מי מרוויח מזה שאימא לא יוצאת לעבוד? בטח לא הילדים
כולם מדברים על שיוויון הזדמנויות וקידום נשים, אבל בסופו של יום, כשהילד חולה מהגן תמיד יתקשרו קודם כל לאימא. מומחיות למגדר מסבירות מה "תוקע" אותנו והאם בעוד 20 שנה המצב ישתנה. רמז: לא בטוח
למרות הקידמה והסיסמאות על שוויון זכויות בין נשים וגברים, שבירת תקרת הזכוכית ועוד כל מיני מושגים מפוצצים, כל אימא יודעת שכשהילד שלה חולה בגן, כנראה היא זו שתקבל את הטלפון מהגננת.
כל אימא גם יודעת שבקבוצת הווטסאפ של הגן והכיתה הרוב הן נשים ובכלל למרות הרצון והצורך לשוויון אנחנו עוד לא שם. מנקודת ההתחלה הזו אנחנו הולכות לראיונות עבודה ושומעות שאלות לא חוקיות כמו "מי מארגן את הילד בבוקר", "מה תעשי אם הוא יהיה חולה? ו"מתי את מתכננת את הילד הבא?".
"נשים צריכות להפסיק להתנצל שהן גם אימהות. אימהות לא מוחקת ניסיון, קרירה ומסירות לעבודה", מסבירה נעמה שקד לוי (MA) אנתרופולוגית ומומחית למגדר.
למה חלקן בעמדת התנצלות מלכתחילה?
"יש דפוסים חברתיים שמשפיעים עמוק. מחקרים למשל מוכיחים כי גברים מנהלים יותר משא ומתן מנשים. כשנשים מגיעות לראיון עבודה, הן לא תמיד הן מנהלות משא ומתן, לא מבקשות העלאת שכר ולכן זה יכול להוביל לפער בהבדלים. הן מרוויחות פחות שכר מהגברים".
כדי לפתור את הקונפליקט בין האמהות לקריירה ולעזור לנשים לקדם את עצמן, שקד לוי מייעצת לנשים להקשיב ללב שלהן: "שימי על השתק את מה שהסביבה אומרת. תזכרי מה חלמת להיות כשהיית צעירה, סביר ששם המוטיבציה הפנימית שלך. תתחברי לעצמך, מה מניע אותך בחיים. תעבדי במקום שמעניין, שיש לך את התשוקה אליו ואז תמצאי דרך לשלב עם האמהות, בלי ויתורים".
ראיונות עבודה הזויים שאמהות נאלצו לעבור:
שתפי עוד עצות לשילוב אמהות וקריירה.
"אפשר לבקש לעבוד לפי תפוקה ולא לפי שעות. ידוע שאמהות מתמרנות הכי טוב, מצליחות לג'נגל. פני למנהלת משאבי אנוש ותבקשי שיבחנו אותך לפי ביצוע ולא שעות. אפשר להחליט יחד על משימות שבועיות, חודשיות, ליצור אמון עם המעסיק. נשים מוכיחות את עצמן לא פחות מגברים ולא פחות כשהן אמהות. מעסיקים צריכים להעריך עובדת חזקה לפי תפוקה, שם השינוי המהותי.
"כמו כן, אני מציעה על חשיבה הדדית, לחשוב מחוץ לקופסה: נהלי שיח עם השכנות ובן הזוג. גם אבות רוצים להיות יותר בבית. אילו ימים הוא מפזר את הילדים ואת מגיעה מוקדם ואילו ימים את יכולה להיות ימים ארוכים בעבודה והוא מוציא. אפשר לעיתים להיעזר בסביבה. חשוב וצריך לדבר על זה, לשתף. אני מאמינה שגם הילדים ירוויחו.
"יש תפיסה ש'הגבר הוא מפרנס עיקרי ואני במשרה חלקית'. דברי איתו, אולי גם הוא רוצה להיות מעורב יותר בבית. זה משרת את כל הצדדים. הנטל לא יהיה על צד אחד, ויש פה מודל לחיקוי. הילדים יפנימו שגם אימא ואבא שם".
אפשר לחזות איפה נשים יהיו עוד 20 שנה?
"קצת קשה לחזות את העתיד. מצד אחד יש כיום יותר נשים מהנדסות, מתכנתות ובתפקידים בכירים, ומצד שני שומעים משפטים כמו 'כשאלד, לא בטוח שיהיה לי לאן לחזור'. זה משפט עצוב שמשקף מציאות. כשאישה יולדת, לא משנה כמה שנים עבדה, אוטומטית היא משויכת לבית, לעומת גבר שנולדו לו ילדים ומשויך לעבודה. אנחנו צריכות לדבר על זה, להעלות לתודעה. אי אפשר לקחת את הניסיון שצברת בעבודה רק כי ילדת. אפשר להשלים שעות אחרי הנוכחות במשרד. יש הרבה פתרונות יצרתיים.
"נשים צריכות ללמוד לשחרר ולזכור שכל אחת יודעת מה נכון וטוב עבורה. יש נשים שמרגישות כבר בחופשת לידה את הצורך לחזור לעבוד. תתחברי לעוצמות שלך, זה שילדת לא אומר שהדרך שלך כמו החברות שלך. תזכרי שאימא מעורבת, גם אם היא לא נמצאת לפעמים בערבים עם הילדים, היא אימא טובה. אין נכון או לא נכון. אנחנו צריכות להיות אקטיביות כדי להגיע לשיוויון מגדרי וגם המדינה תרוויח מתוצר גלם לאומי משום שנשים לא יהיו בבית אלא גם בעבודה, כולנו נרוויח".
דפוסים חדשים של שילוב בין בית ועבודה
"כשמדברים על קריירה, לא מדברים על מקשה אחת. קריירה יכולה לקבל צורות שונות בעידן המודרני", מסבירה ד"ר ענת גיא, ראש תוכנית לימודי מחקר מגדר, קריירה ומשפחה במכללה למנהל, יועצת זוגית ומשפחתית.
למה הכוונה?
"יש מקצועות ציבוריים כמו הוראה, סיעוד, עובדות סוציאליות, שם יש אפשרויות קריירה שהרבה פעמים מגינות על זכויות האימהות: שעת הנקה, נקודות זכות במס הכנסה. מנהלת בית ספר למשל, לוקחת בחשבון שבכל שנה יעדרו מספר מורות בשל חופשת לידה. השוק הציבורי מנוהל על ידי המדינה ומאפשר שילוב של אימהות וקריירה. במגזר הפרטי, הגבולות עלולים להיות מטושטשים".
איך בכל זאת מצליחים לכפר על הפער במגזר הפרטי?
"במגזר הפרטי יש תפקידים יותר מתגמלים. נשים מכפרות על הפער דרך עזרה בתשלום או בסבתות, אם יש להן מזל. הן צריכות גיבוי. יש אמהות קרייריסטיות שמצאו מודל שיתוף פעולה עם בן הזוג, מודל שיווני שבו יש חלוקה עם הילדים - הן מוציאות פעמיים בשבוע, הוא יומיים ויום נוסף סבים או בייביסיטר. המשמעות היא שבבית יש שתי קריירות, ושתיהן בעלת חשיבות זהה. השוק לצערנו מתגמל גברים יותר מנשים וההתמודדות לא קלה ברמה האישית והחברתית".
מה הערך המשפחתי לשתי קריירות מובילות?
"כיועצת זוגית ומשפחתית אני חושבת שכששני ההורים בבית, הילדים נחשפים לשתי צורות הורות מובילה. ימים שאימא נמצאת ודברים נעשים בצורה שלה וימים של אבא. זה לא חייב להיות אותו סגנון ובכל זאת, עובד נפלא. כדי לגדל ילדים מאושרים לא חייבים להסכים על סגנון והילדים יוצאים נשכרים, השאלה כמה גמישות יש בין בני זוג לתסריט. אם אפשרי, כולם ירוויחו".
אחד הקשיים לדבריה של ד"ר גיא הוא בחופשת הלידה: "מאוד תלוי לכמה זמן הן יצאו. נשים שיצאו לשלושה חודשים וחצי, הפגיעה במסלול שלהם מינימאלית, אבל הן משלמות מחיר כבד להכניס בגיל קטן למעון. לרוב התינוק חולה יותר והיא ממשיכה להעדר מהעבודה.
"אך ככל שנשים מאריכות את חופשת הלידה הן מקשות על עצמן את הכניסה לשוק העבודה. כשאת שואלת נשים לפני שהיו להן ילדים, הן מספרות על שאיפות קריירה, כשהן יולדות משהו משתנה. יש ציפייה מהחברה שהאמהות תשאב, שעבודה זה נחמד אבל מי יטפל בילדים והרי 'אין כמו אימא' ואם כולם פועלים בצורה דומה, יש דפוס חברתי. אנחנו חושבות שהבחירות הן שלנו, אבל בתודעה שלנו אנחנו בתוך קונספט חברתי."
יש פתרון?
"כיום ניתן לראות מקומות עבודה בהייטק שמאפשרים לחזור בצורה הדרגתית, לעבודה, לעבוד מהבית, להעלות בהדרגה אחוזי משרה לאחר חופשת הלידה. נשים שחוזרות במאה אחוז, עלולות פעמים רבות לנשור".
במה התקדמנו?
"מתפתח כיום שוק אלטרנטיבי שהיה שולי לפני 15 שנה והוא אותן נשים שיוצאות משוק העבודה המוסדר לאחר הילד הראשון והשני ויצרו לדבריה שוק אלטרנטיבי, חיפשו דרך לאזן בין בית לעבודה. הן פותחות עסק, פעמים רבות בנישה : תכשיטנות, יועצות למינהן, אופות ועוד.
"הבחירה בקרירה עצמאית מאפשרת גמישות מאפשר עבורן לייצר הכנסה ולהיות בבית כשהילדים חוזרים מהמסגרות, בחופשים, אין בעיה אם ילד חולה, קצת מחזיר לתפקיד המסורתי.
"החשש הוא שהן מקבעות את השכר בינן לבין בן הזוג כי אם בתוך מסלול הקריירה במגזר ציבורי, הצפי שהשכר יעלה ככל שמתקדמת. כעצמאית, אין הבטחה. אבל הרבה פעמים זה לא השיקול המרכז לצאת לעצמאות, הן ידברו על הגשמה עצמית, על איזור הנוחות, הגשמת חלום. החשש שכשהילדים יגדלו וירצו לחזור לשוק הציבורי, יהיה מאוחר מדי".
מנגד, ד"ר גיא מחדדת כי רואים היום נשים אולטרא-קרייריסטיות מנהלות, מנכ"ליות, יזמיות מנהלות מחלקה, עובדות בתפקידים בכירים. שוק העבודה לא אחיד במגמות ולכן לא בטוח שאפשר לחזות את העתיד "אני חושבת שיהיה מעניין, לדעתי נראה יותר דפוסים של שילוב בית ועבודה שלא ראינו. ניצוצות כאלו רואים בחברה החרדית למשל, נשים קרייריסטיות שמפרנסות, מביאות את הכסף הביתה. שינויים משליכי לכת, הן אלו שפותחות עסקים , יוצרות שינוי חברתי, זה מהפך גדול".
לפנייה לכתב/ת 
