בלעדי: נהיגה בסטורם ריידר הישראלי, הרכב שלא תרצו להתקל בו

X

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

לא רבים יודעים כי בפאתי קיבוץ סאסא שבגליל העליון שוכנת אחת החברות הגדולות והמצליחות בתחום הביטחון בישראל - יצרנית כלי הרכב הממוגנים פלסן. בתפריט החברה יש בעיקר אמצעי מיגון לכלי רכב מסוגים וגדלים שונים עבור היצרניות הגדולות בעולם, כמו לוקהיד-מרטין, אושקוש, נאביסטאר, AM ג'נרל האמריקאיות ותאלס האוסטרלית.

לצד מיגון היא גם משווקת כלים שונים אותם פיתחה, המפורסם שבהם הוא הסנדקאט (כונה בתחילה "קרקל") אותו השיקה לפני כ-15 שנה. בסך הכל מכרה עד היום יותר מ-700 כלי רכב שונים המשרתים כיום ב-17 מדינות שונות, כולל משמר הגבול הישראלי.

(צילום: ניר בן זקן)

אלא שהיצרנית מעוניינת להרחיב עוד יותר את פעילותה ותתחיל לשווק רכב כל-חדש בשם סטורם-ריידר. עבור פלסן מדובר בדגם החשוב והמשמעותי ביותר שהציגה עד כה, וממספר סיבות. הראשונה והחשובה שבהן: זו פעם ראשונה בה היא מפתחת כלי כמעט מאפס, כולל כל המערכות. זאת בניגוד לכלים קודמים שהתבססו על שלדה ומיתלים של טנדר פורד F550.

מלבד זאת, מדובר הפעם ברכב המכונה "ממוגן-טקטי", כלומר כלי המאפשר לחימה התקפית, החלום הרטוב של כל יחידה לוחמת, האולר השוויצרי של הרכבים הממוגנים, עם יכולת לספק מענה למנעד רחב במיוחד של תרחישים ותוואים.

לטענת פלסן, הסטורם יציע שילוב שלא קיים עד כה בתעשייה: רמת מיגון גבוהה כשל נגמ"ש קרבי לרבות עמידות בפני מיקוש כבד, עבירות יוצאת דופן שנדיר למצוא - אם בכלל - ברכב ממוגן לצד יכולת דינמית גבוהה על הכביש והשביל גם כשהוא מסיע 10 לוחמים על ציודם.

(צילום: ניר בן זקן)

המראה

הסטורם-ריידר נראה מצוין, עד כמה שכלי צבאי יכול להיחשב נאה. זוויתי כמתבקש אך גם כוחני ושרירי, מזכיר במקצת את ה-G קונספט של מרצדס מ-2011. ואל תזלזלו במשמעות של מראה מאיים. אפקט-הגעה מרתיע עשוי לשפר משמעותית את סיכויי העמידה ביעדים, ועשוי למנוע מגע עם 10 לוחמים מאומנים ומצוידים שממתינים בפנים. לפסיכולוגיה מונעת יש כאן משקל רב, וחלק ממנה קשור לא רק למראה אלא גם פשוט לממדים "המקטינים" כלי רכב אחרים שניצבים לצדו ובוודאי כאלה הגורמים לאדם עוין להרגיש פגיע וקטן לידו.

(צילום: ניר בן זקן)

אז כן, להכנס לחניון עירוני יהיה אכן קשה, אבל המידות קומפקטיות מספיק כדי לאפשר הטסה נוחה - שני כלים בהרקולס (C130), שלושה באיירבוס A400M. המשקל העצמי עומד אגב על 10 טון, פי 7 ממשפחתית ממוצעת. זה המון, אבל יש לו כושר העמסה של 1.5 טון, כך שהוא יכול לשאת אחת על גבו בלי בעיה.

(צילום: ניר בן זקן)

תא הנוסעים תוכנן לעמוד בתקנים המחמירים של צבאות ארה"ב ונאט"ו, לרבות אטימה לאירועי אב"כ, מאפשר מרחב מחיה יוצא דופן וניתן להתאמה מודולרית בהתאם לדרישות המזמין. לאב הטיפוס בו נהגנו נבחרה תצורת נהג ומפקד מלפנים, שורה שניה עם צמד מושבים נוספים ושתי שורות לאורך הדפנות לשלושה לוחמים בכל אחת. המושבים עצמם נוחים במפתיע, עם רצועות בטיחות בעלות חמש נקודות עיגון (בדומה למכונית מירוץ), ומצוידים במנגנון קריסה המגן על הגוף במקרה של פיצוץ תחתי.

כמו בכל הכלים שייצרה עד כה, גם כאן ניכרת הקפדה על שטחי חלונות גדולים המקנים שדה ראיה יוצא דופן לרכב מסוגו. למרות זאת, להביט לאחור מהמראה המרכזית לא ניתן ולכן מחליף אותה מסך גדול המשדר תמונות ממצלמה אחורית, לצד מראות צד ענקיות ללא שטחים מתים.

מול הנהג ניצבת קונסולה הכוללת לוח מחוונים מוכר של פורד. תנוחת הנהיגה טובה מאוד תודות לטווח כיוון גדול של ההגה למרחק ולגובה, ולא נשכח מקומו של מדרס גדול לרגל שמאל.

(צילום: ניר בן זקן)

תצורת חמש הדלתות מאפשרת פריקה מהירה מהכלי, עם זווית פתיחת דלת של כמעט 90 מעלות המאפשרת להשתמש בה כמיגון נגד ירי. הרכב יתהפך? יש פתח יציאת חירום בגג. אך אולי מרשימה מכל היא איכות ההרכבה והגימור. תשכחו מהסופה והדיפנדר שאתם מכירים מהמילואים, מדובר כאן בכלי עם הקפדה ברמת מכונית יוקרה.

המכאניקה

הסטורם-ריידר עושה שימוש ביחידת הנעה מוכרת מסדרת הטנדרים הגדולים של פורד, V8 טורבו-דיזל בנפח 6.7 ליטר עם 330 כ"ס. פחות מכפי שהוא מספק עבור הכלים המיועדים לחוואי טקסס, אך השינמוך נועד לטובת שיפור האמינות ושימוש בדלק פחות איכותי מזה המסופק במשאבות של דאלאס. אל היחידה הענקית הזו מחוברת תיבת שישה הילוכים אוטומטית. עד כאן אספקה ישירה ממדפי הקונצרן האמריקאי, השאר מיוצר בהזמנה מיוחדת.

(צילום: ניר בן זקן)

שרשרת ההנעה כוללת בהמשך תיבת העברה עם דיפרנציאל מרכזי, המאפשר הנעה כפולה-קבועה המעניקה יתרון בתנאי אקלים חורפיים המשלבים נהיגה על כביש רטוב ומושלג. התיבה כוללת גם הילוך כוח שבניגוד לרכבים אחרים, ניתן לשילוב כאן תוך השארת הדיפרנציאל המרכזי פתוח ומהווה יתרון למשל בנסיעה בשיפועי סמטאות צרות ותלולות כמו בחברון למשל. הינעים סופיים (מערכת של שני גלגלי שיניים בין הצירייה למרכז הגלגל) מאפשרים יחס העברה נמוך יותר, הורדת עומס ממערכת ההינע ואפשרות למקם גבוה יותר את כל הרכיבים. בהתאם, הגחון חלק לחלוטין והנקודה הנמוכה ביותר בו מרוחקת כמעט 42 ס"מ מהקרקע. לשם השוואה, כשלושה ס"מ יותר מהאמר H1.

קפסולת המיגון הייחודית שעיצבה פלסן משמשת כאן כשלדה אחודה, אליה מחוברים מכלולי הנעה ומיתלים - בניגוד לשלדת סולם בסיסית וארכאית של פורד בדגמים קודמים. כך למשל, בין הרצפה ותא הנוסעים יש "מרווח ספיגה" המאפשר מיגון גם כנגד מיקוש כבד. למרות זאת ולמרות מרווח הגחון המרשים, בפלסן אומרים שמרכז הכובד נמוך משמעותית מהסנדקאט הוותיק.

(צילום: ניר בן זקן)

לטובת יציבות הנסיעה בחרו בפלסן לראשונה במיתלים נפרדים בתצורת עצמות-עצה כפולות מלפנים ומאחור, כאשר הקדמיים והאחוריים בכל צד זהים בעיצובם לטובת תחזוקה קלה. מהלך המתלה אומנם קצר יותר, אבל נעילות דיפרנציאל אחוריות וקדמיות אמורות לחפות על כך.

על הקשר לקרקע אחראים צמיגי מישלין X-פורס עצומים גדולים ב-30% מאלה של רנגלר רוביקון (335-80) מסוג אל תקר (ראן-פלט) ומנגנון נעילה לחישוק ("20), למניעת פריקת צמיג בנסיעה בלחץ אוויר נמוך. יש כמובן מערכת ניפוח עצמית עם אפשרות מעבר למצבים קבועים מראש (באב הטיפוס אלה "אספלט", "כורכר", "חול") אשר כוללת מחשב ניהול המתאים באופן תדיר את לחץ האוויר לזה שהוגדר. לרבות איזון בשינוי טמפרטורה או אפילו ניתוב כל לחץ המשאבה לצמיג עם תקר על מנת לאפשר המשך תנועה.

(צילום: ניר בן זקן)

מאחורי ההגה

ראשית, גילוי נאות. נסיעת המבחן שלנו הוגבלה בזמן עקב לו"ז סופר-צפוף של אב הטיפוס שנמסר לנו ואשר עובר בימים אלה ממש סדרות ניסויים ארוכות ומפרכות. למעשה, אילו יכלו אנשי הפיתוח למנוע זאת, ספק אם היינו מקבלים הזדמנות אפילו להתרשמות הזו. אז איך הוא בכל זאת?

ראשית, חייבים להסתגל לרוחב. אך לאחר זמן קצר, יכולת התמרון הטובה והראות המשובחת מאפשרים תנועה קלה בשבילי הקיבוץ הצרים. אין ספק שיש כאן יתרון גדול בנסיעה בשטח בנוי וצפוף. כשהוא אינו עמוס לפחות ועל כביש, למנוע אין כל בעיה להתמודד עם משקל עצמי גבוה מאוד בכבישים ההרריים של הגליל העליון. יכולת התאוצה טובה מאוד, גם בעליות מאפשר עקיפות בטוחות, בעוד תיבת הילוכים ומערכת אגזוז-ברקס המקורית של פורד מסייעת לבלימת מנוע אפקטיבית בירידות.

(צילום: ניר בן זקן)

למעשה, התנהגות הכביש הפתיעה אותנו מאוד. זוויות הגלגול אינן מוגזמות והביטחון מאחורי ההגה שופע, באופן שאינו מזכיר כלל כלים מסוג זה. האמינו לנו, אל המהירויות בהן נהגנו בו לא יגיעו הלוחמים, ולמרות זאת הוא אפשר כניסה לפניות בקצב לא הגיוני כמעט, גבוה משמעותית מהצפוי. לכך מסייעת מערכת הגה עם משקל טוב והיזון חוזר סביר ולא פחות חשוב, כושר האטה מצוין בבלמים, ללא סימני דעיכה.

וכאשר נוטשים את האספלט, הסטורם-ריידר מרגיש כמו רכב שטח, פחות כמו משאית ממוגנת. למיתלים כושר ספיגה מצוין המאפשר גם כאן קצב גבוה במפתיע, גם בשבילים משובשים ומבלי לטלטל יתר על המידה את הנוסעים. גם לא את אלה שיושבים בקצה האחורי.

ומה עם כושר עבירות? מרשים עוד יותר, בין היתר תודות ליחסי העברה קצרים ולגלגלים הענקיים שהופכים מדרגות ענק לבליטות קלות. הורדת הכוח לקרקע טובה, ולמרות מהלך מיתלים מוגבל, נעילות הדיפרנציאל הרוחביות מאפשרות התמודדות עם כל הצלבה מזדמנת. החיסרון היחיד, רמת הביטחון הגבוהה שהוא משרה על הנהג והנוסעים עלולה להשכיח את העובדה שמדובר בכלי במשקל עצמי של עשרה טון. שיפוע צד למשל, הוא אינו אוהב.

(צילום: ניר בן זקן)

איך בסוף

סנדקאט סטורם-ריידר הוא ניסיון ראשון של פלסן לייצר רכב בשלמותו, ולא כהסבה של רכב קיים. וזה הצליח להם. למרות שהרכב יוצא הדופן זקוק עדיין לשורה ארוכה של בדיקות, ניסויים, התאמות וכיולים, הפוטנציאל הטמון בו זועק כבר עתה לשמיים. אין ספק שצוות הפיתוח המורכב מיוצאי יחידות מובחרות בעלי ידע וניסיון אדיר בכל סוגי הפעילות המבצעית, הצליח לייצר רכב בעל יכולת התמודדות עם כל תוואי שטח, נסיעה מנהלתית נוחה על הכביש ועד יכולת מרשימה במכשולי עבירות קשים.

הוסיפו לכך תא מרווח ושימושי להסעת לוחמים על ציודם וקלות תפעול שאינה קיימת בכלי רכב מסוג זה, ותקבלו מפגן יכולת מרשים ויוצא דופן של יצרנית קטנה מצפון הארץ, שבהחלט יכולה לתת פייט של ממש לענקיות התעשיה. כבוד.