שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    עצורי הסולטן: עומאן נגד מבקרי נתניהו
    בעומאן, שמתקרבת לישראל, הסולטן הוא גם הרמטכ"ל, שר הביטחון ויו"ר הבנק המרכזי. עכשיו הוא קשיש וחולה, ויש המזהים סדקים בשלטונו

    נסיכוּת עומאן שבמפרץ הפרסי נוסדה לפני קרוב לחמישים שנה. על פי הנרטיב הלאומי הרשמי שלה, הסולטן קאבוס בן סעיד שהדיח את אביו מהשלטון בשנת 1970 דחף את עומאן אל עבר קִדמה ומעורבות בזירה הבינלאומית. הוא בנה את עומאן החדשה על רווחי תעשיית הנפט, ומוצג כמי שהפך אותה למדינה נאורה המעניקה לאזרחיה שירותי חינוך ובריאות ברמה גבוהה.

     

    עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

     

    בנימין נתניהו ביקור עומאן  (צילום: AP)
    נתניהו והסולטן קאבוס בן סעיד באוקטובר בעומאן(צילום: AP)
    עומאן ()

    אולם המשטר בעומאן נחשב למחמיר במיוחד, גם בסטנדרטים אזוריים, בכל הנוגע לביקורת כלפי השלטון. הצנזורה שמפעילה הממשלה מקיפה תחומים רחבים מאוד, לרבות חינוך ותרבות. ביקורת על הנרטיב הרשמי מושתקת, ומאסרים שרירותיים של מתנגדים הם דבר שבשגרה. לצד המודרניזציה פורחות בעומאן תופעות של ניצול עובדים בחברות זרות ובגופים ממשלתיים, שחיתות ופגיעה נרחבת בזכויות אדם. הסולטן בעומאן הוא גם הרמטכ"ל, שר הביטחון, שר החוץ ויו"ר הבנק המרכזי, והחקיקה כולה נסמכת על צווים מלכותיים.

     

    עם זאת, לאזרחי המדינה יש מסורת עשירה של התנגדות ושל מאבקים בעד זכויות אזרח וזכויות אדם. ההתנגדות הזו מתקיימת בעיקר מחוץ לשטח הנסיכות ובמרחבים וירטואליים, אולם היא ניכרת בהיבטים רבים.

    עומאן מוסקאט המסגד הגדול על שם הסולטן קאבוס (צילום: shutterstock)
    המסגד הגדול על שם הסולטן קאבוס בבירה מסקט(צילום: shutterstock)

    עומאן שוק מוסקאט (צילום: shutterstock)
    "האזרחים מופשטים ממוצאם". בשוק במסקט(צילום: shutterstock)

    בשנת 2011 פרצו בעומאן הפגנות רחבות היקף. הגרסה העומאנית של האביב הערבי הונעה אז על-ידי מחאה של עובדים בחברות נפט. המפגינים דרשו קץ לשחיתות, חופש ביטוי, תעסוקה מפותחת, העלאה של שכר המינימום והחלפת שרי הממשלה, אך נמנעו מביקורת ישירה על הסולטן. שמונה שנים עברו, וכיום נמתחת ביקורת ציבורית בעומאן אפילו על מדיניותו של הסולטן, גם אם לא על אישיותו.

     

    צריך רק טלפון

    מתנגדים עומאנים רבים פעילים בארגוני זכויות אדם ופועלים מאירופה. חביבה אל-הינאי, מנכ"לית "האגודה העומאנית לזכויות אדם", הקימה את הארגון ביולי 2017 לאחר גירושה מהנסיכות. הארגון פועל להעלאת המודעות להפרה של זכויות אדם בעומאן, להגנה על זכויות נשים ולכינון שיתופי פעולה בנושאים אלה עם הקהילה הבינלאומית.

     

    הארגון צמח ומספר תומכיו גדל, אולם ממשלת עומאן נאבקת ביכולת ההשפעה שלו בשטח הנסיכות. אל-הינאי מפרסמת את דעותיה וחוויותיה בבלוג אישי, שבו היא מאתגרת גם את הנרטיב הרשמי של המשטר בעומאן. עומאן, קובעת אל-הינאי, נוהגת ככל מדינה קולוניאלית אשר "מפשיטה את אזרחיה ממוצאם ומהתרבות שלהם כתנאי מוקדם להכרה בהם כאזרחים טובים ונאמנים של ארצם".

    עומאן (צילום: shutterstock)
    במרחבי סולטנות עומאן(צילום: shutterstock)

    עומאן איברי (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    נוסף על כך ישנם פעילי רשת, המשתמשים בפלטפורמות וירטואליות להרחבת חופש הביטוי והפעילות הפוליטית. תשתיות התקשורת המתקדמות של מדינות המפרץ מעניקות קול לכל אזרח המחזיק בטלפון נייד. לאחר מחאות 2011 חוקקה הממשלה חוק שנועד לכאורה להגן על משתמשים באינטרנט, אך בפועל נועד להקל לעצור ולהפליל פעילי אופוזיציה. אחד מהם, חוסיין מובארק אל-בשאם, מת בשנה שעברה בכלא בעקבות הזנחה רפואית.

     

    עוד ניתוחים מרתקים על המזה"ת מבית "הפורום לחשיבה אזורית" תוכלו לקרוא כאן  

    מהמאמרים הקודמים בסדרה: בן סלמאן, רוצח המונים , בוליווד גילתה את האיסלאם – ומעצבנת את כולם

     

    אל-בשאם, דיפלומט לשעבר, היה אחד ממובילי מחאת 2011 ונודע בביקורתו על השחיתות ועל הפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות העובדים בעומאן. בשנת 2016 הוא נידון לשלוש שנות מאסר בגין העלבת הסולטן בפייסבוק ובטוויטר. מותו עורר גל מחאה מצד פעילים בנסיכות ובגולה, ביניהם סעיד ג'דאד, המנהל את "ערוץ דופאר החופשי". מדובר בערוץ יוטיוב פופולרי המתמקד במאבק בשחיתות ובדיכוי בעומאן. קהילת הרשת דרשה לחקור את מותו של אל-בשאם ותבעה לתת לאסירים פוליטיים את הזכויות המגיעות להם לפי כללי האו"ם.

    עומאן חשאב (צילום: shutterstock)
    רוב פעילות האופוזיציה נעשית מחו"ל. עומאן(צילום: shutterstock)

    מעניין לציין שבחודשים האחרונים השיק שירות ביטחון הפנים של עומאן קמפיין קשוח נגד בלוגרים ופעילי רשת התומכים במאבק הפלסטיני ומתנגדים לביקור שערך בנסיכות ראש הממשלה בנימין נתניהו בשלהי השנה שעברה. בחצי השנה האחרונה נאסרו יותר מחמישה פעילי רשת ועיתונאים שפרסמו את דעותיהם בנושא.

     

    הרעיון שהעם הוא הריבון

    חלק משמעותי מכוחה של האופוזיציה המחתרתית בעומאן הוא בזירת התרבות, שבה משוררים, סופרים ויוצרי קולנוע מנכיחים את התנגדותם בטקסט ובאמצעים אומנותיים אחרים. בפברואר 2018 קטעו הרשויות את יריד הספרים הלאומי במסקט, בירת עומאן, כדי להחרים עשרות ספרים. אחד מהספרים שהוחרמו נכתב על ידי נבהאן אל-חנאשי, סופר ומאייר שפרסם ב-2006 וב-2009 אוספים של סיפורים קצרים ולאחר מכן הוציא לאור שני רומנים.

     

    אל-חנאשי עזב את עומאן בדצמבר 2012 לאחר שחופש הביטוי שלו הוגבל ולאחר שהושלך לכלא. הוא נדד לבנון ולטורקיה ולבסוף השתקע בבריטניה. לפני אירועי 2011 היה אל-חנאשי מוכר בסצינה התרבותית כמי שמקדם את ז'אנר הסיפור הקצר כז'אנר יצירתי חשוב לא פחות מהמסורת הפואטית הנערצת. חדשנות אומנותית היא לעתים גם סממן של התנגדות פוליטית בעומאן, וסופרי פרוזה נוטים אף הם לפוליטיקה ביקורתית יותר בהשוואה למשוררים מסורתיים.

    בנימין נתניהו ביקור עומאן  ()
    עכשיו מבקרים גם את הסולטן. נתניהו עם קאבוס בן סעיד

    מאז שהיגר הפך אל-חנאשי לביקורתי יותר. "אישה צוחקת בזמן" (2014) מביע במפורש את אכזבתו מהמציאות הפוליטית במזרח התיכון, ו"אור עמום של זכרון רעוע" (2016) מותח ביקורת על הקיפאון והשמרנות בחברה העומאנית. בבריטניה ייסד אל-חנאשי את "המרכז העומאני לזכויות האדם", אשר מדווח על מעצרים בלתי מוצדקים, מארגן אירועים עבור מתנגדי המשטר העומאני באירופה, מפיק ומפיץ חומרי הסברה ופועל במישור האינטלקטואלי והפוליטי לחיזוק הפעילות למען זכויות האדם בנסיכות.

     

    4 שנים לפני ביבי: המסע שלי לעומאן

     

    הסולטן קאבוס קשיש וחולה, ופעילי אופוזיציה רבים בעומאן אופטימיים ביחס לעתיד. פעיל שישב בכלא והעדיף להישאר בעילום שם אמר לי: "המפרץ הערבי משתנה. לצעירים פחות ופחות אכפת מהמדינה שהם אמורים לייצג, במיוחד עם ירידת הכוח הכלכלי של תעשיית הנפט. הם רוצים לבחור את עתידם ולחיות בחברה חופשית".

     

    איש אופוזיציה עומאני בשם סעיד סולטן אל-האשמי אמר ב"אל-ג'זירה" דברים ברורים לא פחות: "התפיסה הקולקטיבית הערבית שאינה מבחינה בין מדינה לבין כוח פוליטי שגויה. בעומאן אין כיום 'מדינה' המשרתת את העם. הרעיון שהאנשים הם הריבון של הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת אינו קיים בשיח הציבורי, בתקשורת או בתוכניות הלימוד". אל-האשמי מציע לבני ארצו לחולל בהדרגה ובסבלנות שינוי במרחב הפוליטי העומאני.

     

    קייטי וקסברגר היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית .

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים