שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא התעייפו הכנפיים
    "תנועת הנוער שלי 'כנפיים של קרמבו' הולכת איתי בכיס של הלב משנת 2012 ותישאר שם לעד, מוכנה לשליפה בכל רגע נתון: כשצריך לתרגם לחירש בשפת הסימנים מה המכונה אומרת, כשיש ילד עם צרכים מיוחדים שאנשים ברחוב מסתכלים עליו מוזר, או אפילו כשאחד החיילים שלי צועק על השני בצחוק ״יא אוטיסט״. ליאל סלמן, בוגרת התנועה, מספרת על כנס השקת תנועת הבוגרים
    בבוקר יום שישי, התקיים בבית חייל האוויר, שבהרצליה כנס השקת "תנועת הבוגרים" של 'כנפיים של קרמבו' - תנועת הנוער לצעירים עם ובלי צרכים מיוחדים. לכנס הגיעו עשרות משתתפים נרגשים שמלבד פניהם שמעט התבגרו, עדיין ניכר היה כי "רוח קרמבו" והתלהבות הנעורים עדיין ממלאת את ליבם. צעירים שהתגעגעו למסגרת ששנים הייתה ביתם. צעירים ששמחו לחזור הביתה.

     

    "לעטוף ולהגן על כל ילד ולתת לו חופש לעוף"

     

    'כנפיים של קרמבו' אמנם עלתה לכותרות בזמן האחרון, וקיבלה אהדה ציבורית חסרת תקדים, אך מעֵבר להיכרות הבסיסית עם התנועה, חשוב לציין שההשקפה שלה היא לא "עזרה" לנוער עם צרכים מיוחדים.

     

    התנועה משלבת נוער עם ובלי צרכים מיוחדים בפעילות חברתית משותפת שלא מגדירה את גבולות המסוגלות של אף אחד באמצעות תבניות חשיבה מוגדרות מראש או דעות קדומות.

     

    בוגרי תנועת
    בוגרי תנועת "כנפיים של קרמבו" בכנס השקת תנועת הבוגרים

     

    השקפה זאת באה לידי ביטוי באופי הפעולות, ברמת שיתוף השיח בין כולם כשווים, ואפילו בעניבה של מדי התנועה, שבניגוד לתנועות נוער אחרות, תהא בעלת צבע זהה לכל בעל תפקיד בסניף, בין אם הוא מנהל או חניך. אופן ההתסכלות הזה של פעילי התנועה מייצר בלי משים מקום המלא בשמחת חיים, אליו כל סוגי האנשים מוצאים שיוך וזיקה.

     

    כבוגרת תנועה אני מתקשה להסביר את הרגשות המציפים את לבי כשאני חושבת עליה. אני מרגישה את הלב פועם, העיניים נרטבות והלחיים מתחילות לכאוב כשהחיוך נעשה רחב יותר מרגע לרגע.

     

    שירה חדורת געגועים למנגינה המוכרת מפעם

    כשניתנה לי הזדמנות לחזור לכנס אחד שבו אני אפגוש את כולם, אשמע וארגיש ולו קמצוץ מהקסם המתחולל שם, שעטתי על ההזדמנות בלי לחשוב פעמיים. הגעתי להאולם כשכל צעד גורר אחריו חיבוק לחבר שלא ראיתי כבר יותר משנתיים, קבלת תג שם ותפקיד. ״ליאל סלמן, רכזת חונכים״. לא רציתי להוריד את התג הזה לעולם.

     

    התיישבנו על הכיסאות ברעש של התלהבות עד שזוהר ברונשטט (23) רכזת הגשמה בקרמבו ובוגרת התנועה בעצמה, עלתה לבמה כדי לשאת דברים ולפתוח את האירוע החגיגי.

     

    ״ש-ק-ט, היא רוצה לדבר״ צעקנו יחד את השיר המורל המוכר, עשרות הבוגרים שמלאו את האולם, בשירה חדורת געגועים למנגינה המוכרת מפעם ותוך טפיחה על הברכיים בקצב אחיד. השתתפתי בקול גדול וצחקתי לעצמי. חבורה של אנשים בגילאי 20-40 שרים מורל וזה לא מוזר בכלל, למען האמת אפילו מקובל ורצוי.

     

    בוגרי תנועת
    "התנועה משלבת נוער עם ובלי צרכים מיוחדים בפעילות חברתית משותפת שלא מגדירה את גבולות המסוגלות של אף אחד"
     

    האולם נראה היה כאילו היושבים בו חזרו לרגע לימי הפעילות בתנועה ורק לאחר כמה ציחקוקים ובדיחות, ההרצאות החלו. תחילה דיברה זוהר והסבירה בקצרה על הפרויקט ולמה אנחנו פה.

     

    אחריה עלתה לדבר טליה בז'רנו, המנכ״לית ועדכנה אותנו "הזקנים" במצבה של התנועה כיום. בדרך היא הצליחה לרגש אותנו ואף להוריד כמה דמעות, אני מודה.

     

    להמשיך וליצור מציאות טובה יותר בכל יום מחדש

    ההרצאה האחרונה הייתה של ספיר בלוזר, יזמית בתחום הכלכלה והחינוך, שהסבירה לנו איך אפשר לחולל שינוי גם כשהסיכויים לא נראים לטובתנו ובעצם הזכירה לנו שלהיות בוגר קרמבואי, פירושו להמשיך וליצור מציאות טובה יותר בכל יום מחדש, מציאות של שינוי חברתי אמתי שלא מתחשב בשום סטטיסטיקות או הסתברויות.

     

    בוגרי תנועת
    "יש לי את הכוח לחולל שינוי, לסלול דרכים חדשות לי ולחברי ולהמשיך לעשות את העולם מקום טוב יותר"

     

    מטרת הכנס הייתה להשיק את "תנועת הבוגרים" ולשים על השולחן את שאלת ההגשמה - איך אני כבוגר לוקח את ערכי התנועה ומוציא אותם לפועל בחיי הבוגרים, בצבא, בלימודים, בעבודה וכו'.

     

    תנועת הנוער שלי 'כנפיים של קרמבו' הולכת איתי בכיס של הלב משנת 2012 ותישאר שם לעד, מוכנה לשליפה בכל רגע נתון: כשצריך לתרגם לחירש בשפת הסימנים
    מה המכונה אומרת, כשיש ילד עם צרכים מיוחדים שאנשים ברחוב מסתכלים עליו מוזר, או אפילו כשאחד החיילים שלי צועק על השני בצחוק ״יא אוטיסט״. וזה בא בטבעיות, אפילו לא צריך להתאמץ.

     

    אני מאמינה שכבוגרת התנועה יש לי את הכוח לחולל שינוי, לסלול דרכים חדשות לי ולחברי ולהמשיך לעשות את העולם מקום טוב יותר. והכי מרגש היה לראות עשרות חברים לדרך שאצל אף אחד מהם לא התעייפו הכנפיים.

     

    • הכותבת, ליאל סלמן, היא בוגרת התנועה לשעבר רכזת חונכים ותקשורת בסניף חולון

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים