ההסכם שהגביל את הדירה שעברה בירושה

בני זוג מת"א רשמו הערת אזהרה שאפשרה לשכנתם להרחיב את דירתה שמעליהם. כשמתו, ילדיהם גילו שקשה למכור את הנכס במחיר שביקשו

עו"ד ליה כספי אטינגר | פסקדיןפורסם: 17.02.19 , 17:13

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של שלושה יורשי דירה בתל אביב למחיקת הערת אזהרה שאפשרה לשכנה מלמעלה להרחיב את דירתה: השופט נפתלי שילה קבע כי הילדים לא יכולים להתנער מההתחייבות המפורשת של הוריהם המנוחים, גם אם הדבר מקשה עליהם למכור את הנכס.

התביעה נולדה על רקע הסכם שנחתם ב-1981 בין ההורים של שלושת היורשים לבין בעלי הדירה שמעליהם. נקבע בו כי השכנים יסירו את התנגדותם להרחבת הדירה של ההורים, תמורת האפשרות להרחיב את דירתם בבוא העת תוך שימוש בגג שייווצר כתוצאה מתוספת הבנייה. בהתאם להסכם נרשמה על דירת ההורים הערת אזהרה המעגנת את התחייבותם כלפי השכנים מלמעלה וכן ייפוי כוח בלתי חוזר.

חוק ונדלן

רוכשי דירה ידעו על הרטיבות – ולכן לא יפוצו

עו"ד רואי רומן ספייב | פסקדין

בני זוג אדריכלים שקנו נכס בחיפה תבעו מהמוכרת פיצוי בגין נזילה חריפה שלדבריהם לא ידעו עליה. אבל בבית המשפט התברר שעודכנו כראוי

רוכשי דירה ידעו על הרטיבות – ולכן לא יפוצו

בהתאם הרחיבו ההורים את דירתם, אולם השכנים לא מימשו את זכויותיהם ולימים שני הזוגות הלכו לעולמם והדירות הועברו ליורשיהם. ביולי שעבר הגישו שלושת היורשים בדירה התחתונה בקשה למחיקת הערת האזהרה בטענה שהיא "אבן ריחיים" על כתפיהם משום שהיא מרתיעה רוכשים פוטנציאליים ומונעת מהם את האפשרות למכור את הדירה.

לטענתם, כיום ממילא אין להערה תוקף משפטי כיוון שחוק המקרקעין מאפשר למשיבה לבצע תוספות בנייה. הם הוסיפו כי מרגע שהשכנים הלכו לעולמם, ייפוי הכוח כבר לא תקף.

מנגד טענה היורשת של השכנים כי מדובר בהסכם שנחתם על רקע העובדה שהרחבת הדירה התחתונה הסבה להוריה נזק – כיוון שחסמה את הנוף הירוק שהשתקף מחלונם. לפיכך, הדגישה, לא מדובר בהערה סתמית אלא בזכויות מהותיות שמגיעות לה בתמורה להסכמת הוריה להרחבת הדירה שמתחת. לדבריה המבקשים לא הוכיחו שההערה סיכלה עסקה כזו או אחרת.

ואכן, השופט נפתלי שילה קבע שהיורשים לא יכולים להתנער מההתחייבות המפורשת של הוריהם: "המבקשים ירשו דירה עם 'גיבנת קטנה'. כשם שאם אדם ירש דירה שרובץ עליה שיעבוד או הערה בדבר זיקת הנאה הוא לא יכול להתנער מהם, הוא הדין ביחס להערת האזהרה.

"זו הדירה שירשו המבקשים שכוללת 'דבש ועוקץ' יחדיו. העובדה שייתכן שניתן למכור את הדירה בסכום גבוה יותר אם הערת האזהרה תימחק, לא מצדיקה ביטול זכות מהותית השייכת למשיבה".

השופט דחה את הטענה שלפיה די בחוק המקרקעין, כיוון שהוא לא מייתר את הצורך לשתף פעולה ולחתום על המסמכים – פעולות שמבטיחים ההסכם, ייפוי הכוח והערת האזהרה. הוא הסכים עם טענת המשיבה שלפיה מדובר בהערה חשובה שמיידעת את הרוכשים על שיתוף הפעולה המתחייב.

"המשיבה עושה שימוש בזכות שהיא ירשה בתום לב", סיכם. "המורישים קיבלו כבר את חלקם בהסכם ואין כל סיבה שהמשיבה תאלץ לוותר על התמורה שמורישיה קיבלו בהסכם". לפיכך התביעה נדחתה והמבקשים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 25 אלף שקל.