אמרתי להם, אבל במפלגת העבודה לא הקשיבו

ההתרסקות של מפלגת העבודה הייתה צפויה לא רק לאיצטגינים, עתידנים או סוקרים של הרגע האחרון. נתוני ההצבעה של מערכות הבחירות האחרונות זעקו "קריסה", ואלה הוצגו למרבית חברי המפלגה כבר לפני שלוש שנים. דפוסי ההצבעה של שלוש מערכות הבחירות האחרונות ב-15 הערים הגדולות, היכן שמונח הנתח העיקרי של האקלטורט הישראלי, הראו בבירור שהתחרות בין הליכוד לעבודה הוכרעה לפני זמן רב. לפי התוצאות הפעם, במדינת תל אביב הצליחה מפלגת העבודה לנצח את הליכוד בקושי ב-4%. בכפר סבא האדומה של ספיר הצליחה העבודה להשיג תיקו של 22%. בחיפה – האדומה לשעבר - הליכוד ניצח בפער של 4%.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

טענתי בפני החברים שהפתרון המתבקש אינו אישיות כזו או אחרת, או מצע סוציאל-דמוקרטי. מה שנדרש באמת הוא שינוי מבני: שינוי שיטת הבחירות ומעבר לפריימריז אזוריים פתוחים, המגלמים לא רק את האפשרות של הצמחה מלמטה למעלה של מנהיגות אורגנית מקומית, אלא גם ובעיקר הבקעה לציבורים חדשים והנעת המוני תומכים בערים הגדולות ביום הבחירות.

מדוע נתונים אלה – שכאמור הוצגו בפני רבים מחברי המפלגה, ח"כים ודמויות מובילות אחרות – לא הצליחו לסדוק את הגישה הזחוחה המוכרת, המשדרת לכל עבר את המסר שזה רק עניין של זמן עד שמפלגת העבודה תחזור להנהיג את המדינה? מדוע הזחיחות גברה על ההיגיון האומר שבעוד שהסיכוי שהעבודה תחזור להנהגת המפלגה הוא אפסי, הרי שהסיכוי שהיא תעלם מהמפה הפוליטית הוא גדול?

• פרופ' אבנר בן-זקן הוא היסטוריון של המדע ומלמד בקריה האקדמית אונו