כלכלת הגדה צועדת על חבל דק
החלטת ישראל לקצץ בהעברות הכספים לרשות הפלסטינית וההאטה בכלכלת הגדה מגבירות את הסכנה להסלמה ביטחונית. אפילו חוסר הרצון של המעמד הבינוני הפלסטיני לוותר על רווחתו הכלכלית לא בהכרח ימנע התלקחות
>> לסיפורים הכי חמים במדור כלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עיריית תל אביב אישרה את התקציב לשנת 2019 - בסכום של 6.23 מיליארד שקלים
שמיים סגורים: זינוק בגביית חובות בנתב"ג
נס שמנים מקימה מפעל חדש בעוטף עזה
השאלה המרכזית שכרגע לאיש מהצדדים בירושלים, רמאללה או וושינגטון אין תשובה ברורה לגביה, היא האם להסלמה הדיפלומטית האפשרית, כשברקע הבחירות בישראל, תהיה השלכה על המצב הביטחוני בשטח, קרי עליית מדרגה מעבר לטרור הבודדים. שאלה נוספת היא האם הציבור הפלסטיני יחליט הפעם, בניגוד לאירועים קודמים בעשור האחרון, להצטרף לעימות העממי בדומה למה שמתרחש בגבול רצועת עזה.
בשנים האחרונות רווחה הדעה כי עקב השגשוג הכלכלי היחסי בשטחי הרשות הפלסטינית, בייחוד בהשוואה למצב ברצועת עזה, מרבית התושבים לא מעוניינים ללכת לאחור ולשחזר את שנות האינתיפאדה הקשות. להבדיל מתושבי עזה, מבחינה כלכלית דומה כי לתושבי הגדה יש מה להפסיד בעימות עם ישראל.
המשק המקומי בגדה, למרות בעיות כאלה ואחרות, הוא עדיין מערכת כלכלית מתפקדת, הרבה בזכות יחסי הכלכלה והמסחר הענפים עם ישראל והאפשרות לעבוד בה. המעמד הבינוני שהתבסס בשנים האחרונות בערי הגדה הוכיח כי הוא לא שש לוותר בקלות על הביטחון הכלכלי שלו לטובת סולידריות עם אחיו מעזה. ראיה לכך היא הכישלון הגורף של חמאס להבעיר את הגדה בשנים האחרונות למרות ניסיונות תכופים.
בהקשר זה ניתן לומר במידה מסוימת של ביטחון כי ההנהגה הפלסטינית הנוכחית והציבור הפלסטיני בגדה המערבית הפנימו את לקחי האינתיפאדה של שנת 2000, אם כי לתהליכים מסוג זה יש דינאמיות משלהם ללא חוקים ברורים.
סימני האטה ברורים
דווקא השנתיים שקדמו לפרוץ האינתיפאדה היו הטובות ביותר מבחינה כלכלית עם צמיחה של כ-15% בכל שנה ולכאורה לציבור הפלסטיני מבחינה כלכלית לא הייתה עילה לצאת למאבק המזוין. אבל כפי שהסתבר אז, למרות השגשוג הכלכלי, ההנהגה הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת החליטה לפנות לדרך המאבק המזוין שהביא בעקבותיו קטסטרופה כלכלית שנמשכה שלוש שנים. מאז 2003 ובמשך כמעט עשור רשמה כלכלת הגדה המערבית שיעורי צמיחה נאים בין 5% ל-12% בשנה ושיפור משמעותי ברמת החיים של התושבים המקומיים.
עם זאת, בשלוש השנים האחרונות יש יותר ויותר אינדיקטורים שהחגיגה הכלכלית בגדה הגיעה לסיומה. בועת הצמיחה הכלכלית שהתבססה על סיוע זר ומשכורות ששולמו על ידי הרשות הפלסטינית ליבו את הצריכה, אך היא החלה מתפוגגת עם שיעור צמיחה כלכלי של לא יותר מ-3%.
למרות שכרגע לא מדובר עדיין על קטסטרופה כלכלית, גם מעצבי המדיניות הכלכלית של הרשות הפלסטינית אינם מתכחשים לעובדה כי המשק נמצא בהאטה אם כי בשליטה. אך גם שם מזהירים כי הדרך למדרון החלקלק נראית היום קצרה בהשוואה לתקופה שלפני שלוש או ארבע שנים.
למרות היציבות הכלכלית והגישה לשוק הישראלי, אחד מכל חמישה מתושבי הגדה הבוגרים מובטל. הנתון המוערך של האבטלה ל-2018 עומד על כ-17%, בדומה לרמות שנרשמו בשנים 2016 ו-2017. הצמיחה שרשמה הכלכלה בגדה המערבית הגיעה ל-2.7% ולפי הערכות ראשוניות הנתון בשנה שעברה ירד לכ-2.5%.
המשמעות היא כי עבור תושבי הגדה חלה ירידה ברמת המחייה עקב העובדה ששיעור גידול האוכלוסין השנתי הממוצע עולה על 3%. גם ביטחון המשקיעים במשק המקומי הולך ויורד דבר שבא לידי ביטוי בירידה של כ-30% בהיקפי המסחר בבורסה הפלסטינית במהלך 2018. נתון זה מעיד גם על הירידה בנזילות המאפיינת ביתר שאת את המשק של הגדה המערבית בשנתיים האחרונות.
אבטלה גוברת
ניתוח נתונים רשמיים שפרסמה הרשות הפלסטינית מלמד כי תרומת הענפים היצרניים במשק ‑ התעשייה והחקלאות ‑ לתוצר המקומי הגולמי ירדו לכ-15% בלבד, לעומת למעלה מפי שניים באמצע שנות התשעים, בטרם נחתמו הסכמי אוסלו.
האביב הערבי שפרץ ב-2011 הוביל, בין היתר, לירידה בהיקפי סחר החוץ לרשות הפלסטינית, בין השאר בגלל העדפת המדינות הערביות החזקות (במפרץ) להפנות את המשאבים לצרכים פנימיים מאשר להפנותם לקופת הרשות הפלסטינית. זו הסיבה שמאז 2012 שיעורי הצמיחה בגדה נמצאים בירידה מכ-10% בשנה בממוצע לדשדוש סביב 3% בשנה בלבד מאז.
העובדה כי המשק יותר צרכני מאשר יצרני נותנת אותותיה גם על שוק העבודה. בחינה של המגמות בשוק העבודה בגדה המערבית מלמדת כי מאז תחילת שנות האלפיים חלה עלייה משמעותית במספר הפלסטינים הנכנסים בכל שנה לשוק העבודה.
הנתון עלה מכ-40 אלף עובדים לכ-60 אלף כיום, זאת בעוד שהמשק בגדה מייצר לא יותר מ-15 אלף מקומות תעסוקה חדשים. מי מאותם פלסטינים שלא מצליח להשיג משרה מקומית או למצוא את דרכו לשוק הישראלי, נכנס למעגל האבטלה, מה שמסביר את הנתון הגבוה יחסית הנשמר בגדה לכל אורך השנים האחרונות.
במילים אחרות, מאז שנת 2012 הפך בעצם שוק העבודה הישראלי צינור החמצן העיקרי והיציב ביותר של המשק בגדה המערבית עם קרוב ל-130 אלף עובדים פלסטינים המתפרנסים ממנו. אלמלא התעסוקה בישראל (והעברת כספי המיסים במלואם מישראל) הצמיחה בשטחי הרשות הייתה שלילית בשנים האחרונות, בייחוד נוכח הקיצוץ המשמעותי בסיוע החוץ ואוזלת ידה של הרשות בהעמקת גביית המיסים.
התמונה הכלכלית בגדה המערבית כיום מורכבת ומצביעה על מגמה של ירידה. בצירוף החשש מהתדרדרות ביטחונית בתקופה הקרובה אינו תסריט מופרך, וזאת בניגוד לשנים קודמות.
לפנייה לכתב/ת 
