הפלסטינים כבר לא שותקים מול דיכוי חמאס
לימים המתוחים ברצועת עזה התלוותה מחאה עממית רחבת היקף. חוקר פלסטיני מתחקה אחר הסיבות שלה ומתאר את השלכותיה האפשריות
תנועת המחאה ברחובות עזה נראית כמו התאומה של תנועת המחאה שקמה בגדה נגד חוק הביטחון הסוציאלי, כאילו תושבי הגדה ותושבי עזה חולקים ביניהם באופן לא מודע את אותו הנטל. גם בעזה וגם בגדה קיים פער בין השלטונות ובין הציבור: המפלגות השולטות אדישות לבתים המלאים במובטלים, לחולים שאינם זוכים לטיפול רפואי, לבוגרי אוניברסיטאות שחלומם היחיד הוא להגר ולשחיתות מנקרת העיניים של הקרובים לצלחת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
המפגינים בעזה אמנם יוצרים תנועה עממית ורוויית סתירות, אך מטרותיה ברורות: פרנסה וצדק. התנועה הזאת מכילה את איש העסקים ואת הפועל העני, את הצעיר המודרני ואת סבו השמרני המגנים על כבוד משפחתם, ואת האם המדוכאת שאינה יוצאת מביתה אל ההפגנות והמחאות במבואות השכונה, שם נפגשים חמשת ילדיה בוגרי האוניברסיטה. זוהי עזה, ללא פילטרים.
שאלתי את חבריי מעזה אם תנועת המחאה מגנה את המאבק המזוין. לא שמעתי מילה אחת נגד המאבק המזוין אבל שמעתי דברים נגד המדיניות. אנשים חוזרים ממצעדי השיבה ללא עין או רגל, אחרים טובעים בחשבונות של בתיהם שנהרסו במלחמות. המאבק המזוין שאינו מצליח לכפות על ישראל תנאים חדשים מעלה שאלות מהותיות. בדיחות רצות על פארסת הטילים שישראל פרגנה עליהם לפלסטינים בהבנה שמדובר "רק בטעות טכנית".
האם זו מחאה כלפי חמאס? נראה שכן. הסיבה היא שחמאס מטילה מסים חדשים על כל דבר אפשרי, אפילו על מצרכי מזון בסיסיים ביותר ואפילו כשמדובר במשפחות העניות ביותר. אבל רבים ממשתתפי המחאה אינם מתרעמים על חמאס בלבד אלא על שלל מצוקותיהם – המצב הכלכלי, אי קבלת משכורות, הפרת חוקי העבודה ועוד. אנשים כועסים על תנועת פתח, נוטשים את החזית העממית, איבדו תקווה בנוגע לרפורמות באש"ף, כועסים על משרדי ממשלה, מדוכאים, נצורים, חסרי יכולת לנוע בחופשיות או אפילו לקנות חפיסת סיגריות מבלי להשפיל את עצמם.
טורים נוספים מהעולם הערבי:
- מכתב פתוח לישראל משוחר שלום מצרי
- רוצים לדבר ברצינות על פתרון המדינה האחת?
- קללת הכוכבים הפוליטיים של הערבים בישראל
חמאס חייבת להיות קשובה לאנשים. עליה לחשוב ברצינות על תשובות, להתנער מהמניירות של "המפלגה הלאומית השולטת" ולרסן את מנטליות הדיכוי, המאפשרת לתומכיה ולכוחותיה להתעמר ולרדות בכל אלו שלא משויכים לחמאס. הגאונים המאכלסים את מנגנוני הביטחון של חמאס חייבים להסיר את ידיהם מהמפגינים, ודובריה צריכים להפסיק להשתמש בתירוץ של "אג'נדות זרות" או "גורמים זרים" המתסיסים אותם, כביכול, מבחוץ.
חמאס היא אחות לפתח ולשאר הפלגים באש"ף. היא חייבת לענות על שאלות מהותיות, ובראשן השאלה אם בעידן הפיצול הפוליטי – עידן של קריסה המכלה את המפלגות והתנועות הוותיקות – היא יכולה לשאת באחריות על הזמן האבוד. האם היא תתאבד למען "מדינת נמל" או "מדינת שדה תעופה"? האם היא יכולה לשאת באחריות ההיסטורית על שלטון פלסטיני שנוי במחלוקת? האם היא חפצה עד כדי כך במודל שלטוני שאינו שונה בהרבה מאותו שלטון של אש"ף, שאת מאפייניו הפוליטיים, הניהוליים והאידאולוגיים גינתה היא עצמה במשך שנים?
מאבק שמתחיל בתביעה לביטול המס על עגבניות וסיגריות יגרור תביעות נוספות. מוטב לחמאס להבין שאנשים אמנם יוצאים לרחובות במחאה על חוק או על מס, אבל משם המחאה יכולה להתפתח ולתבוע את הפלת השלטון.
קראו קצת על מהלכיהם של גנושי, מנהיג מפלגת א-נהדה האסלאמיסטית בתוניסיה; קראו על הטורקים; קראו על ראש ממשלת מלזיה, מהאתיר בן מוחמד. מאלה אפשר ללמוד לא רק על תביעות הציבור למשרות ולהורדת מסים, אלא גם על סוג השלטון שעולה בבחירות ועל מחשבה פוליטית שיכולה לנוע בין מושבי הפרלמנט, ספות העור בממשלה וכיסאות הפלסטיק בשכונה.
בחמאס צריכים להבין שניצחון העבר שלהם על יריביהם לא מעניין אף אחד בציבור הרחב. בשנים האחרונות נמאס לציבור מכל המפלגות. מחאה על מסים ועל קיום בכבוד תתפתח לפקפוק בלגיטימיות של האוחזים בשלטון. גורמים אזוריים וגלובליים ייכנסו למשחק, היוצרות יתהפכו ואנו נמצא את עצמנו חיים בין שני מצורים: מצור מצד טראמפ על אש"ף בגדה, ומצור על חמאס שנפשו של הציבור קצה בו.
איני רוצה לחתום את המאמר בהגיגיי על חמאס ועל המחאה, אבל יש לי חוב כלפי עשרות חברים וחברות מחמאס ומקרב האסלאמיסטים, שמפתיעים ומשתנים ומביעים ביקורת עצמית באופן פומבי. אני קורא אותם בשקיקה ובשמחה ואני מאמין בהם וביכולתם לייצר אמירה צעירה, ביקורתית, דמוקרטית ויוצאת דופן.
- סאלח משארקה הוא עיתונאי וחוקר תקשורת המלמד באוניברסיטת ביר זית. המאמר המלא פורסם באתר החדשות הפלסטיני "אולטרא פלסטין". בגרסה מקוצרת זו הוא רואה אור בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. תרגום מערבית: ז'נאן בסול
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
