שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    טעם טוב
    נראה שהמטבח הישראלי המגוון והחדשני משתלט על ארה"ב. השפים הישראלים מגיעים לכאן וזוכים להצלחה גדולה. ישנם קרוב לעשרות ישראלים שמנצחים על מטבחים מוכרים, אך לכבוד חג הפסח, האביב והאוכל, ליקטו המומחים שלנו את 10 נבחרי הקולינרייה הישראלים של אמריקה
    כבר שנים שהאוכל הישראלי מקבל כאן מקום של כבוד. אנחנו רואים מסעדות בסגנונות ישראליים שונים נפתחות למכביר ושפים ישראלים שמובילים את המטבחים המוכרים בסצינה. האמת היא שיש הרבה יותר מעשרה תותחי קולינרייה ישראלים בארה"ב, מאורי מנשה ועד שמעון ממן, מטל רונו ועד מאיר אדוני. בחרנו את העשרה שהמומחים שלנו זיהו כמובילי טרנדים, כמי שעשו צעדים משמעותיים ושונים או את אלו שהם מזהים כמי שעתידים לכבוש את הלב (והקיבה) של האמריקאים.

     

    עינת אדמוני

    אם שרה ג'סיקה פארקר כבר הגדירה את המאכלים של עינת כחביבים עליה בניו יורק מי אנחנו שנפקפק? עינת אדמוני שוברת שיאים בניו

    יורק כבר 20 שנה. סניפים מתרחבים לרשת 'טעים בבעלותה 'בלבוסטה' ורבות אחרות, ספרי בישול ותכניות טלוויזיה. אדמוני היא ללא ספק הצלחה ישראלית.

    לפני כ-20 שנה נחתה עינת בניו יורק עם 200 דולר בכיס. היא עבדה כטבחית, ועברה ממסעדה למסעדה, בדרך כלל במסעדות מוכרות יותר כמו 'טבולה' ההודית או המסעדה המפורסמת של בובי פליי, 'מסה גריל'. לאחר מכן התקבלה להיות שפית בשתי מסעדות יוקרה. בזכות לחץ מצד אמה, שחשבה שפלאפל יתאים לחיך הניו יורקי, התגבש אצל עינת הרעיון והחליטה לפתוח ביחד עם בעלה את 'טעים' בווילג'. המאכל הישראלי האהוב עם השדרוג שאדמוני מביאה מקולינרית העילית.

    ההצלחה הגדולה, לא הגיעה בן לילה. ״בהתחלה היה קשה, לא הגיעו אנשים, והקושי היה גדול עד כדי מחשבות על סגירת המקום. עינת התעקשה לנסות עוד קצת. אחרי ביקור מקרי של עורכת מ'ניו-יורק טיימס' שהפכה ללקוחה קבועה ונלהבת והקדישה לסביח של 'טעים' כתבה בעיתון, הכל השתנה. מאז ועד היום, אנשים לא מפסיקים להגיע.

    אדמוני הפכה לאורחת אהובה בתכניות טלוויזה, את הספרים שלה תמצאו ב'ברנס אנד נובל' ואחרי ש׳טעים׳ הפכה למוסד של ממש, זכתה אדמוני לכינוי ׳מייקל ג׳ורדן של הבישולים׳ ב׳ניו יורקר׳, ופתחה מסעדות נוספות, בין השאר, 'בלבוסטה' בנוליטה, ו'בר בולנט' וה׳קוסקוס׳, בווילג׳.

     

    אורי שפט

    את השם אתם אולי לא מכירים, אבל אין סיכוי שפספסתם את השדרוג הפחמימתי שהעניק לניו יורקרים. אורי שפט, בן להורים מדנמרק הקרה, נולד במגדיאל, גדל ולמד ברעננה, שירת כסגן מפקד סיירת יעל של חיל ההנדסה וגדל בכלל להיות מורה.

    האוכל לא היה עניין גדול בבית משפחת שפט והושפע ישירות מארץ המקור של ההורים, מה שאומר הרבה מרקים, בעיקר מרק עוף, כבד קצוץ, קציצות, הרבה תפוחי אדמה, ולחם, הרבה לחם.

    שפט העיד על עצמו שכילד ונער אהב לבשל ולהכין ארוחות בבית, אך מעבר לכך לא חשב על המטבח ככיוון אפשרי להתפתח ולצמוח בו.

    לאחר סיום שירותו הצבאי, נסע אורי לאלסקה, שם התוודע לאפשרויות והטעמים של הדגים ופירות הים, וכמי ששמח בכל הזדמנות לקחת על עצמו את תפקיד הניצוח במטבח, הכין מטעמים רבים מחומרי היסוד, כאלו שהביאו לידי ביטוי את היצירתיות והטעם המשובח שלו.

    כל אלו לא ממש מרמזים על הטעמים והאיכויות שהביא כמה שנים אחר כך, עד לתפוח הגדול.

    אוכל לחוד ועבודה לחוד, כך לפחות חשב. הוא עמל על תואר בביולוגיה, אבל טיול שעשה לדנמרק כשהיה בן 30, חשף אותו לעולם האפייה שכבש אותו בסערה ומשם, כמיטב הקלישאות, לא הייתה דרך חזרה. הוא נסע ללימודי קונדיטוריה בצרפת, שוויץ וגרמניה והתמקצע בתחום. עם שובו לארץ החל לעבוד כאופה קונדיטור ובשנת 2000 פתח את "לחמים" המייצרת בעבודת יד כ-30 סוגי לחמים שונים הנאפים בתנור אבן, תוך התמחות בלחמי שאור ובלחמי שיפון צפון-אירופיים, ועושה שימוש נרחב בקמח שיפון וקמח מלא. העוגות המשובחות , הבריושים ושאר המאפים, קנו להם קהל לקוחות נאמן וגדול ובשנת 2013 פתח את הסניף הניו יורקי (הראשון) של Breads.

    מאז הבבקות והרוגלך כבר קיבלו טעם חדש בג'ו יורק. בסניפים הרבים שבעיר עומדים בתור לסופגניות, לאוזני המן ולחלות עם קערת הדבש בחגים.

    בשנים האחרונות אמנם היו צרות בגן עדן ונחשפנו לסכסוך משפטי ארוך בינו לבין שותפו העסקי באמריקה, גדי פלג, אין ספק שאורי שפט לימד את האמריקאים את סודות הבבקה וסידר לנו כאן טעם של בית.

     

    רון בן ישראל

    הניו יורק טיימס היטיב להגדירו כ-"מנולו בלאנק" של עוגות החתונה.

    כמעט 20 שנות ניסיון כאופה מקצועי הספיקו לרון בן ישראל להפוך לשם נרדף לעוגות נחשקות ויוקרתיות. הוא מופיע בתוכניות הטלוויזה בערוץ הבישול כשופט קשוח, התור להזמנת העוגות מהסטודיו שלו במיד טאון מנהטן ארוך, והמחיר בהתאם.

    רון גדל בבית אמנותי בתל אביב, ולמד אמנות פלסטית. במקביל לשירותו הצבאי, התאהב בן ישראל בריקוד והצטרף ללהקת 'בת דור'. לאורך השנים, מבלי שהתכוון, השתמש בן ישראל בכשרון האפייה שלו כדי לממן את אהבתו למחול. את האסתטיקה ועקרונות האפייה ירש, הוא מספר לנו, מאמו הוינאית, יסודות של משמעת מהצבא והריקוד. מהר מאוד השתלב בקונדיטוריות מקומיות מוכרות ובבית עבד על הזמנות פרטיות לעוגות. אז, הוא מספר, הביא לכדי מימוש מלא את כל היצירתיות הטמונה בו.

    בתחילת הדרך עבד מתוך דירת סטודיו, עם מקרר מיניאטורי תחת הכיור, ואת הלימודים שלו עשה ב-ניו יורק קייקס, אחת החנויות האייקוניות בעיר, ברחוב 22, שם עבר סדנאות ופגש את בטי ואן נוסטרנד, מורה שהפכה להגדרתו, למנטורית.

    כשעוד ועוד הזמנות זרמו, עבר בן ישראל בהדרגתיות מבוקרת לצעד הבא ושכר בלילות מטבח של קונדיטור מקצועי. מאז השתדרג בסטודיו יוקרתי שרק ברי המזל במנהטן מצליחים להזמין ממנו את העוגות לאירועים שלהם. בסיור שערכנו בסטודיו קשה שלא להתרשם מהעבודה המוקפדת של העובדים. הסטנדרטים של בן ישראל הם גם סימן ההיכר שלו. כל עלה מוקפד עד אחרון הגבעולים וכל עיטור יראה בדיוק ולא בערך.

     

    - ()
    מימין: נעמה שפי, יובל פלדמן, עימת אדמוני, רון בן-ישראל וארז קומורובסקי

     

     

    אייל שני

    הכל נכון. אייל שני הוא שף מאוד לא סטנדרטי, הוא משורר קולינארי, בשלן של מילים ואופה של פואטיקה, אבל את ניו יורק הוא כבש בלי מילים.

    אחרי שפתחו לפני קצת יותר משנה סניף של מסעדת המזנון במרכז הקניות צ'לסי ממשיכים השף אייל שני ושותפו, שחר סגל, בפשיטה על ניו יורק והמקומיים מגיעים בהמוניהם.

    המקום החדש שנפתח ממש בימים אלו נקרא מזנון 'נורת'' והוא נמצא ברח' 72 קרוב מאד ל-JCC.

    החלל של המזנון הניו יורקי החדש כולל שתי קומות ומתחם חיצוני נוסף באוויר הפתוח, רגע לפני שהקיץ מגיע.

    שני אמנם לימד את הישראלים על כוחה של עגבניה אבל עם האמריקאים הוא מתחיל מהפיתה. ואם בישראל המנות שמציע המזנון בפיתה ממולאות בירקות שעברו טיפול מיוחד, את המנה האמריקאית מתאים השף לבני המקום. נראה כי בגרסה האמריקנית המעודכנת שלו, המזנון נוטה יותר למנות בשר מאשר למגוון ירקות בפיתה, כנראה כדי ליישר קו עם ההעדפות של האמריקאים חובבי הצ'יזבורגרים והברביקיו.

    בקרוב גם נשב ב'סלון' האמריקאי של שני ועם כמה מסעדות בניו יורק, אין זה הישג מובן מאליו. שני החל את דרכו כשף ושותף במסעדת 'אוקיינוס' המיתולוגית בירושלים. המסעדה נסגרה כעשור לאחר מכן ובמקביל פתח שני מסעדה תחת אותו השם בהרצליה, אך שם החזיקה אוקיינוס מספר חודשים בלבד, והובילה לנפילה כלכלית ואישית. בשנת 2004 הוא חזר ובגדול בתוכנית אוכל משותפת עם חברו, במאי הטלוויזיה שחר סגל, במסגרתה הביא לידי ביטוי את ה'סטאר קוואליטי' שלו ויכולתו הורבאלית המשובחת. מכאן הדרך לטור קולינרי בעיתון ולתפקיד מרכזי בתוכנית הקולינאריה המובילה 'מאסטר שף', היתה קצרה.

    את הסניף הראשון של 'מזנון' פתח בינואר 2011 באבן גבירול שבת"א עם שותפו סגל. שנה לאחר מכן, פתח את 'פורט סעיד' וסניף נוסף של 'המזנון 'ברח' קינג ג'ורג' בת"א. אחריו נפתח עוד סניף בפריז, היה ברור, הקונספט עובד. כך הגיע אלינו.

    בשנת 2017 זכה בתואר "השף הטוב ביותר" בטקס פרסי האוכל של מגזין טיים אאוט תל אביב ושנה לאחר מכן, ב2018 קיבל הכרה בינלאומית עם זכייתה של מנת הבייבי כרובית שלו ,כמנת השנה הטובה ביותר ע"י המגזין Wine & Dine כאן בארה"ב.

    כמי שיודעים כמה קשה להשיג פיתה באמת טובה בכל אמריקה, כולנו שמחים ששני מלמד את האמריקאים איך להינות מכיס של פחמימות.

     

    נעמה שפי

    לנעמה שפי אמנם אין מטבח שממנו היא מאכילה מדי ערב מאוד אמריקאים אניני טעם אבל היא הטביעה את חותמה וחותמנו הקולינרי בארה"ב- ביג טיים. חוץ מזה שהיא הצליחה לגרום להיפסטרים מברוקלין להתרגש מגפילטע פיש, שפי השכילה לקחת את הטעם של פעם ולמנף אותו הכי גבוה. כך הקימה את ה-Jewish Food Society ובנתה קהילה ותכניות מיוחדות למפגשים שבהם שלא רק אוכלים, אלא גם חושבים על מה שאוכלים.

    עבור שפי, כל מתכון הוא סיפור שלא סופר ומורשת שיש להנציח. להקמת הארגון השאפתני לא הגיעה רק מאהבה לאוכל, אלא במידה רבה בגלל התשוקה שלה לספר סיפור: ״מאז ומתמיד לספר סיפור הוא מה שתמיד ריתק אותה. פעם זה היה דרך עיסוק בקולנוע, היום דרך אוכל", סיפרה לנו.

    היא נולדה וגדלה בקיבוץ, אבל כבר מגיל 14 נסעה מדי יום לבית ספר לאמנויות בתל אביב, ללימודי קולנוע ומחול.

    אחרי שסיימה את השירות הצבאי ביחידת ההסרטה של צה״ל וחתמה בהצלחה תואר בספרות, התחנה הבאה הייתה ניו יורק.

    במשך חמש שנים עבדה שפי בקונסוליה והקימה במסגרת תפקידה מחלקה חדשה שמתמקדת באוכל ודרכו, מחברת את האוכלוסייה המקומית לישראל. במשך כמה שנים ארגנה ארוחות ערב, סדנאות בישול, טעימות יין וגם קורס על מטבח ישראלי עם ה''ניו-יורק טיימס'.

    שפי הסיקה שככל הנראה כמעט בכל משפחה מסתתר אוצר קולינרי והבינה שאסור לאבד אותו. כך החל לקנן בה הרעיון לשימור הטעמים שמשמרים עולמות אחרים, היסטוריה ומורשת .

    כדי להוכיח שיש עניין בטעם של פעם, אצרה שפי כמה וכמה אירועים ברחבי בעיר בנושאי מזונות שונים, תוך שאלת זהות, מורשת ומסורת מגפילטע טוק ועד לסודות הקובה. ״ההיענות הייתה גדולה". בסופו של דבר, בהשקעה פרטית, לפני כשנתיים הקימה את ה- גואיש פוד סוסייטי, ארכיון ייחודי המקדם את החזון לשמר, לחגוג ולהחיות קולינריה יהודית. הפרוייקט נעשה אוף ואונליין. לב הפרויקט הוא ארכיון קולינארי של מתכונים. אוספים של מתכונים משפחתיים. כל אחד יכול למלא טופס באתר, בו מספרים מתי מכינים את המתכון, מה שם האדם שלו שייך המתכון, אינפורמציה ומקום לסיפור שמאחוריו. את המתכונים שממלאים את הארכיון מלווים אירועים משותפים, בהם מוזמנים המשתתפים לעלות על הבמה ולספר את הסיפור מאחורי המנה המוגשת.

     

    - ()
    מימין: עינס גפן, ניר מסיקה, אורי שפט, יואב שוורד ואייל שני

     

     

    ניר מסיקה

    מתוך אינספור מסעדות ברחבי ארה"ב, 20 נבחרו כטובות ביותר. מתוכן, נתבקשו קוראי USATODAY לדרג את 10 הגדולות, ובמקום הראשון דורגה מסעדת תמנע, של מסיקה.

    ניר נולד וגדל בקריית מוצקין, בבית, שהוא מגדיר, "בית של אוכל”. הבית היה חצי מצרי וחצי מרוקאי. סבו של ניר היה קונדיטור, וכמו בכל בית ישראלי עם הרבה ילדים ומשפחה היה לאוכל משקל מאוד כבד והוא היה מרכיב מרכזי בהוויה המשפחתית.

    מאז המקרוני והגבינה, מנת הדגל שלמד להכין מאמו ,הוא הספיק לעבור דרך ארוכה. כשהתבגר, רצה לעבוד במטבח אמיתי ושמח לקבל עבודה כשוטף כלים במסעדה בקריות. משם, גם לקראת סוף שירותו הצבאי התחיל לקחת חלק בעבודת מטבח, הצטרף, עם שחרורו לבית הספר לקולינריה "בישולים", וכשהוא מסוקרן ומוקסם ממאכלי ים, החל לעבוד במסעדת גוצ'ה בתל אביב, והתקדם מהר מאוד, מתפקיד של טבח פשוט לסו-שף במסעדה. בעקבות הצעה שקיבל מאחד העובדים , על הזדמנות לפתוח מסעדה כשרה באיטליה, עבר למילנו ושם חווה את ההצלחה הקולינרית הראשונה שלו, עם הלבוש האופנתי בו הלביש את המאכלים הכשרים.

    למרות ההצלחה, לא התחבר ניר לקרירות של האירופאים ושב לישראל, היישר לעבודה במסעדת כתית היוקרתית ולאחר מכן, בעקבות מאיר אדוני ובמסעדת "המזללה" שם גם הכיר את אשתו, שבעקבותיה הגיע לניו יורק.

    כאן, ביחד עם שני שותפים פתח את מסעדת מסעדת 'זיזי לימונה' בווליאמסבורג בסגנון ישראלי משודרג. משם עבר ל'תמנע' וזכה להצלחה גדולה בכל קנה מידה.

    לצערנו בשבועות האחרונים הכריז מסיקה שעקב טעויות ניהוליות וחובות, המסעדה תיסגר. "זה עצוב ומבאס לסגור, אבל קיבלתי שיעור במסעדנות", אמר. מסיקה ברשימה שלנו בשל הישגו האדיר והעתיד שעדיין נראה וורוד. "כרגע יש לי תוכניות קדימה בניו יורק, אני רוצה לקחת חתיכה משוק הכרמל בתל אביב ולהעתיק אותה לניו יורק, עם בסטות ורצפה סטייל כביש. אני רוצה להביא את ישראל לקומפקלס שיהיה בתוך מנהטן. כבר התחלתי לעבוד על זה לפני שנה ולאט לאט אני בונה סביבי אנשים".

     

    ארז קמורובסקי

    לשדרת הכוכבים הישראלים בניו יורק הצטרף השנה גם השף ארז קומורובסקי, שפתח ביחד עם שני שותפיו המקומיים אסף חרל"פ וזאב שרון את מסעדת 'מינט' הממוקמת בלוקיישן הזהב שביוניברסיטי פלייס, בין רחוב 10 ל-11, מרחק נגיעה מיוניון סקוור."

    כל השנים, גם אחרי שעזב את לחם ארז האייקוני שהקים בישראל, המשיך לעשות קייטרינג. למרות התרחקותו המוצהרת ממסעדנות, משהו בהזדמנות המיוחדת הזו להביא את טעמי הבלאדי מהגליל למנהטן, הוביל אותו אלינו.

    קומרובסקי הפך לשף מפורסם ומצליח מאוד בישראל אחרי שהקים את רשת "לחם ארז" אי שם בניינטיז. את הרשת הקים אחרי לימודי בישול ברחבי העולם.

    בסוף שנות ה-90 נולד לחם ארז, שהפך מסניף הרצלייני מצליח ברחוב צדדי, לרשת של 27 סניפים ו-300 עובדים. הוא עצמו מיהר לצאת מהרשת שנושאת את שמו, ועבר לחיים חדשים ב'מתת' שבגליל. שם, כך נראה, למד להכיר את הצבעוניות שבטבע ואת החיבור של הישראלים לשורשים הארציים. את כל הגלגולים הקולינריים שעבר הוא משיק כעת על הצלחת בניו יורק.

    "את כל המתכונים פיתחו אצלי בביתו שבמתת", סיפר לנו. "חשוב לציין שאלו לא מנות של קייל וקינואה. זה ישראלי מודרני. מה שאוכלים בישראל, פשוט. כמה שפחות טיפול בחומרי הגלם, עם טאבון גדול שהבאנו במיוחד ובעיקר זה מאוד טעים."

    עיתונאים מקומיים מגיעים בסקרנות למסעדה החדשה ותוהים מהו בעצם אוכל ישראלי. קומורובסקי מסביר להם שבארה"ב כל השנים הגדירו מה זה אוכל יהודי. בישראל לא מנסים להגדיר אוכל יהודי, אלא ישראלי וישראלי כולל גם יהודים שהגיעו מכל מיני מקומות בעולם, הבישול הצפון האפריקאי השפיע אולי אפילו יותר על הבישול הישראלי מאשר הבישול הפלסטינאי, וגם דרוזי וערבי ונוצרי. כל אלו הם ישראלים לטענתו, והם חלק מקולינריה ישראלית.

     

    עינב גפן

    את השם אתם אולי לא מכירים, אבל עינב גפן מובילה את ההחלטות האסטרטגיות של חברת הענק ‘יוניליבר’ ומשנה את תרבות המסעדות באמריקה. ללא ספק, סיפור הצלחה ישראלי.

    כמו בסיפורים הכי טובים, היא הגיעה לתפקיד לגמרי במקרה. גפן, נשואה פלוס שלושה, החלה את דרכה כעובדת דלפק במסעדת 'אורנה ואלה' בתל אביב. ללא הכשרה מקצועית, החלה להכין את הקינוחים של המסעדה, ועם הניסיון וההצלחה, הגיעה עד למסעדת מול ים היוקרתית.

    לאחר שלוש שנים במסעדה בנמל תל אביב, מונתה לסו-שף והחליטה לקחת את הצעד הגדול הבא. בשנת 1999 הגיעה לניו יורק ללימודים גבוהים במכון לחינוך קולינרי. בשנת 2008 נודע לה במקרה כי מתפנה משרה ביוניליבר, והחליטה לנסות את מזלה.

    במסגרת סדרת ראיונות הקבלה שעברה נתבקשה גפן להכין שלוש מנות לשישה סועדים עם כמות חומרים וזמן מוגבלת. גפן הייתה בשיאה. היא הגישה עוף במרינדת מיץ סלק מוגש על אורז עם צימוקים ושקדים, סטייק בקר ברוטב ברביקיו עם טוגנים ברוטב קארי; ונתח בשר לבן מעושן בתה רימונים עם מלפפונים חמוצים. העוף מסמל את ישראל, המקום שממנו הגיעה, הבקר את ארצות הברית, המקום שבו היא נמצאת והבשר הלבן המעושן את המטבח העתידי, שלעברו רצתה להתקדם. במשך שנים הובילה את עיצוב הטעמים המוצרים של החברה. גפן מגיעה ללקוחות הגדולים, לסופרמרקטים, משוחחת עם האנשים בשטח, מביטה שעות על צרכנים ומבלה עם הצוות שלה ימים שלמים במטבח עד להובלת תוצרת.

    עינב עדיין מתרגשת מההזדמנות שהיא מממשת בשנים האחרונות וכעת מתכננת להוביל שינוי בינלאומי במטבחי מסעדות.

     

     

    יואב שוורד

    בלוס אנג'לס מכירים את יואב שוורד כשף הפרטי לכוכבים. תוך כמה שנים הפך הישראלי ששמו וודאי מוכר לכם, לאורח קבוע בבתיהם של כמה מהשמות הכי מוכרים בעולם.

    את יואב שוורד הכירו הוותיקים יותר מבינינו, כבחור הרומנטי והשרמנטי שכבש את ליבה של שרון איילון בתוכנית שהיתה הקונספט החדש והלוהט של התקופה, "קחי אותי שרון".

    היא לקחה אותו, והם לא חיו באושר ועושר, לפחות לא עד עצם היום הזה. מאז הספיק שוורד ללכת בעקבות אהבה אחרת, אהבה לבישול. הוא מספר שמאז ומעולם, נמשך לעולם הבישול. למעשה, למד לנקות דג, לפני שלמד לקרוא.

    כילד היה מכין סנדוויצ'ים ומחלק בבית הספר, לכל הילדים שלא הביאו. "עוד לפני 'קחי אותי שרון'", סיפר, "עבדתי בתוכניות בישול מאחורי הקלעים, כמי שמכין את ה'הכינותי מראש'. אחר כך עשיתי סטאז'ים קצרים אצל אביב משה מ'מסה', ורונן דברת בלוך שהייתה לו מסעדה באילת".

    היום הוא עושה את אמריקה, אבל את טבילת האש הראשונה שלו עשה כשנכנס כשותף למיזם מזון איטלקי, פתח את הפיק־אפ בר ווינשטוק וב־2015 את פיש, מסעדת דגים בראשון־לציון. במקביל, העביר בישראל סדנאות בישול והכין ארוחות פרטיות.

    ב־2016 קיבל שוורד הצעת עבודה בלוס־אנג'לס ותוך פחות מחודש ארזו הוא ובת זוגו את חייהם וטסו אל עבר ארץ ההזדמנויות השוות יותר.

    ההצעה המקורית אשר לשמה הגיעו לא יצאה בסוף לפועל, אך הנחיתה בלה לה לנד בהחלט היטיבה עמו. מיד לאחר שהגיעו, בהמשך להצעת נישואין רומנטית , נישא לבת זוגו טל נברו ולאחר זמן מה הגיעה ההצעה הראשונה לבשל ללקוח פרטי נחשב.

    מכאן ההצעות החלו לזרום והשמועה על השף הישראלי המוכשר עברה מפה לאוזן.

    בין לקוחותיו כיום נמנים ג'יי לנו, הזמרת אבריל לאבין, הכדורגלן הבינלאומי אלסנדרו דל פיירו ועוד רבים ,טובים ובעלי שם וממון.

    השמועות אומרות מסעדה, אולי פרויקט קולינארי מיוחד? נחכה להתפתחויות.

     

    יובל פלדמן

    היא רק בת 24 אבל נכנסה לרשמה שלנו בעקבות קצב ההתקדמות המהיר והמפתיע שלה בסצינה הקולינארית של ניו יורק. לאחרונה, מונתה פלדמן להיות הסו-שף של מסעדת 'מנהטה', מהמסעדות הטרנדיות בתפוח הגדול. עם ילדות מסביב לעולם, קריירה בקרקס והתמחות במטבח של ז'ואל רובושון, פלדמן מתכננת להעניק טעם חדש לקינוחים של אמריקה.

    "מגיל 14 ידעתי מה אני רוצה", סיפרה לנו. "תמיד אהבתי להיות עם אימא שלי במטבח וקיבלתי פידבקים על הבישול שלי. זה דרבן אותי להעמיק וללמוד עוד".

    עם השחרור מהצבא במקום למטבח, פלדמן נכנסה דווקא לקרקס מתוך רצון לחזור לכושר, אך הקונדיטוריה קראה לה ופלדמן החלה לעבוד ב''שגב אקספרס" כקונדיטורית פס והכנות. משם עברה לקונדיטורית ה"בייקרי" המפורסמת של רותי ומתי ברודו.

    כשהחליטה לקחת את העניין ברצינות היא כבר עשתה את זה בקולינרי סקול אוף אמריקה. "ידעתי שאני רוצה ללמוד קונדיטוריה, ורציתי משהו שיפתח דלתות בחו"ל".  כמעט שנתיים למדה פלדמן בבית הספר היוקרתי לבישול בצפון ניו יורק, לימודים שאותם השלימה בהצטיינות יתרה. "היופי בלימודים", היא מספרת בחיוך, "הוא הגיוון המרתק בין תחומי הקונדיטוריה השונים.

    המסלול המהיר שבו היא נוסקת מאז תום הלימודים, הוא זה שהכניס אותה לרשימה שלנו. מהר מאוד החלה לעבוד במסעדת 'אטלייה' של השף הנודע רובושון ובמקביל עבדה גם אצל דומיניק אנזל, מי שנחשב לקונדיטור הטוב בעולם.

    עקב שינויים וקיצוצים,נאלצה יובל לעזוב אך מהר מאד "נחטפה" למקום חדש וגבוה

    ובשנה האחרונה היא עובדת בקונדיטוריה של מנהטה. לאחרונה קיבלה הצעת קידום מפתיעה וכיום היא הסו-שף קונדיטור של אחת המסעדות המפורסמות בניו יורק.

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים