שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    קשיים חברתיים - התגובה הנכונה בכל גיל

    הורים לילדים המתמודדים עם קשיים חברתיים לא תמיד יודעים איך לעזור ועד כמה להתערב. לפעמים, משפט מעודד או צפייה משותפת בסרט עשויים לשפר את המצב. כך תעזרו להם להרגיש טוב יותר

    "אני שואלת יותר מדי שאלות. אני יודעת את זה. זה נובע מכל הלחץ שלי מהמצב החברתי שלה. 'עם מי היית היום בהפסקה?', 'קבעת משהו לאחר הצהריים?' לרוב היא לא עונה, או מתחמקת, אבל אני לא מצליחה להפסיק לשאול" (אם לילדה בת 11 שמתמודדת עם קושי חברתי).

     

    "אני יודע לזהות בדיוק מתי הרגע שהוא נאטם בפני הניסיונות שלי לדבר איתו. אני בסך הכל מנסה לדרבן, ועושה את זה בעדינות, אבל הוא לא פתוח לשום הערה שלי בנושא. אני לא ממש מבין למה" (אב לנער בן 14 שמתמודד עם קושי חברתי).

     

    לא רוצה לדבר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    לא רוצה לדבר(צילום: shutterstock)

    ילדים החווים משבר או אתגר חברתי מתארים תחושות של בושה מפני הסביבה, תחושה שמשהו לא בסדר איתם, ותחושה שהם אשמים במצב. אצל חלק מהילדים המצב מתחבר לדימוי עצמי נמוך ולתחושה שלהם שהם לא מספיק מעניינים, או אטרקטיביים מבחינה חברתית, או לתחושה שמשהו אצלם פגום.

     

    ילדים בגילאים שונים זקוקים לסוג עזרה אחר שתואם את בשלותם הרגשית וההתפתחותית. כשיש קושי או אתגר בתחום החברתי לילדים מתחת לגיל שמונה, מומלץ להורים לעשות תיווך שנקרא "לייב", כלומר: צמוד לחויה, בזמן אמת, בתוך האירוע עצמו.

     

    להתערב בעדינות

    רוב הזמן ההורים אינם בסביבה, אך כאשר ילד או ילדה צעירים מזמינים אליהם חברים זאת הזדמנות נהדרת עבור ההורה לצפות באינטראקציה ולהתערב בעדינות אם צריך.

     

    כך היה במקרה של דנית בת השש שהתאפיינה ברצון חזק לשליטה על חברותיה, וקושי לתת מקום לאחרים. כשדנית הזמינה חברות הביתה הביקור היה מסתיים לא פעם בבכי של אחת הבנות, סיום מוקדם של הביקור, או כעס של דנית על כך שלא הקשיבו לה.

     

    קושי לתת מקום לאחרים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    קושי לתת מקום לאחרים(צילום: shutterstock)

    כמעט תמיד יכלו ההורים לזהות את הדפוס של דנית שכלל רצון להחליט, וזעם כאשר החברה למשחק רצתה גם היא לקבוע או להשפיע. הנחיתי את הוריה של דנית להתערב בעדינות כשהם מזהים את הדפוס, ובמקום לגעור בדנית, להציע אפשרות אחרת לשתי הבנות.

     

    למשל לומר להן: אולי דנית תחליט מה סוג הצבעים שנשתמש בהם, ואלה (החברה) תבחר את סוג הדפים. או לפנות בעצמם לאלה ולשאול: "את רוצה לבחור את המשחק הבא שתשחקו?" הנחיתי אותם גם לתת בעצמם מודל לבתם על ידי פניה ביוזמתם מדי פעם לחברה, כדי להציע לה בחירה באיזשהו נושא.

     

    ההורים חשו כי כאשר הם מתווכים בזמן אמת, דנית יותר פתוחה להתערבות מאשר כשהם מדברים איתה על מה שקרה אחרי שהחברה הולכת, או מסבירים לה תיאורטית מה היה כדאי לעשות.

