שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    צעד בדרך לביטול ההדתה בבתי החולים

    בפסח הזה הודיעו כמה בתי חולים, סוף סוף, שיפסיקו לפשפש בתיקים בחיפוש אחר חמץ. אולי בשנה הבאה תיפסק סופית רמיסת זכויות החילונים

     

    מאבטח עוצר אישה בדואית ומחפש חמץ בכניסה לבית חולים (צילום: ליאור אל חי)
    נשים בדואיות נבדקות בכניסה לסורוקה, בשנה שעברה(צילום: ליאור אל חי)

    17 בתי חולים בישראל הכריזו שבפסח הזה הם יממשו את כבוד האדם וחירותו ויימנעו מחיפוש חמץ בתיקי המבקרים. לרבים זה נראה ברור מאליו: מה פתאום שמאבטח שהוצב בכניסה כדי למנוע הברחת אמצעי לחימה, יהיה עסוק בחיפוש אחר חמץ? מה פתאום שימנעו מילד מאושפז אוכל מנחם שאמו הכינה לו? אלא שעד השנה, הברור מאליו היה בגדר חלום רטוב.

     

     

    מדי שנה הוצבו בכניסה לבתי החולים ארוניות שבהן נדרשו המבקרים להפקיד את האוכל הטמא שהביאו מביתם. ההחלטה השנה היא בשורת חירות של ממש, אבל רגע לפני שמרימים כוסית לחיים, צריך להזכיר שיש גם חצי כוס ריקה: גם בפסח הזה מרבית בתי החולים ימשיכו למלא אחר ההנחייה של משרד הבריאות, ויכפו על המאושפזים ומבקריהם תקנות דתיות שקבעה הרבנות.

     

    לפי סקרים, שליש מהיהודים בישראל אוכלים חמץ מחוץ לביתם במהלך הפסח, וכמוהם גם כל אזרחי המדינה שאינם יהודים. בסך הכול קרוב לארבעה מיליון ישראלים. כל אותם מיליוני אנשים, דווקא בשעתם הקשה, כשהם מרותקים למיטה בבית החולים, מוצאים את המדינה נכנסת להם לצלחת בשם הדת.

     

    לדבר הזה קוראים "הדתה": הסתכלות על החברה החילונית כשקופה, ככזו שאין לה צרכים, רצונות ורגשות, וקביעת מדיניות שמתעלמת ממנה לטובת דרישות של החברה הדתית. זה כמובן לא ייחודי לפסח: כזאת הקביעה שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, כזאת ההטפה של עמותות דתיות בבתי ספר ממלכתיים וכזו הדרת חיילות בצה"ל.

     

     

    כבר לפני שנה עתר הפורום החילוני לבג"ץ באמצעות עו"ד יאיר נהוראי בדרישה לבטל את נוהל החמץ הנהוג בבתי החולים. כמובן שאין שום ציפייה שבחדר האוכל יהיה חמץ, אלא רק שהמטופל, שהביא אוכל מהבית, יוכל לאכול אותו במיטתו. באחד הדיונים תקף ראש חבר השופטים, ניל הנדל, אדם דתי בעצמו, את נציגת משרד הבריאות ותמה הכיצד זה שהמדינה קובעת תקנה חד-צדדית, ללא שום איזון בין צרכיו של הפרט הדתי לצרכיו של הפרט החילוני.

     

    אגב, אין שום איסור הלכתי לראות חמץ, אלא רק איסור לאכול אותו, כך ששמירה על הצרכים והזכויות של אוכלי החמץ, כלל לא תפגע בצרכים ובזכויות של הדתיים. אבל בישראל, כבישראל, ברירת המחדל היא תקנה דתית.

     

    התקנה הזו מוזרה עוד יותר, כשחושבים על כל אותם חרדים ודתיים החיים מחוץ לישראל, ומתאשפזים בבית החולים במהלך חג הפסח, בידיעה שמן הסתם אנשים יאכלו חמץ לנגד עיניהם. מדובר אם כך בתקנה שאינה בגדר הכרח לדתיים, אבל רומסת את צרכיהם של החילונים והלא-דתיים.

     

    בתי החולים שכבר הכריזו על שינוי הנוהל נותנים תקווה שהדבר יתרחב לרמה הארצית, ושעד הפסח הבא כל עם ישראל ייצא לחופשי.

     

    • בן לב-קדש הוא מנהל החינוך בפורום החילוני

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים