עם "פנים נשיאותיות" ו"פה גדול": לביידן יש סיכוי מול טראמפ?
כשהוא מצויד בשנים ארוכות של ניסיון פוליטי וב"שפת בריונים", זיהה סגנו לשעבר של אובמה - שהודיע על ריצה לנשיאות ב-2020 - את הוואקום המנהיגותי וקפץ שוב למים העמוקים. הוא ינסה להציג את אמריקה "הערכית" ויכוון ל"רפובליקנים-לייט". טראמפ כבר מחמם מנועים: "ברוך הבא למרוץ, ג'ו הישנוני"
אם לשפוט על פי סרטון ההכרזה שפרסם אתמול (ה') ג'ו ביידן, הרי שהקמפיין שלו צפוי להתמקד בדרכים שנועדו להזכיר לאמריקנים "מי אנחנו". האמירה הזו מגלמת בתוכה ביקורת קטלנית על הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ, שעל-פי האסטרטגים של ביידן עושה מעשה אנטי-אמריקני בעצם היותו נשיא נטול חמלה למהגרים, למיעוטים, לזרים ולאוכלוסיות אחרות. אלא שהביקורת היא על משקל ה"חיובי" ולא "השלילי" - טריק אסטרטגי ידוע שנועד למשוך מצביעים "רפובליקנים-לייט" שמסוגלים לחשוב על הצבעה למתמודד דמוקרטי ומרגישים כי טראמפ מבייש אותם, אך עדיין לא מוכנים לשמוע דברי נאצה או ביקורת הרסנית על הנשיא שבו בחרו בפעם הקודמת.
ביידן, כפי הנראה, ינסה להציג את אמריקה הערכית, הרחומה, זו שהיוותה בעבר מגדלור לעולם וינסה לדבר על טראמפ כמה שפחות - מתוך הנחה שהתעלמות מהיריב מהווה לפעמים כוח. ביידן יכוון את החיצים אל מעל ראשו של הנשיא כדי לעורר געגועים לתקופת הנשיא אובמה, עת כיהן כסגנו, שותפו וחברו במשך שתי קדנציות.
ג'ו ביידן מספיק חזק ומנוסה. הוא התמודד במערכות בחירות רבות במשך 36 שנות כהונתו בסנאט. הוא מכיר כל טריק וגם יש לו "פה גדול"; הוא יוכל להשיב לטראמפ מכה אחת אפיים במרוץ, כי גם הוא יודע, לעתים, להגיע לטונים בריוניים - אם כי מסוג אחר.
זיהה את הוואקום המנהיגותי - וקפץ למים העמוקים
לדמוקרטים, שלהם כבר יש 20 מתמודדים לנשיאות, התווסף ביידן. עוד לפני שנכנס למרוץ - כל הסקרים הצביעו על כך שהוא צפוי להיות המועמד המוביל. כך למשל, לפי סקר חדש של רויטרס ומכון Ipsos שפורסם שלשום, ביידן הוא כרגע הפייבוריט בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. הסקר נערך בין 17 ל-23 באפריל והשתתפו בו 2,237 מצביעים שנחשבים לבוחרים דמוקרטים או כאלה שלא מזוהים עם אף מפלגה. לפי הסקר 24% מהמצביעים מעדיפים את ביידן בן ה-76 על שאר המועמדים במירוץ.
צמוד אליו יהיה ברני סנדרס, שהתמודד בפעם הקודמת מול הילרי קלינטון. ריבוי המתמודדים מצביע על אמת עגומה: מאז התבוסה של קלינטון מול טראמפ נכנסה המפלגה הדמוקרטית למצב שאפשר להגדירו בין דכדוך להלם - מה ששיתק אותה.
זמן ההתאוששות היה יקר ומבוזבז: במפלגה לא צמח מנהיג ברמה לאומית שיצטייר כמי שיכול להביא לניצחון ולהשיב לה את הבית הלבן. בימים שלאחר ניצחון טראמפ הייתה עסוקה המפלגה הדמוקרטית בעיקר ברחמים עצמיים, ובחזרה אינסופית על השאלה איך קרה ש"האיש ההוא", טראמפ, ניצח; ואיך אפשר מהנקודה הזאת להמשיך.
לא היו אלו מחשבות בונות. כפי שאמר לי פעם יצחק רבין, בהתייחסו לשמעון פרס: "בבכיינות לא בונים מנהיגות". המפלגה הדמוקרטית החלה לנגב את הדמעות רק בבחירות האמצע, כשהצליחה להחזיר לעצמה את הרוב בבית הנבחרים: היה זה לא רק ניצחון במספר המושבים, היה זה ניצחון שהעמיד בקדמת הבמה את אמריקה החדשה והמגוונת. את המושבים הדמוקרטים החלו למלא צעירים מאוד, שמאלנים מאוד, בני תרבויות ודתות שונות. הם הביאו צילום קבוצתי עם הדמוגרפיה החדשה של אמריקה - כשהפנים הגבריות הלבנות הפריבילגיות כבר לא אוחזות לבד בהגה.
אלא שכל הגיוון הזה לא חלחל למרוץ לנשיאות, וגם לא יכול היה, כי אי אפשר להצמיח מועמד ברמה לאומית מעכשיו לעכשיו. הוא חייב להגיע כבר עם הכרה, ניסיון ויכולת מוכחת. כך נשלף ביידן, גבר לבן פריבילגי, שזיהה את הוואקום המנהיגותי והחליט - לאחר התלבטות לא קלה - לקפוץ מחדש למים העמוקים: בעבר התמודד פעמיים לנשיאות ונכשל. לבית הלבן הוא הגיע רק כמה שנים לאחר מכן, עם אובמה.
"פנים נשיאותיות" הוא מונח מוכר בארצות הברית. המשמעות: מועמד בעל שיניים צחורות שמאפשרות חיוך רחב, לבוש בקפידה ויודע לדלג בין ספורט לאלגנט. הוא נשוי לאישה עצמאית (במקרה הנוכחי - ד"ר ג'יל ביידן, מחנכת בעלת הישגים מרשימים אך יודעת לעתים להיות "האישה הקטנה שלצידו").
הטרגדיות יסללו את הדרך לבית הלבן?
יותר מכל, לביידן יש סיפור לספר, ואמריקה אוהבת להיכבש על-ידי מספרי סיפורים המתמודדים לנשיאות: ברק אובמה עשה זאת ב-2008 כשגולל את סיפור ילדותו בבית סבתו וסבו הלבנים בהוואי אחרי שאביו, יליד קניה, נטש את אמו בהיותו בן שנתיים; וכיצד צמח מתוך המצוקה ומאבק על זהותו כל הדרך עד לאוניברסיטת הרווארד היוקרתית ומשם - בעשר אצבעותיו - בנה את עתידו ואת דרכו לנשיאות.
אובמה ידע לעורר את כל האמוציות והאמפטיה במרוץ. היה קשה להישאר אדיש לסיפורו והיה כוח רב לדברים שאמר על הצורך לבנות גשרים בנושא הגזע. גם לביל קלינטון היה סיפור על ילדות עשוקה, בצילו של אב אלכוהוליסט שהכה את אמו שעבדה בשתי משרות כדי לפרנס אותו - ובכל זאת הוא הצליח לפרוץ. במידה דומה עורר סיפורו של ג'ורג' בוש הבן הזדהות: עד גיל 40 הוא היה אלכוהוליסט כבד שרבץ במשך ימים שלמים על הספה - עד שיום אחד הרגיש ש"נולד מחדש" כנוצרי וחזר לחייו ולעשייה שהביאה אותו לבית הלבן.
ביידן נולד בסקרנטון, פנסילבניה; מדינה מתנדנדת שחשובה לניצחון. בנערותו עבר עם הוריו לדלוואר. הסיפור האישי שלו רצוף גם הוא טרגדיות: אשתו הראשונה ניילה נסעה עם שלושת ילדיה לערוך קניות לחג המולד כשמשאית התנגשה במכוניתה. היא והתינוקת בת השנה נהרגו במקום, שני בניו נפצעו באורח בינוני. זה היה ערב השבעתו של ביידן בפעם הראשונה לסנאט. הוא ביקש לפרוש אבל חבריו למפלגה לחצו עליו להשאר, והוא הושבע בבית החולים ליד מיטותיהם של בניו.
Welcome to the race Sleepy Joe. I only hope you have the intelligence, long in doubt, to wage a successful primary campaign. It will be nasty - you will be dealing with people who truly have some very sick & demented ideas. But if you make it, I will see you at the Starting Gate!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) 25 באפריל 2019
הצילום הזה צרוב בתודעה האמריקנית, כמו גם הצילומים שלו נוסע מדי יום מדלוואר לוושינגטון ברכבת ומקפיד מדי ערב לחזור הבית לטפל בבניו. בחלוף השנים הוא נישא בשנית לג'יל ולזוג נולדה בת. לפני שנים ספורות הכה בו הגורל פעם נוספת: בנו ג'וזף מת בתום מאבק במחלת הסרטן. למרות הטרגדיות, כעוף החול, הוא התרומם ועתה חזר למרכז הזירה, כשהסקרים צופים מרוץ צמוד בפריימריז בינו לבין ברני סנדרס - שניהם בעשור השמיני לחייהם - וכל אחד מהם משוכנע שיוכל להביס את טראמפ, גם הוא בעשור השמיני לחייו.
"ברוך הבא למרוץ, ג'ו הישנוני". כך הגיב טראמפ על כניסתו של ביידן למרוץ. בפעם הקודמת הוא גם אמר על הילרי קלינטון שהיא "נטולת אנרגיות". בשלב הזה עוד מוקדם להעריך האם לביידן יש סיכוי להביס את טראמפ, אבל אם ייבחר למועמד הדמוקרטים, הקרב הפוליטי שצפוי מעתה ועד נובמבר 2020 צפוי להיות סוער, מרתק וטבול ב"שפת בריונים".
לפנייה לכתב/ת 
