כך משפיע העובר בבטן על אמו
אם במהלך ההיריון היו לך חשקים למזונות שלא אכלת אף פעם, הרגשת שינוי בגישה או במצב הרוח יכול להיות שזה קשור לעובר שלך. נשמע מוזר? מחקרים מוכיחים שיש קשר הדדי בין האם לעובר והבדלים בין בנים ובנות שעשויים להשפיע על תזמון ואופן הלידה
עופר הרתה את אבשלום בתקופה רגישה. מספר חודשים קודם לכן איבדה היריון יקר והבשורה על קליטתו התקבלה כהפתעה מתוקה. למודת אכזבות ניסתה עופר לשמוח בזהירות, הפחד לשלומו ולהמשכו של ההיריון החדש נכח בחייה. ככל שההיריון התקדם הפחד הפך לרגעי חרדה. גם כשחצתה את השבוע ה-11 בו איבדה את ההיריון הקודם המועקה לא הרפתה, עד שלמדה לסמוך על תחושה פנימית חדשה.
"כשישבתי בשקט, אני זוכרת ערב אחד מול השקיעה, השמיים היו נקיים, כחולים, רחבים כאלה, ואני ידעתי שהכול יהיה בסדר. הילד שבתוכי ייוולד בטוב ובזמנו. השקט הזה ממש לא אופייני לי. היה לי ברור שהוא של העובר שבתוכי. למדתי לסמוך עליו. בכל פעם שהחששות או הספק עלו למדתי להקשיב לו, לילד שבתוכי. הייתה שם תמיד אמונה שהכול בסדר. הוא ממש עזר לי לעבור את ההיריון בטוב השקט הזה מאפיין אותו גם היום. יש בו שלווה שמלווה אותו".
התזונה שהעובר אוהב
אנחנו מכירים את ההשפעות ההוריות על העובר. רבות נכתב על ההשלכות של לחץ אימהי על העובר המתפתח. על חלקם של גנטיקה, עישון, רעב, אלימות וגורמים רבים נוספים בסביבה ההורית על ה"תכנות העוברי". מסתבר שהקשר וההשפעות אם-עובר הוא הדדי. גם לעובר הקטנטן שגדל ומתפתח יש מה לומר.
עופר למדה מאבשלום לסמוך ולהירגע, ומיה נדרשה לשנות את תזונתה בהתאם לטעמה של בתה רימון: "אני ממש לא אוהבת קוטג' וגם לא גבינות לבנות אחרות, אני לא נוגעת בהן, אבל, בהיריון עם רימון אכלתי בעיקר גביעים שלמים של קוטג'. כל פעם שניסיתי לחזור לאוכל הרגיל שלי חטפתי צרבת, וזה לא יאומן, מיד אחרי הלידה שוב לא יכולתי לגעת בגבינה. חזרתי כמו גדולה לתפריט שלי. ורימון, ברגע שהתחילה לאכול מוצק התמקדה בקוטג'. גם היום, זה עיקר התפריט שלה לצד טופו. ברור לי שאכלתי בהיריון עם רימון את המאכלים האהובים עליה. איכשהו היא השפיעה עליי".
ההשפעה העוברית על האם ההרה עשויה לבוא לידי ביטוי בכל רבדי האישיות: תסמינים פיזיים (כמו אצל מיה), רגשיים וקוגניטיביים (כמו אצל עופר), וישנן השפעות שניכרות גם אחרי הלידה. עוברים זכרים, למשל, עלולים להחליש את מערכת החיסון האימהית. בכוחן של רמות גבוהות של טסטוסטרון לדכא את מערכת החיסון. "יונקים-זכרים (וגברים אנושיים ביניהם) חשופים יותר מנקבות למחלות זיהומיות", טוען פרופסור מרק גלזרמן בספרו 'הרפואה המגדרית'. במהלך היריון עם עובר זכר מפעפע טסטוסטרון אל דמה של האם ההרה ומשפיע גם עליה. הוא עשוי להחליש בין היתר את מערכת החיסון שלה.
קראו עוד:
צילומי משפחה - יחד עם הפונדקאית
חרדה קיצונית מלידה - כך מזהים ומטפלים
"מי אמר שאין לגבר תופעות לוואי בהיריון?"
