שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    עלייתו ונפילתו של אביגדור ליברמן
    האיש שעד לא מזמן ראה עצמו מועמד עתידי לראשות הממשלה מגיע לבחירות 2019 ללא סדר יום ועם חשש אמיתי מאחוז החסימה. כך זה קרה


    יו
    (צילום: מוטי קמחי)

    בדצמבר 2014 אביגדור ליברמן עדיין ראה את עצמו כמועמד עתידי לראשות הממשלה. בריאיון עיתונאי הוא רמז ש"למחנה הלאומי יש יותר ממועמד אחד לראשות הממשלה". הרי בבחירות 2009 הוא זכה ל-15 מנדטים ובבחירות 2013 נכנס לרשימה משותפת עם הליכוד, והכול נראה כמהלך שיאפשר לו בעתיד להתמודד על התפקיד הבכיר במדינה. אבל זה כנראה כבר לא יקרה.

     

     

    ליברמן החל את דרכו הפוליטית בבחירות 1999, לאחר תשע שנים שבהן עבד עם בנימין נתניהו כעוזר אישי, מנכ"ל הליכוד ומנכ"ל משרד ראש הממשלה. הקרבה הביאה אותו כנראה למסקנה שהכישורים הנדרשים לתפקיד אינם יוצאי דופן. ד"ר יוסף בורג המנוח, שהיה מנהיג המפד"ל, הסביר את ההבדל בין הר לשר: "הר, ככל שאתה מתקרב אליו, נראה גדול יותר. שר, ככל שאתה מתקרב אליו נראה קטן יותר". גם ראש הממשלה.

     

    ליברמן ידע שבפניו ניצבים שני מכשולים. הראשון - עד אז נבחרו לתפקיד הזה רק אנשים מוותיקי ההתיישבות או ילידי הארץ. השני - ראשי מפלגות עדתיות לא יכולים להגיע לראש הפירמידה: אם אתה מזוהה עם קבוצה מסוימת – עדתית או אחרת - ורוצה להעניק לה העדפה, הרי שאר הקבוצות יתנגדו לך.

     

    לכן קיבל ליברמן החלטה אסטרטגית שלפיה "ישראל ביתנו" היא מפלגה כל ישראלית ולא רוסית, בניגוד למפלגת ישראל בעלייה של נתן שרנסקי. המסרים של ליברמן הופנו לכלל הציבור ובתשדירי 1999 הוא הבטיח: "רפורמה בקרקעות למען עיירות הפיתוח, רפורמה בדיור באמצעות מימון ממשלתי וכן משטר נשיאותי וקבלת חוקה". לאורך הדרך שולבו ברשימתו ישראלים ותיקים כמו עוזי לנדאו, יצחק אהרונוביץ', דני איילון, ישראל חסון, אורלי לוי-אבקסיס ואחרים.

     

    בחירות 2019 - טורים נוספים:

     

    אבל בבחירות הנוכחיות ניצב ליברמן בסקרים על גבול אחוז החסימה ולא מצליח לייצר מנוף תקשורתי כדי להיחלץ מתחתית הטבלה. החלום להיות ראש ממשלה ממילא נגוז. השאלה העומדת על הפרק היא אם יצליח להמשיך להיות חבר כנסת.

     

    אז מה קרה לאחד האנשים הססגוניים ביותר במערכת הפוליטית הישראלית שמתאייד והולך לנגד עינינו?

    מתחילת הדרך מיצב עצמו ליברמן כאיש ימין וכאדם אמין. סיסמתו הייתה "ליברמן - מילה זאת מילה", אבל המילה שלו השתבשה במשך הזמן. באוגוסט 2014, לאחר שפירק את השותפות עם הליכוד, הוא ניסה לקרוץ למרכז הפוליטי ואמר ש"יוזמת השלום הסעודית רלוונטית יותר מאשר בעבר", ומהווה בסיס להסדר היחסים. צריך לזכור שיוזמה זו מדברת על יציאת ישראל ממרבית שטחי יהודה ושומרון.

     

    אולם בדצמבר 2014 התפרסם שמשטרת ישראל חוקרת בכירים ב"ישראל ביתנו" ובראשם סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום בחשד למעורבות בפרשיות של קבלת שוחד והטיית מכרזים. ליברמן החליט לשבור ימינה, נטש את התמיכה ביוזמת השלום הערבית ועבר לדבר על עונש מוות למחבלים. אדם המקורב אליו שניסה להבין מה קרה, נענה: "תבוא לכנסים שלי. כשאני מדבר על פתרון אזורי, אף אחד לא קם. כשאני אומר עונש מוות למחבלים, כל האולם מוחא כפיים". לא ימין ולא אמין.

     

     

    בפני ליברמן ניצבה בעיה נוספת בדרכו לראש הפירמידה – דימויו הציבורי. הוא משמש ח"כ ושר כבר 20 שנים, זוכה לחשיפה גדולה בכלי התקשורת, אבל עדיין מצטייר כדמות חשאית וזוממת. הוא מזכיר בכך דמות היסטורית: שארל מוריס דה טליראן היה שר החוץ הצרפתי במחצית הראשונה של המאה ה-19, שנודע כדיפלומט רב תחבולות ששוב ושוב הצליח להפתיע את כולם במהלכיו המבריקים. גם כשנפוצו הידיעות על מותו תהו שרי החוץ במדינות השונות מה הוא זומם במהלך החדש שלו.

     

    לזכות ליברמן עומדות סגולות תקשורתיות לא מעטות. הוא מקרין עוצמה מנהיגותית ויש לו יכולת מילולית טובה להעברת מסריו. מצד שני אין לו את הכריזמה הטלוויזיות שיכולה ליצור כלפיו אמפתיה. החום שהוא משדר מתאים לטמפרטורה הקפואה של חורף בקרמלין.

     

    לבחירות 2019 הוא הגיע ללא נכסים ביוגרפיים וללא סדר יום תקשורתי. אם ייערך חידון טריוויה בטלוויזיה על פועלו כשר הביטחון מרבית הנשאלים יפלו בשלב הזה. האם הוא באמת היה שם, או שמא מדובר בעובר אורח שנתפש בשוטטות בנסיבות מחשידות בבניין משרד הביטחון בקריה בתל אביב?

     

    המרכז הפוליטי עמוס כיום במפלגות ישנות וחדשות וגם בימין אי אפשר לתקוע סיכה. ליברמן נשאר ימין ישן ללא מסר ייחודי. הניסיון שלו למצב את עצמו עתה כ"ימין חילוני", לכאורה כדי לבלום את המפלגות החרדיות, נשמע פתטי. מעולם לא הייתה האחיזה של החרדים כה חזקה בשלטון בזכות נתניהו ובתמיכת ליברמן.

     

    • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים