שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המדריך לגרושה הטרייה. ממני, הגרושה הוותיקה
    "צודק דודו טסה שבסוף מתרגלים להכול": הילה דניאל סגרה ארבע שנות גירושים ויש לה טיפים חשובים שיעזרו לכם לעבור בשלום את התקופה החדשה

    הילה (צילום: סלפי)
    הילה דניאל. תובנות של גרושה כבר ארבע שנים(צילום: סלפי)

    בחלוף ארבע שנים מהרגע שבו הכול נגמר, אני יכולה לומר שלמדתי דבר או שניים בתור גרושה. ריכזתי עבורך את הדברים שהייתי רוצה לדעת כשרק נכנסתי לתהליך, אבל לא ידעתי אז את מי לשאול. אם להתחיל מהסוף, צודק דודו טסה שבסוף מתרגלים להכול.

     

     

    כשאת בתחילת הדרך זה בטח נשמע לך מופרך, הרי איך תתרגלי לימים בלי הילדים שלך? אספר לך שבשנה הראשונה אחרי הגירושים, בכל פעם כששמתי את הילדה בגן בימי שישי ונפרדתי ממנה לכל סוף השבוע, הייתי חוזרת הביתה וקודם כל בוכה, המון. דמעות היו שוטפות את פניי, ואני זוכרת איך חיפשתי עידוד וחיזוקים מידיים. נזקקתי ממש לעזרה ראשונה בדיוק לשנייה הזו שאני נפרדת ממנה. התפללתי למישהו שיבין שקשה לי, יהיה זמין עבורי כמו אינפוזיה לרגע וירגיע. כאן נכנס החוק הראשון הכי חשוב בעיני - הקיפי את עצמך בסביבה תומכת. בחברים שמוכנים להכיל את העצב שלך, גם אחרי הפעם המאה שאת חופרת להם, ובאנשים שמבינים אותך, ואם יש בסביבתך אנשים שהם ההיפך מזה – תתגרשי גם מהם. אחרי שעשית את זה בפעם הראשונה, זה הופך להיות קל בהמשך.

     

    לנקות את העצבות

    אחרי הבכי הגדול הייתי ממשיכה לפרוק את הכאב בחדר כושר, מה שהתגלה כפטנט מוצלח ומאוד מומלץ. הייתי מזיעה את העצבות מהגוף שלי, וחוזרת הביתה קלה בחמש מאות גרם רגשות כבדים לפחות. בהתחלה את עשויה לגלות שאת מנסה להעסיק את עצמך בלי הפסקה. אני, למשל, הייתי מנקה את הבית במשך שעות. מקרצפת פינות, אפילו פאנלים ובעיקר את הצעצועים. זה נתן לי תחושה שגם כשהבת שלי לא איתי, אני מרגישה אותה ואני כאן בשבילה. ובעיקר, זו היתה הדרך שלי להיות לבד בלי להרגיש בודדה. שטפתי והברקתי את הבית, אבל בעצם מירקתי לעצמי את הנשמה.

     

    מסע הניקיון הסתיים לקראת הערב. בלילה כבר הייתי יוצאת לרקוד, ונשארת לישון אצל החברה הרווקה שהיתה לי בזמנו. במשך שנה שלמה לא ישנתי בביתי בסופי השבוע שבהן ילדתי לא היתה עמי. למעשה, חזרתי הביתה רק שעה אחת לפני שהגרוש החזיר לי את הילדה. ברחתי, מכיוון שלא יכולתי להכיל את הבית הריק בלעדיה. הייתי מתישה את עצמי ולא נחה לרגע מהפחד שאם אעצור, ארגיש את הגעגוע ואתחיל לבכות שוב.

     

    גירושים זורקים אותך בבת אחת כמה שנים אחורה, חזרה לימי הרווקות. מצד אחד, את חוזרת לשם בגרסה משודרגת, כשאת רגועה ומנוסה הרבה יותר. מצד שני, עוד תגלי שהעולם שהכרת לפני שהתחתנת השתנה לגמרי. זה המקום לומר לך שבחוץ תגלי שוק בשר. וכשאת גרושה טרייה, הציידים עטים עליך. זה הגיוני כשחושבים על זה, כי ברגע הזה בדיוק, כשאת עדיין מלקקת את פצעייך, מריחים ממך את הדם. סביר להניח שבשלב הזה את עדיין לא יכולה להכיל קשר רציני, ולכן 'סטוציונרים' ירגישו את זה ויידבקו אליך כמו זבובים. נסי ליהנות מזה. בהמשך עוד תלמדי להעיף אותם על טיל. מה שלא תעשי, אל תתפתי לקשר בלתי מחייב וארוך טווח עם אחד מהם. מניסיוני, זה רק ישבור לך את הלב.

