זו החוויה הכי טובה שלנו עם ההורים

אנחנו רוצים שהילדים שלנו יזכרו את תקופת הילדות שלהם כמהנה וטובה. משקיעים, מטפחים, קונים להם, נוסעים איתם לחופשות משפחתיות בארץ ובעולם, וחוץ מלהטיס אותם לחלל עושים כמעט הכל. אבל לפעמים מחווה קטנה יכולה להיות הדבר שהכי השפיע עליהם ושהם יזכרו אותו לכל החיים. לרגל יום המשפחה הורים חזרו לרגע לתקופת הילדות שלהם וסיפרו על חוויה אחת בלתי נשכחת עבורם.
 

"הייתי תלמידה מאוד טובה אבל בכיתה ג' הייתה מורה שקצת התנכלה לי ונתנה לי בתעודה ציון ב', שזה מבחינתי היה אוי ואבוי ואסון מוחלט", מספרת שרית ברוטמן. "חזרתי הביתה ולא רציתי שההורים שלי יראו את זה, אז עליתי על כיסא כדי להגיע לארון הגבוה שבו היה מאוחסן הטיפקס כדי לשנות את הציון.

"תוך כדי הושטת יד לארון הגבוה, בעודי עומדת על הכיסא, אמא שלי נכנסה ותפסה אותי. היא הבינה ישר כשהיא ראתה את התעודה ואני זוכרת שהיא לא אמרה מילה ובעצמה שמה את הטיפקס וכתבה את הא' שהיה אמור להיות שם. זה זכרון שנשאר איתי לכל החיים ונתן לי הרבה ביטחון בתפיסה של ההורים של את עצמי". 
 

שרית ברוטמן. קיבלה ביטחון מאמה(צילום: אלבום פרטי)

הופעה של בוי ג'ורג

"הייתי מעריצה שרופה של בוי ג'ורג'", מספרת אושרית נברה. "ילדה בת 11 שהאליל שלה מגיע להופיע בפארק הירקון. נחשי מי נאות להכניס אותי להופעה ולשמור שלא יאונה לי כל רע וגילה בכך הורות מפוקפקת לתפארת? נכון, אבא שלי. כל ההורים הרימו גבה. אני הייתי מאושרת. איזה אבא אלוף".

איך הופכים להיות הורים משמעותיים לילדים שלנו?

נסיעה לסיני

"כשהייתי בת 12, אמי שאלה אותי מה ארצה לעשות בבת מצווה - מסיבה, נסיעה לרומניה, שהייתה אז להיט גדול או לנסוע לטיול פרידה מסיני, רגע לפני שמחזירים אותה למצרים", מספרת רות שקדי. "בחרתי בסיני, בחירה מהבטן שניבאה במדויק את העתיד הקרוב והרחוק.

"נסענו, אמא אבא, שני אחיי הצעירים, אז בני שבע וארבע, ואני באוטו נטול מזגן. עברנו דרך יריחו, שם קנינו תמרים ובגדים - את החולצה של אמי משם אני זוכרת עד היום. וגם דרך צריף בן גוריון. מסיני אני זוכרת את התחנות שבדרך - הפיורד, את נואיבה, את דהב שהיתה אז חוף נודיסטים מסקרן, שארם א-שייך וימית. אולי זה היה מאז ומעולם, החיבור העמוק שלי עם סיני. אז לא ידעתי כלל לתמלל וכבר שנים שאני יודעת בביטחון מוחלט: סיני היא המקום האהוב עלי בעולם כולו".

טיול בת מצווה בסיני(צילום: אלבום פרטי)

ארוחת צהריים בהפתעה

"כילדת מפתח זה היה ממש משמח אותי בימים קרים במיוחד כשאמא שלי הייתה קופצת לבית מכינה ארוחת צהריים וחוזרת לעבודה. אני הייתי חוזרת ומופתעת", מספרת רעות גוויסר. "בדרך כלל הייתי מכינה לבד אוכל שזה היה משהו קפוא או אוכל שנשאר מיום אחר, לכן זה היה ממש בולט על פני שאר הימים. לפעמים כבר במדרגות הייתי מריחה ואז הייתי יורדת יותר מהר לדלת כדי להגיע מהר הביתה".

קראו עוד:

ואז הגננת ביקשה להביא תמונה משפחתית

"שנאתי את יום המשפחה בגן של הבת שלי"

דייט משפחתי שאף ילד לא רוצה לפספס

רעות גוויסר. אין כמו ריחות של אוכל ביום קר(צילום: אלבום פרטי)

ספר ופיצה

"אבא שלי היה לוקח אותי כל שנה מאז שהייתי קטנה לבילוי משותף שכלל ביקור בכל דוכני הספרים של שבוע הספר ומיד אחרי זה יושבים ביחד ב'אמריקן פיצה' או פיצה אחרת אם ניסינו עיר אחרת ולא חדרה", מספרת רעות רוזן גדסי. "הוא היה קונה לי משולש פיצה עם זיתים ומיץ ענבים, לפעמים אפילו שניים ואני הייתי משאירה לו את ה'קשה' של הפיצה".

גמד מיוחד

"לא היתה לנו פיית שיניים אלא גמד", מספרת חן קרופניק. "אבא שלי טרח לצייר לנו גמד מיוחד עם ברכה על כל שן שנפלה ולא פספס אף פעם. כמובן ששמרתי את הציורים".

ציור של גמד על כל שן שנפלה(צילום: אלבום פרטי)

בלונים בחדר

"בכל בוקר יום הולדת היינו מתעוררים כשהחדר מלא בבלונים", מספרת ליטל שמואלי. "זו הייתה מסורת שנמשכה עד שעזבנו את הבית. מסורת שלקחתי איתי, וככה אני משמחת את הילדים שלי בימי ההולדת שלהם".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מסורת יום הולדת(צילום: אלבום פרטי)

שפה סודית להפתעות

"להורים שלנו היתה שפה סודית ששמורה להפתעות לי ולאחותי", מספרת יעל שניר נוימן. "בכל פעם שהם דיברו ידענו שהם זוממים הפתעה - סרט, מסעדה או יום כיף. כשגדלנו כבר התחלנו להבין אבל זה תמיד היה כיף".

אבא מנגן בחליל

"בכל ערב לפני השינה אבא היה מנגן לי בחליל צד או בחלילית עד שהייתי נרדמת", מספרת כרמל גליציאנו. "הוא עשה את זה שוב בחתונה שלנו. זיכרון נוסף שזכור לי הוא כשאמא הייתה בשנת שבתון פעם בשבוע או שבועיים הייתי נשארת איתה בבית לזמן איכות. היינו מתכרבלות בפיג'מה מתחת לפוך והיא היתה מקריאה לי ספרים בזמן שאני עוצמת עיניים".