שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אימצתי חייל אחי שלי היפה. אימצתי לי ילד עם מדים וכומתה. ובכיתי כמה בכיתי כשפעם הראשונה הוא בא. פתחתי לו את הדלת וברגע אחד חזרתי אליך ללוויה. אימצתי חייל אח שלי. מהגדוד שלך. וכל החיים לפניו. ואתה אינך
    עוד שנה בלעדיו: אחות של גיא כותבת לאחיה האהוב בפרויקט "החלל שלי"

    כבר יותר מעשור זה אחד הטקסטים המרגשים, הנוגעים והעצובים של יום הזיכרון. אחות של גיא מספרת לאחיה האהוב באמצעות פרויקט "החלל שלי" על השנה שחלפה. בשנים הקודמות היא סיפרה לו על הולדת בנה, על הגעגועים, על מות סבתה, על נסיעה לצד השני של העולם, על שהפכה לאמא לשניים, על עשרים שנה בלעדיו ועל היציאה לדרך חדשה. הנה הקטע המלא שפרסמה.

     

    ׳בסוף המדבר יש ים, יש ים בסוף המדבר...׳

    גם לדעת למות, אמרת לי, צריך לדעת איך

    כדי למות כמו שצריך, צריך לחיות כמו שצריך

    בום.

     

    בשנה הראשונה שכתבתי לך לא הצלחתי למצוא מילים. התיישבתי מול הכותל הזה שבהק מהמסך והקלדתי אות לאות, מילים בין הדמעות. מרימה לך לחייך וקורסת אל תוך הזמן הזה שהיית שלי. בשנה הבאה אהיה בת 40. מאז שנפרדנו חייתי כמעט עוד חיים שלמים. פגשתי ונפרדתי ושוב פגשתי. בניתי לי בית ויש לי איש איתי ויש לנו 3 ילדים. דוד גיא הם קוראים לך. הדוד מהסיפורים..

    האנשים שמגיעים לבתי העלמין לפני יום הזיכרון- בית עלמין קריית שאול (צילום: מוטי קמחי)
    "השנה למדתי שוב לאהוב ולסלוח"(צילום: מוטי קמחי)

    בשנה הראשונה שכתבתי לך בקושי הצלחתי לנשום. עברו ביני לבינך הרבה אנשים אבל שנינו צמודים תמיד חיינו כדי להגשים את החלום. תבטיחי לי אמרת. כשלא חשבתי שאפשר. תבטיחי לי לנסות חזק חזק ותראי, שגם אם לא היום, תמיד יש את מחר. אבל הלכת ממני בשניה אחת ולא היה לי מחר. לא היה יום ולא לילה, וחלומות? שנים לא העזתי לבקש לי דבר. אני חושבת שאולי חיכיתי שתבוא אלי שוב. שאשמע את הקול. שאראה אותך רק לרגע. שאחזיק לך יד, שנרקוד עוד ריקוד.

    שכול. מילה שאין בה כלום ויש בה הכל.

     

    ׳בסוף המדבר יש ים, יש ים בסוף המדבר...׳

    גם לדעת למות, אמרת לי, צריך לדעת איך.

    כדי למות כמו שצריך, צריך לחיות כמו שצריך.

    בום.

     

    השנה הזו הייתה לי קשה אחי

    השנה הזו הייתה לי מאתגרת

    השנה למדתי שוב לאהוב ולסלוח

    הלב התרחב הראש נפתח השמיים חייכו אלי שוב (או אולי זה אתה?)

    השנה אימצתי חייל בודד מהגדוד שלך.

    נפגשנו באמצע החיים באחת הנסיעות. ישב שם ילד מאובק ועייף עם עיניים טובות וחיוך מבויש. מכל החיילים שמחאו כפיים ושרו הוא היחיד ששתק. מכל החיילים עם חיוך בעיניים הוא היחיד שבכה. מכל האהבות שהיו לי בחיים זו הייתה הכי מפתיעה.