     

    האם ישראל הפכה לאומת המתגרשים?    (בימוי ועריכה: אסף קוזין צילום: ירון שרון)

    האם ישראל הפכה לאומת המתגרשים?    (בימוי ועריכה: אסף קוזין צילום: ירון שרון)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

      

    אני יכולה להבטיח לך שבשלב מסוים האטרף דועך. אין יותר בריחות מהבית, או לפחות לא לכל סוף השבוע. כשהבנתי שנמאס לי לעייף את עצמי ושאני זקוקה למנוחה, רק אז הצלחתי לקבל בהבנה את השעות השקטות בשבת (כל עוד הן לא רבות מדי). הבנתי שאני צריכה את הזמן הפנוי הזה לעצמי, והתחלתי לנצל אותו כדי לעשות דברים שאני לא מספיקה להגיע אליהם בשגרה שלי (בואי נגיד שהארונות שלי מעולם לא היו מסודרים כל כך).

     

    אגב, בשלב מסוים כבר לא תבכי כל כך הרבה. אני למשל הבנתי שהדמעות הרבות שאני שופכת רק מחלישות אותי. שאין מקום לצער. שהילדה בסך הכול עם אבא שלה, ושזה לטובת כולם. כמובן שגם בלי הדמעות התקשיתי להתרגל לסטטוס החדש הזה. חברותיי הטובות עדיין נשואות, הן כבר לא יוצאות לדאנס-בארים בלילות שישי, ובשבתות הן עם המשפחה וסביב הילדים. לא היתה ברירה אלא להגדיל את המעגל החברתי שלי ולהתחבר לנשים גרושות, כמוני. וגם כאן היו בעיות – אתן צריכות להיות מסונכרנות בסופי שבוע שלכן, לגור קרוב זו לזו ושיהיה ביניכן מכנה משותף כמובן. כך או כך, נסי לקבל את הלבד הזה באהבה. זה מחיר החופש, וזה מחיר שאפשר לשלם בשמחה כשאת מבינה שאת לא נמצאת יותר במקום ההוא שעשה לך רע.

     

    כמובן שאם התגרשת בטוב – מה טוב, אבל אם הגירושים שלכם היו מינימום צונאמי, אל תצפי שעכשיו אחרי שהתגרשתם הדברים יהיו שונים. הנמר לא יהפוך את חברבורותיו, וסביר להניח שאת תמצאי את עצמך נתקלת בקשיים, מתוסכלת ועצובה מכך שגם אחרי שהתגרשת את עדיין סובלת מהאווירה העכורה ששררה ביניכם, ואפילו גרוע מזה.

     

    ברגעים האלה נסי להסתכל על חצי הכוס המלאה והזכירי לעצמך כמה טוב שהתגרשתם. הזכירי לעצמך שהוא האבא של הילדה שלך ומישהו שפעם מאוד-מאוד אהבת. ובכל פעם שהוא ייאטם כמו אבן, היי כמו מים זורמים. מתישהו זה יחלחל פנימה, והיחסים ביניכם ישתפרו. ואם לא, לפחות תדעי שלא הוספת עוד שמן למדורה.

     

    בסופו של דבר, גירושים הם כרטיס כניסה ללונה-פארק, ומחכה לך עולם שלם של ריגושים שלא היו לך בימי המחויבות "העליזים". מצד שני, יש גם הרבה פחד, וזה לא פעם מרגיש כמו נסיעה ברכבת שדים. זכרי שלהיפגע זה חלק מלחיות והבטיחי לעצמך לא לחזור על אותן הטעויות. בסוף מתרגלים להכול.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סלפי
    הילה דניאל. בסוף מתרגלים להכול
    צילום: סלפי
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים