שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    10 מעדניות הדלי הכי טובות באמריקה
    יש תקווה לפסטרמי: במגזין היוקרתי Food&Wine, שמתפרסם בארצות הברית, בחרו את הדלי הכי טובים בארצות הברית - אז מה זה סנדווייץ' מספר 19, ומה חייבים לטעום בדלי של כץ במנהטן?

     

    צפו בשף ירון קסטנבוים מכין פסטרמה כהלכתה    (צילום : ירון ברנר)

    צפו בשף ירון קסטנבוים מכין פסטרמה כהלכתה    (צילום : ירון ברנר)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    יש הטוענים כי בשנות התשעים של המאה הקודמת ועד אמצע שנות האלפיים, קרוב ל-1,500 מסעדות דלי יהודיות שטפו את העיר ניו יורק והציעו כריכי בשר למיניהם. אבל ניו יורק השתנתה, כמו שאר העולם, ומסעדות דלי בודדות בלבד נותרו ברחבי השכונות השונות של התפוח הגדול. אפילו המסעדה הקלאסית והמוכרת Ben’s Best Deli, ששכנה ב"רגו פארק" בקווינס, סגרה את דלתותיה בשנה שעברה, ואין יותר בייגל עם לקס, בשר משומר, קורנישונים או לחם שיפון.

     

    כדי להמשיך ולהניף בגאווה את הקונספט של מעדנייה יהודית, מגזין Food & Wine היוקרתי, סקר את מסעדות הדלי הטובות ביותר שנותרו ברחבי ארצות הברית:

       (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    1. הדליקטסן של לנגר | Langer’s Delicatessen – לוס אנג'לס

    בית הקפה "דליקטסן", שמזכיר את הסרטים המוקדמים של טרנטינו, שוכן בלב אחת השכונות המאוכלסות ביותר בחוף המערבי, ונותר מצוחצח כפי שהיה.

    מעדניות יהודיות ארצות הברית (  )
    הדליקטסן של לנגר. מבט מבחוץ
     

    "דליקטסן", הוא לא רק הדלי היהודי הטוב ביותר באמריקה, אלא גם אחת מהמסעדות החשובות ביותר ביבשת הגדולה; דינוזאור ענק בסגנון לוס אנג'לס האמיתית של פעם, ששואב אליו סועדים מכל הסוגים ומכל המעמדות, משתי סיבות פשוטות – הפסטרמי (שאינו דומה כלל לפסטרמה המוכרת בארץ) ולחם השיפון, שהמסעדות בניו יורק יכולות רק לחלום עליו. שני המוצרים מופקים מחוץ למסעדה של משפחת לנגר, אך הסיומת נעשית במקום, וכמובן שגם הלחם וגם הפסטרמי נפרסים במיוחד לכל כריך.

    מעדניות יהודיות ארצות הברית (  )
    הדליקטסן של לנגר. מבט מבפנים
     

    בתואר "הסנדוויץ' הטוב ביותר בלוס אנג'לס" זכה סנדוויץ' מספר 19, שמורכב מערימת פסטרמי ענקית מגולפת ביד ועליה גבינה שווייצרית, סלט קולסלאו שמכינים במקום ולחם שיפון. מומלץ, כמובן, לא להטביע את הכריך ברוטב הברביקיו המוגש בצד, בטח ובטח שלא לפני שתחוו את ההזדמנות לטעום את הסנדוויץ' עצמו. בעצם, כדאי להוסיף רק קצת חרדל. סמכו עלינו.

     

    2. הדליקטסן של כץ | Katz’s Delicatessen – ניו יורק

    מאחורי כל אדם נרגש המגיע לדליקטסן של כץ, יש כנראה אדם אחר שקורא את הטקסט הזה ומקנא. המעדנייה המפורסמת ביותר באמריקה, הנציחה את הרעיון של "קצת יותר גדול והרבה הרבה יותר", יותר ממאה שנה לפני שהאדם מצא את המילים הנכונות לתאר זאת.

    הדליקטסן של כץ (  )
    הדליקטסן של כץ
     

    המקום עצמו מלא תמיד עד אפס מקום, צפוף, עמוס וקולני מידי וכמעט תמיד משתרך בו תור לרוחב. המוכרים קצרי רוח, עובדים מהר, וכדי להבטיח את תורם, הלקוחות עדיין נאלצים להשתמש במערכת הכרטוס הפרימיטיבית שנועדה, ככל הנראה, על מנת להפחיד את אלו שמגיעים לשם בפעם הראשונה.

    מעדניות יהודיות ארצות הברית (  )
    וכך זה נראה מבפנים
     

    אבל אל דאגה, תוכלו להתגבר בקלות על טבילת האש הראשונה במקום, אם רק תצליחו להתעלם מהרעש, ההמולה והצעקות, ותתמקדו במה שחשוב באמת – הפסטרמי העדינה, הבוהקת, המעושנת, המהבילה והפרוסה באופן הכי דק שאי פעם ראיתם.

     

    ובאשר לכריך העצום שתקבלו - אין כאן קיצורי דרך וקשה להבין מאיזה כיוון לתת את הביס, אבל ברגע שתבינו את העיקרון - הבשר הרך שיתמוסס בפיכם ישכיח את כל החוויה, שיש כאלה שיכנו אותה כטראומטית, וכל שתזכרו הוא את הטעם המופלא של הכריך העצום עם הפסטרמי המושלמת. מדובר, ואנחנו לא מגזימים, בזיכרון שתנשאו עמכם לאורך כל חייכם, כזה שיגרום לכם להבין למה מלכתחילה נכנסתם לחדרון הצפוף והצר ברחוב יוסטון שבלב מנהטן.

     

    3. הדלי של ליבמן | Liebman’s Deli – ברונקס

    תרבות המעדניות של ניו יורק רחוקה ממה שהיא הייתה בעבר, אבל למען האמת הכשרה למהדרין - היא עדיין שם, ובייחוד עבור אלה שמוכנים לעשות את המסע לשכונה כמו ריברדייל, הרחק מ"הדליקטסן של כץ" (ראו פסקה אחת למעלה), איפה שאין את הניצוץ והברק של מנהטן, אבל בהחלט יש ותק ואיכות.

     

    ואם כבר החלטתם לצאת מחוץ למרכז העיר ההומה, אז רצוי שזה יהיה לטובת ביקור בקלאסיקה שנמצאת בבעלות משפחתית ופועלת כבר למעלה מחמישים שנה, בהנהגתו של יובל - בנו של יוסף דקל, שרצה בכלל להיות מתופף בלהקת מטאל, אבל פרש בגיל 24 על מנת לקדם את "ליבמן" לתוך המאה הנוכחית (אגב, מי היה מאמין, אבל כיום יש אפילו אפליקציה של "ליבמן").

     

    ולעניינינו: הפסטרמי כאן נחשבת לאחת מהטובות ביותר בניו יורק, והתפריט במקום הוא קלאסי להפליא, מלא בכל מה שרק תחשקו בו, וסביר להניח שגם בכמה דברים ששכחתם זה מכבר מקיומם. בחלל עצמו יש לא מעט מקומות ישיבה, הגורמים ל"ליבמן" להיראות ולהרגיש כמו בית קפה מקורי, אבל סמכו עלינו -  יש בו הרבה יותר מזה.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)
     

    4. שפירו | Shapiro’s – אינדיאנפוליס

    בריאן שפירו, דור רביעי למשפחת שפירו, אחראי על אחת המסעדות הקלאסיות הטובות ביותר שפועלות כיום במערב התיכון של ארצות הברית. המסעדה הספרטנית, שהוקמה בתחילת המאה הקודמת ונמצאת במרחק הליכה קצר מלב מרכז העיר אינדיאנפוליס, מגישה אוכל איכותי ומוקפד - החל מפסטרמי איכותית שמכינים במקום, דרך תרנגולת צלויה ונטולת הורמונים שלעולם לא הוקפאה ועד לעוגות גבינה גדולות תוצרת בית.

    מעדניות יהודיות ארצות הברית (  )

    סביר להניח שתרצו לטעום קצת מהכל, או יותר נכון - הרבה מהכל (עצה שלנו: בטלו את כל הפגישות שהתכוונתם לקיים אחרי האוכל), ולמה? פשוט כי האוכל ב"שפירו" אמיתי, ואין שום סיכוי שבעולם שהמנה שתקבלו לא תראה כמו המנה שבתפריט. הבישול כאן מזכיר את סגנונות ה"סלואו פוד" (לפני עידן התבלינים הרבים שנוספו לו), המולקולרי והמאודה.

    מעדניות יהודיות ארצות הברית (  )
      

    אגב, אם החלטתם ללכת על כריך הרובנ'ס, אל תשכחו להקפיד על כך שבשר הבקר המתובל של "שפירו" - שלכאורה הומלח, נשטף, יושן, פולפל ועושן - ייכנס לסנדוויץ' בטרם תובל בתערובת של סוכר ופפריקה. ואם נסכם, אין ספק כי "שפירו" הוא אחד מאותם מפעלים נדירים שמצליחים להתעלות ללא מאמץ על מתחריהם, הן באיכות האוכל והן במיקום המופלא שלהם. ובינתיים, נותר רק לקוות לעוד ארבעה דורות, לפחות.

     

    5. הקפיטריה והדליקטסן של מאני | Manny’s Cafeteria & Delicatessen – שיקגו

    עם השנים, כמעט הכל השתנה בשכונה שבה נמצאת המעדנייה האהובה ביותר בשיקגו - "מאני", שמציינת השנה 77 שנות פעילות, מספר הראוי לציון לכל הדעות. בשנת 2016 עבר המבנה בו שוכן המוסד הקולינרי שיפוץ מרשים למדי, שונה לגמרי מהמראה של החלל הישן.

     

    עם השיפוץ -שהפך את החלל למודרני לחלוטין, עם אריחי רכבת תחתית נוצצים ובר אספרסו מצוחצח - דעך לו גם הקסם שאפיין את הקפיטריה הוותיקה שפועלת ברובע הסיטונאי הישן בשיקגו.

     (  )
     

    עם כל הצער שבדבר, מה שבאמת חשוב כאן הוא שהמורשת נותרה שלמה - המעדנייה, שדורות שלמים של תושבי שיקגו ביקרו בה לפחות פעם אחת בחייהם, מנוהלת בימים אלה על ידי הדור השלישי והרביעי של המשפחה המייסדת, ואלה ממשיכים להגיש כאן אוכל איכותי שלא נופל מהמקור שהוגש כאן בעבר: קורנביף מושלם, צלע טלה שמוגשת במקום מידי יום שני ונזיד זנב שור שמוגש בימי חמישי (שווה לבדוק גם את הרשימה המתחלפת של המבצעים המיוחדים). אין ספק כי מדובר בטעם ששווה להכניס לזיכרון הקולינרי.

     

    6. זינגרמן | Zingerman’s – אן ארבור, מישיגן

    בשנת 1982, דור אחד (לפחות) בטרם שיא פריחתן של מעדניות הדלי, ארי ויינזוויג ופול סגינו היו שם לבד, בחנות קטנה ליד הקמפוס של אוניברסיטת מישיגן, ושאלו את עצמם: "איך אנחנו מייצרים את הקלאסיקה – אבל טוב יותר?". הם השקיעו את כל זמנם במציאת המרכיבים הטובים ביותר, וקניש אחר קניש, הם הצליחו לבסוף לבנות אימפריה הכוללת הבחלת גבינות, אפיית לחם וקליית קפה. 

     

    אבל עם כל הכבוד לקפה, ליבת העסק וזו שהכל סובב סביבה היא, למעשה, המעדנייה העצומה (והראשונה שפעלה באזור), ולצידה תפריט הקלאסיקות שכולל כדורי מצה (קניידעלך) במרק עוף עשיר, לביבות תפוחי אדמה (לטקעס) מתפוחי אדמה מוזהבים, סלט דג מעושן, כבד קצוץ מתרנגולות חופשיות, פודינג אורז מפנק, וכמובן - חלק מהפסטרמי והקורבניף הטובים ביותר המיוצרים בדטרויט.

     

    קחו בחשבון רק שאם תבחרו להגיע לשם, סביר להניח שתזדקקו ליום שלם על מנת להצליח לטעום את כל האימפריה של זינגרמן. זו אולי משימה קשה, אך לא בלתי אפשרית ובהחלט שווה לעמוד בה, כיוון שזו, כנראה, המעדנייה הטובה ביותר באזור הזה של ארצות הברית.

     

    7. ברנט דלי | Brent’s Deli – לוס אנג'לס

    המעדנייה של ברנט מ-ט-ו-ר-פ-ת (לטובה, כמובן), ומשמשת דוגמא מצוינת לזן הקלאסי של המעדניות. כריך הפסטרמי השחור והעבה שמגישים כאן הוא לתפארת העולם הגדול: ומלבד גודלו העצום והפסטרמי הנפלא שבתוכו, הוא כולל גם כרוב חמוץ, גבינה שוויצרית ורוטב רוסי.

    לזה קוראים פסטרמי (  )
    לזה קוראים פסטרמי
     

    המיקום המדויק של המעדנייה הזו הוא בסן פרננדו, מרחק מה ממרכז העיר הפקוקה. והאמינו לנו - היא שווה את הנסיעה.

     

    8. הדלי של הובי | Hobby’s Deli – ניוארק

    יש כל כך הרבה סיבות למה מקום שכזה חייב לפעול היכן שהוא פועל - בעיר הגדולה ביותר בניו ג'רזי, ומודים שאנחנו לא בטוחים מה מהן למנות קודם. כנראה בכך שהחלל המינימליסטי של משפחת ברומר, שנוסד בשנת 1962, ממשיך לבעוט ולשגשג על אף ששרד מהומות ואירועים היסטוריים רבים.

     

    ומה אוכלים שם? מרק שעורה ופטריות תוצרת בית, פנקייקס תפוחי אדמה נהדרים וכבד קצוץ שמכינים במקום על פי מתכון משפחתי שעובר מדור לדור. ואלו הם רק חלק מאבני החן הקולינריות שממלאות את התפריט המתמשך של הובי.

     

    ויש גם בונוס: המקום שוכן במרחק של 20 דקות בלבד ממנהטן ברכבת התחתית, כך שסביר שהמרחק לא יהווה בעיה עבורכם.

     

    9. הרולד'ס ניו יורק דלי | Harold’s New York Deli – אדיסון, ניו ג'רזי

    לאחר שה"דלי בקרנגי" הלכה לעולמה, הועלתה השאלה בקרב רבים, האם ייתכן כי עידן הכריכים העצומים בגודלם שהציפו את ניו יורק - נגמר? אז זהו, שמסתבר שלא, וכל שעליכם לעשות על מנת להגיע אל שומרת הלהבה, הוא לחצות כמה גשרים ומנהרות. לא מסובך מידי ושווה כל רגע.

     (  )
     

    הבעלים של "הרולד'ס", הרולד יפה, הוא בעל רזומה עשיר של למעלה מעשור בתחום הכריכים העצומים בניו יורק, וכעת הוא מציע את כל הטוב שלמד במהלך השנים האלו, רק בניו ג'רזי. שם, בחלל עצום עליו יכול היה רק לחלום במשך שנותיו בניו יורק, הוא מציע את בר המלפפונים החמוצים הגדול בעולם, ולצידם גם מגוון עוגות, אותן הוא אופה בעצמו.  

     

    כך גם לגבי הכריכים, המורכבים משלושה מפלסים של בשר בקר משובח וטעם פסטרמי מופלא (מדובר בכ-300-עד 400 גרם בשר, לכל המצקצקים למיניהם). ויש רק דבר אחד אותו הוא לא שכח לקחת עימו מניו יורק: המחיר.

     

    10. אטמן | Attman’s – בולטימור

    מרחק מה ממזרח למרכז העיר ומצפון ל"ליטל איטלי" של בולטימור, סמוך לרחוב לומברד, שוכן בית הקפה הוותיק של אטמן. כמה ותיק? הקפה פועל שם משנת 1915, ועד היום הזה הוא נותר בבעלות משפחתית וממשיך להגיש את הקורנביף האהוב ביותר בעיר.

     

    התפריט אצל אטמן עתיק כמעט כמו אטמן עצמו, ומכיל כמעט הכל - החל מדגי קוד ועד קישקע; אבל להבדיל ממקומות אחרים המציעים קפה ומאפה, כאן אנחנו ממליצים לכם שלא למהר לצאת ולהיפך, לשבת במקום ולספוג מהאווירה הרגועה והמאוד לא מודרנית (בקטע טוב, כמובן) שמציעים כאן, תוך כדי ביס מפנק מעוגת התפוחים המצוינת של אידה. למעשה, אתם לא חייבים לעזוב בכלל, לפחות לא עד שעת הסגירה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ירון ברנר
    יש עדיין תקווה לפסטרמי האמריקית
    צילום: ירון ברנר
    מומלצים