1.3 מיליון ש' נגבו ביתר על פרויקט לאנשי קבע

עמותת "נאות גלים" שביקשה להקים את הפרויקט בזיכרון יעקב ערערה על היטל ההשבחה שנגבה ממנה – וזכתה. המחלוקת הוכרעה בבית המשפט

עו"ד אהוד פורת | פסקדיןפורסם: 21.02.19 , 23:08

בית משפט השלום בחיפה הורה לאחרונה לוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון להחזיר לעמותת "נאות גלים" היטל השבחה בסך כ-1.5 מיליון שקל שגבתה ביתר עבור פרויקט מגורים לאנשי קבע בזיכרון יעקב. השופט אורי גולדקורן קבע שהוועדה לא כיבדה את החוק כשהחליטה להשאיר אצלה את הסכום גם אחרי ששמאית מכריעה קבעה כי ההיטל היה אמור לעמוד על כ-173 אלף שקל בלבד.

העמותה חויבה בהיטל השבחה על תוכנית בנייה שפורסמה באוקטובר 2011. סכום ההיטל הועמד על ידי שמאי מטעם הוועדה המקומית על 1,514,493 שקל והעמותה שילמה אותו אך בד בבד ערערה על השומה.

חוק ונדלן

ההסכם שהגביל את הדירה שעברה בירושה

עו"ד ליה כספי אטינגר | פסקדין

בני זוג מת"א רשמו הערת אזהרה שאפשרה לשכנתם להרחיב את דירתה שמעליהם. כשמתו, ילדיהם גילו שקשה למכור את הנכס במחיר שביקשו

ההסכם שהגביל את הדירה שעברה בירושה

ביולי 2012 קבעה שמאית מכריעה כי אכן נגבה מהעמותה היטל ביתר וכי הסכום הנכון עומד על 173,808 שקל בלבד. הוועדה המקומית הגישה ערר על קביעתה אך ועדת הערר לפיצויים להיטל השבחה דחתה אותו.

למרות זאת סירבה הוועדה להחזיר לעמותה את כספה ובמרץ 2016 הגישה נגדה העמותה תביעה על סך 1,733,932 שקל – הסכום העודף בנוסף לריבית פיגורים לפי חוק הרשויות המקומיות.

בתגובה העלתה הוועדה מיני טיעונים לא ברורים, למשל, שהשומה המכרעת היא רק על מימוש חלקי של תוכנית הבנייה, שהשמאית המכריעה לא הביאה בחשבון נתונים קריטיים, ושהכספים כבר משמשים לכיסוי עלויות הפיתוח.

במענה הבהיר לה השופט אורי גולדקורן כי "השאלה בפנינו אינה סוגיה שמאית כי אם סוגיה של כיבוד החוק על-ידי רשות ציבורית". הוא הזכיר ששמאית מכריעה קבעה כי שומה מופחתת וועדת הערר דחתה את טענות הוועדה נגד הכרעתה. בנסיבות אלה, ומאחר שהוועדה לא טרחה להגיש ערעור על החלטת ועדת הערר, הרי שהיטל ההשבחה הקובע הוא הסכום שקבעה השמאית המכריעה.

יתרה מזו, בעדותו הודה מהנדס הוועדה המקומית כי אין לו או לוועדה טרוניות נגד השומה המכריעה או כלפי ועדת הערר. "למרות זאת", כתב השופט, "המשיכה הנתבעת לדבוק בעמדתה וסירבה להחזיר לתובעת את תשלום היתר ששולם לה".

הוועדה, הוסיף, אף "הגדילה לעשות" כשהעלתה טיעונים חסרי בסיס כמו זה שלפיו הסכום כבר נמצא בעלויות פיתוח. טענה תמוהה בהתחשב בכך שהוועדה הפקידה את הכסף בקופת בית המשפט לצורך ניהול ההליך.

לפיכך התביעה התקבלה ונקבע כי הוועדה חייבת להחזיר לתובעת את הסכום ששילמה ביתר בתוספת ריבית פיגורים לפי חוק הרשויות המקומיות. הוועדה גם חויבה בהוצאות משפט לרבות שכר טרחת עו"ד של 150 אלף שקל.