרגשות גדולה. הוא מספר לי שהוא הלום קרב, ואני מתחיל להבין שזה בדיוק מה שלי קורה".
תהליך שבירה איטי, יומיומי, התפוררות הדרגתית של המוכר והיציב בחיים - סער מספר בעדינות על המחיר הפיזי והנפשי המסתתר מאחורי ההגדרה המכובסת הזו: "אתה מכחיש שאתה הלום קרב, כי אתה אומר לעצמך שאם עברת כל כך הרבה קרבות ותפקדת מצוין, זה לא נראה כמו זה. אבל האנרגיה הרעה נשארת לך, ולאט-לאט, אם לא משחררים אותה, היא יוצרת הפרעה. קודם כל זה חוסר שינה, וזה מוריד אותך עד שאתה מפסיק לתפקד. אני הייתי מתעורר ב-2:00 בלילה ולא יכול לישון, ואז התחלתי לעשות ריצות לילה, אני גר בחדרה והייתי רץ עד זיכרון יעקב, אשתי הייתה אוספת אותי מצומת זיכרון למטה. היה לי עסק גדול ולא יכולתי לתפקד בו, עזבתי את המשפחה - ילדים, אישה, זו התדרדרות כזו. אתה מתחיל לאבד קשר עם המציאות. אחרי כל השנים האלה חזרתי לדבר עם הצבא, לומר שאני הלום קרב ולבקש שיטפלו בי. מיד הכירו בי כנכה צה"ל. אולי זה סוג של מזל או שהיקום החליט שמספיק לי ושצריך לטפל בי".
ויש גם את הציורים. אותו עולם בצבעים על בד שנוצר מתוך התת מודע הקודח, ומאלץ אותך להתעמת איתו: "הייתי צייר אינטואיטיבי מילדות, בגיל 12 עשיתי תערוכה בבית והזמנתי את השכנים לראות. אחרי המלחמה הפסקתי לצייר, הייתי במצב רגשי כזה שלא יכולתי, והציוג נמוג. עם השנים, ב-2006, המטפל שבחרתי העמיד אותי מול בד לבן עם צבעים ואמר, בלי לדבר יותר מדי - 'צייר אירוע מהמלחמה'. הייתי מצייר לו, והיינו יושבים ומדברים על זה, וככה קרו לי שני דברים – חזרתי לחיים, וחזרתי לאמנות. ומאז אני מצייר ממש".
ציוריו של סער פיגורטיביים, ברורים ועמוסי פרטים. יש בהם משהו עתידני ורבים מהם מתארים עולם ריאליסטי, ועם זאת בדיוני. כך, יצורים ימיים מסתוריים מוצאים עצמם לצד כביש עירוני סואן, אנשים רוכבים על אופניים לצד רובוטים שמצלמים סלפי. בתמונה אחרת שמושכת תשומת לב מיוחדת, נראים שרי הממשלה - בנט, שקד, כחלון, ביטן, רגב ואחרים, כשהם לבושים בבגדים האופייניים לימי הביניים, ונתניהו אוחז בסכין כדי לחתוך עוגה גדולה המונחת לפניו. "נבחרי ציבור מטפלים רק בעניינים שעל סדר היום הציבורי, זו הההתנהגות שלהם והיא טבעית - לטפל בדברים שהציבור רוצה, כי בסך הכול הוא צריך לבחור אותם", הוא מסביר. "אז בציור אני מראה את ביבי חותך פרוסות עוגה, תקציב. מטרת התערוכה היא לשים על סדר היום הציבורי את ההתחממות הגלובלית, נושא כל כך אקוטי להמשך הקיום על פני כדור הארץ, אז זה הרעיון המרכזי, והוספתי לו גם נופח של ימי הביניים כי אני חושב שאנחנו מתקרבים קצת לימי הביניים בהתנהגות של הממשלה".
מי שלא מופיע בתמונה הוא גדעון סער, השר לשעבר - שככל הנראה לא שותף לכישרון הציור, אך כן לשם: "כשהוא היה שר הפנים מדי פעם הייתי מקבל טלפון", צוחק סער. "היו מתקשרים עם הרבה טענות ומענות". נו, העיקר שימשיך לצחוק גם אחרי הבחירות.