    הוא בא לפה מרחוק

    הוא לא חשב פעמיים

    הוא עזב את אבא ואמא ועלה על מטוס לבינתיים

    ואין לו לאן ללכת כשכולם יוצאים הביתה. אין לי בית פה הוא אמר. ואני שמעתי את זה, ושמעתי אותך, ושמעתי את הלב שלי שוב נשבר.

    רסיסים רסיסים כולנו פה בארץ הזו. אנשים מודבקים עם דבק בלתי נראה. והילד הזה בא לפה בלי לדעת שגם לו זה יקרה.

    אז אימצתי חייל אחי שלי היפה. אימצתי לי ילד עם מדים וכומתה. ובכיתי כמה בכיתי כשפעם הראשונה הוא בא. פתחתי לו את הדלת וברגע אחד חזרתי אליך ללוויה. שוב אני על החול מחבקת וממאנת לעזוב אותך.

    אחים זה הכל אמא אומרת. לפני הכל זו המשפחה. ואתה ואני נו.. זה היה סיפור של אהבה גדולה.

     

    גם לדעת למות, אמרת לי, צריך לדעת איך.

    כדי למות כמו שצריך, צריך לחיות כמו שצריך.

    בום.

    יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בית עלמין הר הרצל בירושלים (צילום: רויטרס)
    "דוד גיא הם קוראים לך, הדוד מהסיפורים"(צילום: רויטרס)

    לחיות. מחדש. בכל פעם לבחור. לבחור בחיים. לבחור לעבור את היום. לבחור לשמוח בלעדיך. לבחור בך. לבחור בעצמי גם כשאני לא מזהה אותי במראה. לבחור לספר עליך. לבחור בשתיקה. לבחור להאמין בנו כפי שאמא חלמה.

    לבחור לחגוג אותך ולהמשיך לנסוע לגדוד שלך ולתת הופעה. לבחור בערן שהוא לעולם החבר הכי הכי שלך.

    לבחור לחיות. גם כשהמוות קודח. לבחור לסלוח. גם כשאין שום סליחה. החיים הם קצרים והם עכשיו וזה במילא לא יחזיר אלי אותך.

    נו כבר בחיי. רק תבוא. אני צריכה אותך.

    אז אתה מת. אז מה? הבטחנו שנגדל יחד, והבטחה זו הבטחה.

    אימצתי חייל אח שלי. מהגדוד שלך. וכל החיים לפניו. ואתה אינך.

     

    עכשיו אני פה מרימה כוס לחייך. להיותך. תודה שבחרת להיות אח שלי רק לרגע. תודה שהיית אתה. הרוח במפרשים שלי. המוזיקה בחיי. השקט בעיניים שלך. הקול שנדם. בתסריט הכי הזוי לא חשבתי שאשאר לבד. ומתתי כבר פעם אחת איתך. ובכדי למות כמו שצריך, צריך לחיות כמו שצריך. זו בשבילי ההבטחה. לשיר ולרקוד, לחבק את הילדים. לראות כדורגל, לגהץ מדים. ללכת לים לאבן שלנו ולבכות עד כלות הנשימה.. ולחזור חזרה. לחשוב עליך ולדעת שמחר, מחר מתחילים שוב מההתחלה.

    לתופף עם הילד שלי שמיום ליום נהיה יותר דומה לך. גיא היה פה פעם ועדין. לספר אותך. בכל שנה אני חושבת שכנראה זו הפעם האחרונה שאני כותבת לך. והנה אני פה עדין, גם השנה, ממשיכה. כי השנה החייל שלי בא איתי אלייך. לראות איפה אתה נמצא.

    ואנחנו שניים. בטח לא לבד. הנה השמיים מנסים לשלוח יד. אוהבת אותך. לנצח, תמיד, בחיים ובמוות. מתגעגעת כמו ים, עד אינסוף. תמיד אחותך הקטנה.

     

    ממני אחות של גיא. שגם השנה בוחרת בך.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים