האלופים חשפו את האמת: זה הפחד שמסכן אותנו
יאיר גולן צודק. הסיבה לכך שכוחות היבשה אינם מופעלים במלחמות היא הרגישות המופרזת בציבור הישראלי לאבידות ולחטופים. עם זאת, הטענות שעלו בחשיפת ynet התקבלו בעיקר בביקורת פוליטית ולא עניינית. פרשנות
הביקורת של האלוף יאיר גולן ושל אלוף מכהן נוסף, שנחשפה אתמול (שבת) ב-ynet, מעוררת דאגה. חבל שרוב התגובות לחשיפה הן פוליטיות ולא ענייניות, מכיוון שמדובר בשלושה נושאים קריטיים לא רק לצה"ל אלא לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה.
מפקד זרוע היבשה בצוק איתן מגיב: "אין 'מטרות תסכול' בחיל האוויר"
האלוף יאיר גולן, שהיה סגן הרמטכ"ל, טוען שהדרג המדיני ואלופי המטכ"ל מפחדים להפעיל את כוחות היבשה של צה"ל, גם כשזה נדרש ומוצדק. הסיבה לכך, טוען יאיר גולן, ובצדק, היא הרגישות המופרזת בציבור בישראל לאבידות ולחטופים שמשפיעה על הקבינט הביטחוני. סיבה נוספת, לדברי גולן, היא הפיתוי להשתמש ביכולות הבאמת יוצאות דופן של חיל האוויר והמודיעין, שאינן כרוכות באבידות אבל גם אינן מסוגלות לפתור את בעיית טילי הקרקע-קרקע.
כדי לשתק את ירי הטילים, בין אם מעזה ובין אם מלבנון או מסוריה, חייב צה"ל לתמרן במהירות ולעומק שטחי האויב ומערכי הטילים שלו, ובעצם נוכחותו בשטח ופעילותו להריסת אתרי השיגור ומחסני הרקטות והטילים, הוא ימנע נזקים גבוהים בעורף הישראלי. עובדה זו הוכחה פעם אחרי פעם, החל במלחמת לבנון השנייה ובכל סבבי הלחימה של צה"ל ברצועת עזה.
יאיר גולן יודע זאת מניסיונו, ולא רק בתחום הטילים אלא גם בטרור. אי אפשר להכניע אלא באמצעות פעולה התקפית קרקעית בהיקף גדול (תמרון). יאיר גולן היה מפקד חטיבת הנח"ל לפני מבצע "חומת מגן", בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה. הוא ומפקדי חטיבות אחרים, מכוחות היבשה של צה"ל, שריון ורגלים, דרשו מהרמטכ"ל שאול מופז ומראש הממשלה אריאל שרון להיכנס לשטחי A הפלסטיניים, כולל לרמאללה שבה ישב ערפאת במוקטעה, על מנת לאסוף מודיעין ולבלום את יציאת המחבלים מהמקומות שבהם הם מתארגנים, מכינים את חגורות הנפץ ויוצאים לפעולה בעזרת סייענים.
שרון ומופז לא מיהרו להיענות להפצרות של עשרת המח"טים עד לליל הסדר הנורא של 2002, שבו נרצחו עשרות בני אדם בפיגוע התאבדות במלון פארק בנתניה. אחרי הפיגוע נענו השניים לדרישות ומבצע "חומת מגן" יצא לדרך. יאיר גולן היה אחד המח"טים שנכנסו למחנות הפליטים ולערים הפלסטיניות, וזאת הייתה תחילת הסוף של מבצע חומת מגן. גם הרמטכ"ל הנוכחי, אביב כוכבי, נמנה עם המח"טים ונכנס עם כוחותיו למחנות הפליטים בלאטה שליד שכם ואל-עאידה שליד בית לחם ולקסבה של שכם בתחילת הסוף של האינתיפאדה השנייה.
ההתעסקות במנהרות האריכה את צוק איתן
האלוף יאיר גולן אינו טוען שצה"ל לא מוכן למלחמה, ההפך הוא הנכון. הוא טוען שצה"ל מוכן למלחמה, אבל הדרג המדיני והדרג הצבאי שניהלו את צוק איתן הוכיחו שהם חוששים להכניס את חטיבות החי"ר, השריון וכוחות ההנדסה לתוך רצועת עזה בגלל הפחד הלא סביר בציבור הישראלי מפני אבידות וחטופים בקרב כוחותינו.
כתוצאה מכך, טוען גולן, כוחות היבשה מתנוונים ואינם מכירים סטנדרטים של לחימה מהירה והתקפית. במקום להיכנס לרצועת עזה ולדכא את ירי הטילים, התעסקו רק עם המנהרות בשוליה והפכו אותן לנושא המבצע. הדשדוש בשולי הרצועה וההתעסקות במנהרות, במקום במשימה העיקרית שהיא השמדת מערך הטילים והרקטות של חמאס, גרמו להתמשכות המבצע ולאבידות בקרב כוחותינו ובקרב אזרחים.
מי שאשם בכך אינו הצבא, אלא בעיקר הדרג המדיני שפחד מהתמרון, וכפי שאנחנו יודעים הוא עדיין פוחד ממנו ונזהר שלא לבצע אותו כמו מאש. החשש הזה מאבידות ומחטופים והיחס הלא רציונלי לנושא השבויים והנעדרים עלולים לעלות ביוקר ובאבידות גדולות יותר גם לעורף האזרחי, וגם לכוחות שבמקום לתמרן מהר ועמוק - היישר אל הליבה המבצעית של האויב - מדשדשים בשוליים וסומכים על חיל האוויר והמודיעין המדויק שיעשו את העבודה. זה לא עבד במלחמת לבנון השנייה וגם לא בסבבים בעזה, ולכן צודק יאיר גולן בביקורת שלו.
מי ינהל את זרוע היבשה?
השאלה השנייה שעולה מהחשיפה אתמול היא מי מפעיל את כוחות היבשה בצה"ל בזמן מלחמה ובזמני חירום? את השאלה הזאת מעלה האלוף הנוסף במטכ"ל שזהותו לא נמסרה. הנושא הזה היה שנוי במחלוקת בצה"ל כמעט מיום הקמתו. במבנה ובנוהג שהתקבעו, הרמטכ"ל הוא למעשה מפקד זרוע היבשה ומי שמפעיל אותה, מפקד חיל האוויר הוא מפקד זרוע האוויר ומפקד חיל הים הוא מפקד הזרוע הימית.
אבל הרמטכ"ל הוא גם מפקד הצבא כולו ולכן, טוען אותו אלוף, אין לו הזמן, תשומת הלב והקשב הנדרשים כדי להכין ולבנות את כוחות היבשה בתקופות רגיעה ולהפעיל אותם בזמן מלחמה. לפי המבנה הזה, אלופי הפיקודים הם מפעילי כוחות היבשה הלוחמים של צה"ל, כל אחד בגזרתו.
לפיקודים המרחביים נוסף לאחרונה פיקוד נוסף, והוא פיקוד העומק. אבל מי שבונה את כוחות היבשה, מקצה להם אמצעים, מבצע רכש עבורם, מצייד אותם ומאמן אותם, ואף מנהל את מדיניות כוח האדם, הוא מפקד זרוע היבשה, שבזמן מלחמה אינו מפעיל אותם.
הקמת זרוע היבשה נועדה לכאורה לאחד לפחות את בניין הכוח תחת סמכות אחת, אבל בפועל נוצר מצב שבו מי שמאמן ומפעיל את כוחות היבשה הם הרמטכ"ל ואלופי הפיקודים, כשלא ברור מי עושה מה -
כפי שהובלט בצורה אכזרית במלחמת לבנון השנייה - ואילו מפקד זרוע היבשה, שבונה ומאמן את הכוחות, במלחמה יושב פחות או יותר בחיבוק ידיים כצופה מן הצד ומעיר הערות. כתוצאה מהמצב הזה נופלים כוחות היבשה בין הכיסאות, וסובלים מכל התחלואים, חלקם אמיתיים וחלקם מדומים, שמבקרי צה"ל השונים מצביעים עליהם.
שתי הטענות האלה הן טענות חשובות ביותר שמחייבות טיפול נחוש ומהיר, אבל התגובות היו כאמור פוליטיות, בעד גנץ ונגד גנץ, בעד נתניהו ונגד נתניהו, בעד צוק איתן ונגד צוק איתן. איש לא התייחס בצורה עניינית לבעיות עצמן, שלהערכתי הטיפול בהן יקבע את תוצאות המלחמה הבאה של צה"ל, בין אם בזירה הצפונית ובין אם בזירה הדרומית. מיד אחרי הבחירות יהיה צורך דחוף, לא רק במטכ"ל ולא רק מצד שר הביטחון הבא, אלא גם מצד הציבור כולו, לעשות חשבון נפש אמיתי ולטפל בחשש מפני הפעלת כוחות הקרקע של צה"ל, ובשאלה מי מכין ומי מפעיל את כוחות היבשה בזמן מלחמה.
לפנייה לכתב/ת 