אחד המחקרים שביקש להתחקות אחר השפעת מין העובר על רמות הטסטוסטרון בגופה של האם ההרה התרחש בהולנד. החוקרים ההולנדים אספו בדיקות דם מ-37 נשים הריוניות בריאות, שנשאו עובר יחיד, בן או בת. ארבע בדיקות לאורך ההיריון ובדיקה נוספת בשבוע השישי לאחר הלידה.
להפתעתם נמצא שבשבוע ה-14 להיריון רמות הטסטוסטרון בדמן של כל האימהות היה גבוה מרמתו שישה שבועות לאחר הלידה. יחד עם זאת, בקרב אימהות שנשאו עובר זכר, רמתו הייתה גבוהה והמשיכה לעלות עד ללידה.
לעומתן, רישום רמות הטסטוסטרון אצל אימהות לעובריות בנות היה הפוך. רמותיו הצטמצמו מהשבוע ה-14 ואילך. מכאן הסיקו החוקרים שרמות הטסטוסטרון האימהי מושפעות מרמתו אצל העובר. רמה הנקבעת גם על פי מינו.
הניחו שהשוני מותאם למפל הריכוזים בין רמות הטסטוסטרון השונות בגוף האם והעובר/ית. בהריון נושא עובר זכר הטסטוסטרון העוברי הגבוה מפעפע אל מערכת הדם האימהית בה רמתו נמוכה יותר ומעלה את רמתו. לעומת כיוון הפוך בהיריון נושא נקבה. הפרופיל האנדוקריני של האם משתנה בהתאם למין העובר אותו היא נושאת.
השפעה על תזמון הלידה
מין העובר גם עשוי להשפיע על תזמון ואופי הלידה. במחקר שערכו לפני מספר שנים שלושה חוקרים ישראלים בכירים מבית החולים בלינסון, נמצאו השפעות מעניינות של מין העובר על אופי הלידה. ד"ר ניר מלמד, פרופ' יריב יוגב ופרופ' מארק גלזרמן התייחסו למדגם שכלל 66,387 נשים שנשאו עובר יחיד וילדו בין ינואר 1995 לדצמבר 2006. 51.8% מהן ילדו בנים ו- 48.2% ילדו בנות. הבנים נולדו במשקלים גבוהים יותר ומוקדם יותר מהבנות.
הבנים "מיהרו לצאת". הם נטו להיוולד בין השבועות 37-29 ואילו הבנות "לקחו את הזמן", "הבשילו" לאיטן ונולדו, טוענים השלושה, ממש בסוף ההיריון, בין השבועות 41-39. גם פקיעת מי שפיר באופן עצמוני גבוהה יותר בקרב הריונות הבנים.
הפרעות בקצב הלב העוברי במהלך הלידה רבות יותר בקרב הבנים. בנוסף, שלב הלידה השני (צירי הלחץ) נוטה להימשך זמן ממושך יותר אצלם. שתי מגמות אלו מעלות את הסיכון להתערבויות רפואיות בלידה, דוגמת וואקום ומלקחיים. זאת ועוד, יותר הריונות של בנים מסתיימים בניתוחים קיסריים מאשר הריונות הבנות. רוב הניתוחים הקיסריים בהריונות בנים נגרמו בשל הפרעות קצב-לב העובר וכליאת כתפיים. חשוב לזכור מדובר במגמות, נטיות, שבאות לידי ביטוי בהבדלים סטטיסטיים ואילו המספרים האבסולוטיים נמוכים למדי.
עובריות בנות נוטות להיוולד במשקלים נמוכים. הן עשויות להיוולד "קטנות לגיל ההיריון". גם הבנות נולדות בניתוחים קיסריים אך בשל סיבה שונה מהבנים. הן נוטות "להתיישב" בבטן. אחוזים גבוהים יותר למצגי עכוז הוא של עובריות מצג השולח אותן לחדר הניתוח. ניתן לסכם שבנים נולדים גדולים יותר מהבנות אולי בשל כך הם נולדים מוקדם יותר. אפשר שגודלם גורם להם להתקשות במעבר בתעלת הלידה ולכן מחלצים אותם בעזרת מכשירים (וואקום ומלקחיים) או ניתוחים קיסריים. ואולי הם זקוקים לזמן?
מה גורם לעוברים בנים לגדול יותר ברחם?
אז מה גורם לעובריות-בנות להיוולד קטנות? החוקרים לא ממש יודעים. מניחים שהגורם הוא הטסטוסטרון. צוות מחקר מאוניברסיטת אדלייד (Adelaide) בדרום אוסטרליה התייחס לשוני בריכוז הורמון הגדילה באיסוף דם טבורי בדגימות דם הבנים מאשר בדגימות דם הבנות. רמות הורמון הגדילה בדם הטבורי של הבנים היה גבוהות יותר. הצוות האוסטרלי הסביר הבדלים אלו בתפקודן השונה של השליות. לטענתם קיים הבדל בתפקוד השלייה בהתאם למין העובר.
הם בחרו להתמקד לצורך מחקרם באימהות-הרות עם רמת סטרס מסוימת. מתוך הנחה שמצוקה אימהית משפיעה על רווחתו ושלומו של העובר. איתרו נשים הרות הסובלות מאסתמה גם במהלך ההיריון. נטייתן זו העלתה את רמת הדחק שלהן ובהתאם עלתה גם רמת הקורטיזול (הורמון הדחק) בגופן. זה בתורו העלה את רמת הדחק אצל העובר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מחקרם ביקש לבדוק איך משפיע סטרס אימהי ועוברי על השלייה. הסתבר שבהיריון נושא עובר זכר היה שינוי מינימלי בשלייה להתמודדות עם הסטרס. הגנים וחלבונים שבה נותרו מכוונים לגדילה ופעלו לכאורה כרגיל. לעומת זאת בהריונות הנושאים עובריות-בנות נמצאו שנויים ניכרים בגנים וחלבוני השליה.
הייתה ירידה קטנה בגדילת העובריות, מצב שאיפשר הישרדות גבוהה יותר במצבי דחק. מכאן הסיקו החוקרים האוסטרליים שלעוברים ולעובריות אסטרטגיה שונה, הפוכה, בהתמודדות עם מצבי דחק. העובריות מוותרות בכדי לשרוד ואילו העוברים מעדיפים להתמקד בגדילה. אסטרטגיה זכרית זו במצבי דחק עשויה, כנראה, להסביר את נטייתם לגדול ברחם גם במצבי שגרה. מבחינתם כנראה הגודל כן קובע.
אפשר שהטסטוסטרון גורם לעוברים "להמר" ולקחת סיכון כבר ברחם. להמר שגודלם יעזור להם לשרוד. יש והימורם יצליח והם ייוולדו גדולים ומרשימים ויש ויפסידו את כל הקופה. רוב ההפלות הטבעיות הן של עוברים זכרים. "יחס המינים בעת ההפריה", כותב פרופ' גלזרמן, "הוא כ-170 זכרים על כל 100 עוברים ממין נקבה. אובדן העוברי במהלך ההיריון מקיף פי שלושה יותר עוברים ממין זכר. כתוצאה מכך, בזמן הלידה היחס בין הזכרים לנקבות מצטמצם ל-103 זכרים לכל 100 נקבות".
ככל הנראה משום שהם "מהמרים" על גודלם ופחות ערים למגבלות הסביבה הרחמית ואפשר משום שהאבולוציה מודעת לרגישות ולשבריריות של הזכרים ולמאמץ ההורי הנדרש בכדי לגדל אותם ומשחררת מראש את העוברים החלשים.
היריון של זכר דורש מהאם מאמץ רב יותר מהיריון הנושא נקבה. אמירה זו נכונה ליונקים שונים ובני-אדם בתוכם. לכן כדאי, אולי, בעיקר בהיריון נושא בן זכר, להאט קצב, לנוח, לנשום, לאכול בריא בכדי שהמערכת החיסונית האימהית תיתמך.
היריון הוא תהליך של השפעות הדדיות בין העובר לאמו ולסביבתם. שווה להקשיב לקטנטנים האלה כבר בבטן הם יכולים לעזור לנו להכיר את אופיים ואישיותם ולחצות את אתגרי ההיריון איתם בשלום. שיהיה בהצלחה.
הכותבת היא מטפלת בתנועה (DMT) ובשיטות לטיפול ממוקד גוף בטראומה (Somatic Experiencing ו-EMDR), עם התמקדות בפריון, הריון והלידה.
לפנייה לכתב/ת 