     

    לתווך את הסיטואציה

    כך היה גם במקרה של דורי בן התשע שהתקשה מאוד במשחקי הכדורגל אחר הצהריים עם בני כיתתו, הרבה לשנות את החוקים, והתקשה להפסיד. כשאביו של דור יכל להצטרף למשחקים, הוא עשה זאת, וכשהצטרף שימש עבור הילדים מעין "מאמן".

     

    הוא תיווך את הסיטואציה באופן שיוויוני ומיטיב. הוא עזר לילדים להחליט על הכללים, עזר להם לעיתים להתפשר, ולקח את בנו לאיוורורים כשראה שהוא מתחיל לאבד שליטה. התיווך עזר לדורי להיות שותף למשחקים ולהפנים בהדרגה לתוכו את הפונקציה המתווכת של אביו, ששיפרה את יכולתו להתפשר ולווסת את התנהגותו.

     

    ללמד את הילד להתפשר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    ללמד את הילד להתפשר(צילום: shutterstock)

    להקשיב ללא ביקורת

    מעל גיל שמונה חוקי המשחק משתנים. ההורים כבר אינם חלק מהסצנה החברתית והילד מקבל אחריות רבה יותר להתנהלותו ותוצאותיה. בגילאים אלו הילדים בוגרים יותר מבחינה מנטלית, וחיים בתוך עולם חברתי שפחות נגיש להורים.

     

    עם הילדים שפתוחים לקבל עזרה (הם המיעוט בקרב הילדים המתמודדים עם קושי חברתי) חשוב שנכיר את המפה החברתית של הכיתה - מיהם הילדים בכיתה? עם מי הילד שלנו היה רוצה להתחבר? האם יש מישהו עוין כלפיו או שמציק לו? האם מתעלמים ממנו? כשהילד מספר לנו על הדינמיקה החברתית בכיתה הוא זקוק בעיקר לכך שנקשיב ונתעניין, ללא הערות, ביקורת, או הכוונה.

     

    קראו עוד:

    "אולי עשינו טעות כשאיחדנו משפחות"

    אנחנו האמהות לילדים שהם "קצת אחרת"

    איך מגיבים תלמידים כשהמורה לובש חצאית?

     

    אם הילד שלנו משתף פעולה אפשר להציב איתו מטרה חברתית לשנה הזאת, ולעזור לו להציב מטרות ביניים ריאליות כדי להשיג אותה. אם הילד רוצה יותר חברים אפשר להחליט איתו שכל שבוע הוא מנסה להזמין אליו חבר אחד מתוך רשימה שהוא עורך.

     

    הרשימה תכלול חברים שיש פוטנציאל טוב לכך שיסכימו לבוא. אם אין כאלה בכיתה הרשימה יכולה לכלול גם ילדים של חברי משפחה, ילדים שנמצאים איתו בחוג או בני דודים.

     

    אפשר לחשוב על משהו חברתי שהילד יוזם כל שבוע. נסו לשאול את הילד מה יעזור לו שאתם תעשו (למשל: ארגון טיול משפחות עם עוד הורים, הזמנת משפחה של חבר לארוחת ערב). המטרה בכל סיעור המוחות החברתי הזה היא להעביר ילד שמתאפיין לרוב בפאסימיות וייאוש, לתחושת עשייה מתוך תקווה שניתן לשנות את המצב.

     

    משפטים שיעודדו את הילדים:

     

     

     

    מנגנוני הגנה

    מה עושים עם אותם ילדים שברגע שמתחילים לדבר איתם על המצב החברתי שלהם הם נסגרים, נאטמים, מתחמקים ולא מוכנים לשמוע את מה שיש לנו להגיד? חשוב ראשית להבין שאלה מנגנוני הגנה שנועדו לשמור עליהם מלחוש חלשים וחסרי ערך. ילדים אלה חשים שאם יתנו הכרה לקושי, לא יוכלו לעמוד בזה, ולכן הם מתגוננים.

     

    חשוב לכבד את מנגנוני ההגנה של הילדים, כי הם עוזרים להם לשרוד את המצב המורכב שהם נמצאים בו. עבור ילדים אלה (ולמעשה עבור כל הילדים) חשובה מאוד הקבלה.

     

    המסר ההורי לילד צריך להיות (כמסר שעובר, ולאו דווקא במילים מפורשות) - אתה בסדר, אתה נהדר וטוב, ואנחנו רואים אותך. המצב שאתה נמצא בו לא טוב, אבל זה לא בגלל שאתה לא בסדר.

     

    התמיכה לילד יכולה לכלול אוירה משפחתית מרגיעה ותומכת, בלי ללחוץ על הילד או לבקר אותו. זמן משותף שכולל פעילויות שהילד אוהב לעשות אתכם. הקשבה לילד, ואמפתיה למצבו ללא שיפוט.

     

    פשוט להקשיב (צילום: שאטרסטוק) (צילום: שאטרסטוק)
    פשוט להקשיב(צילום: שאטרסטוק)

    פעולות מקדמות

    לא תמיד קל לנו לתמוך בילד עם קשיים חברתיים, בעיקר כשהוא מתאפיין בפאסיביות, נמנע מליזום מפגשים חברתיים, משועמם רוב הזמן, ומרבה להיות בבית.

     

    ילד שאין לו עם מי לצאת נמצא בלחץ פנימי אדיר ויעזור לו אם נשב לראות איתו סרט, נחבק, נעודד ונאמין ביחד איתו שבהדרגה ועם עבודה נכונה המצב ישתפר. ילדים לא אוהבים לראות בעיניים של הוריהם דאגה או חרדה נוראית ממצבם, כי אז הם מרגישים פגומים וזה מוריד להם עוד את הביטחון.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    הקבלה צריכה לבוא גם עם דחיפה עדינה ומכבדת לפעולות שיקדמו את הילד, אבל זה צריך להיות מאוד עדין ועקיף עם ילדים שמתגוננים.

     

    למשל, להציע בעדינות כמה אפשרויות לחוגים על פי תחומי העניין של הילד, כדי ליצור עבורו מסגרת חברתית אלטרנטיבית לזאת של הכיתה, שאולי בה יתאפשרו הזדמנויות חברתיות חדשות. אפשר להזמין אליכם חברי משפחה עם ילדים בגילו כדי שיתאפשר לו לשחק ולשוחח עם בני גילו ולאסוף רגעים וחויות טובים יותר.

     

    לתת להם כוח בבית

    "חשוב שההורים לא יעשו מהמצב החברתי סיפור גדול מדי. זה גורם לילד שלהם להרגיש דפוק, כאילו משהו לא בסדר איתו" (נער בן 15 שמתמודד עם קושי חברתי).

     

    "כשאתה בטוח בעצמך מבפנים ויודע שאתה חזק, ילדים שמים לזה לב ומפסיקים להתעסק איתך ולהציק לך" (נער בן 14 שסיים תהליך טיפולי).

     

    התמיכה ההורית חשובה לבניית הביטחון העצמי של הילדים, והיא שעוזרת להם לשרוד רגשית ימים קשים מבחינה חברתית.

     

    חשבו על ילדיכם הנמצאים במסע החברתי שלהם כמי שיוצא למלחמה על כבודו, גאוותו, ועל גילוי ובניית עולמו החברתי - מלחמה שדורשת הרבה אומץ, אהבה עצמית וכוח.

     

    תנו להם את הכוח הזה מבית, כדי שיוכלו לצאת לעולם ולדעת שהם אהובים ושווים ושמגיע להם הטוב ביותר שיש לעולם להציע להם.

     

    "כל חיבוק שנותנים ומקבלים מהדק מעט את העור במקומו סביב הגוף, ורק לאחר שאנחנו מחובקים מספיק אנחנו מרגישים בנוח עם עצמנו, בתוך עורנו" (יואב בלום מתוך הספר "המדריך לימים הקרובים").

     

    הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת את מרכז גרתי לטיפול רגשי 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    לחבק, לעודד ולא להראות דאגה מוגמת
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים