שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    התרומה שלא סופרה: היהודים האמריקנים שסיכנו את חייהם בהקמת המדינה

    הסטודנטית שהבריחה מפות מהפנטגון, היהודי שגנב נשק מהמארינס למען הלחימה על הארץ, האמריקנים שזרקו תכשיטים על השולחן כדי שיהיה כסף למדינה הצעירה: אחרי שנים של שתיקה, עכשיו נחשפות העדויות של היהודים האמריקנים שהושיטו יד ברגע המכריע

    אנשי העליות השונות, לוחמי המחתרות, ראשי המדינה הצעירה – כולם חקוקים בתוך הסיפור של הקמת ישראל. לצידם, עמדו גם יהודים מהתפוצות שסיכנו את חייהם כדי לסייע לחלום היהודי לצאת לפועל. עכשיו נחשפות העדויות של היהודים האמריקנים שהושיטו יד ברגע המכריע

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

     

     

    האם ניתן היה להקים את המדינה ללא עזרה מבחוץ של יהדות התפוצות? השאלה הזאת תישאר, כנראה, לחוקרים של היסטוריה אלטרנטיבית, אבל מה שבטוח הוא שללא הסיוע של יהודים אמריקנים, המשימה ב-1948 הייתה קשה הרבה יותר.

     

    יהודים אמריקנים רבים היו מעורבים במעשים קיצוניים, חלקם לא חוקיים, כדי לסייע למדינה השברירית לקום על רגליה. כעת נחשפים הסיפורים במסגרת ארכיון "תולדות ישראל" שהקימה עמותה תחת שם זהה. במסגרת זו נאספו כ-150 סיפורים ועדויות של יהודים, בעיקר אמריקנים, שהקריבו את עצמם למען הקמת המדינה בין השנים 1946-1948. מדובר בפרויקט תיעוד מיוחד שמובילה קרן משפחת רודרמן.

     

    הבריח תחמושת ממחנה מארינס

    אחד הסיפורים הוא של האנק גרינשפון שנפטר ב-1989. בראיין גרינשפון, בנו, מספר כי בשנת 1947 קיבל פנייה מאל שווימר, מי שייסד את התעשיות האוויריות של ישראל, בבקשה לעזרה ברכישת חלקי חילוף למטוסים ומכונות ירייה, והעברתם לישראל לטובת המאמץ המלחמתי של מלחמת העצמאות.  

     

    הסיפור המדהים של האנק גרינשפון

    הסיפור המדהים של האנק גרינשפון

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "אבא התבקש לצאת מהרגע להרגע להוואי", הוא מספר. "נתן ליף המתין לו שם עם 'מאגר העודפים' של חלקי מטוסים ומנועים, ואמר לו: קח מה שאתה רוצה. אלא שאז אבי הסתכל סביב וראה שיש בסמוך מחנה מארינס".

     

    עוד באותו הלילה נכנס גרינשפון למחנה, והבין כי המדינה הצעירה תזדקק לאוצר הנשק שיש שם יותר מאשר לחלקי מנועים. הוא פתח פתח בגדר, במשך כמה לילות נכנס ומילא ארגזים בטונות של נשק ואמצעי לחימה.

     

    הבן מספר כי כשחזר ללוס-אנג'לס, הבין אביו שהבולשת תעלה עליו. הוא שכר אונייה כדי להבריח את הציוד הלחימה. אלא שהאונייה כמעט ושקעה מכובד הציוד. "הקפטן אמר: אני לא לוקח את זה. זה כבד מדי. ואז אבי לקח החלטה פיקודית שייקח כמותה עוד בעתיד. הוא הוציא אקדח, הצמיד לראשו ואמר לו שיש לו חמש שניות לשנות את דעתו".

     

      ()
    נכנס למחנה דרך פרצה שפרץ בגדר, וגנב את הנשק. האנק גרינשפון

     

    מדובר היה במסע מורכב מארה"ב, דרך מקסיקו ועד נמל חיפה, בניגוד לחוק הניטרליות של ארה"ב. "כשהגיעו לטמפיקו ביי שבמקסיקו הוא נתקל בסירוב של קברניט להעביר את התחמושת, ושוב הוא שלף את אותו האקדח, והאונייה הגיע לחיפה".

     

    בהמשך (1950) נמצא גרינשפון אשם בהפרת החוק ונקנס בשל כך. באוקטובר 1961 הנשיא ג'ון פ. קנדי העניק לגרינשפון חנינה. בעת פטירתו של גרינשפון האב, בשנת 1989. שמעון פרס ספד לו וקרא לו "גיבור של ארצנו ולוחם חירות".

     

    "לא הכרתי את הסיפור עד לשנים מאוחרות", מספר הבן. "לפני מספר שנים פגשנו בשמעון פרס, הווא סיפר לנו כיצד חיכה בנמל חיפה לאונייה הזאת כמו שמחכים למשיח".

     

    העבירה מפות סודיות מהפנטגון

    סיפור אחר הוא של שושנה לוי שנולדה בארצות הברית בשנת 1928, גדלה בישראל, וחזרה לארצות הברית בכדי ללמוד באוניברסיטת קולומביה. בזמן שהותה שם היא החלה לעבוד בספריית הקונגרס בשנת 1947. בזמן עבודתה התבקשה על ידי נציג ההגנה להשתמש בסיווג הביטחוני שלה, ו"לשאול" כמה מפות של הפנטגון על מנת לסייע לכוחות הישראלים להתכונן להצבעה על תוכנית החלוקה של האו"ם.

     

    סיפורה של שושנה לוי שזכתה באות משרד הביטחון

    סיפורה של שושנה לוי שזכתה באות משרד הביטחון

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    המפות, היא מספרת, היו באגף בקומה החמישית מתחת לקרקע הפנטגון, ונשמרו על ידי חיל מיוחד. "אמרתי שאינני יודעת אם אני מסוגלת לעשות את זה. הייתי בקונפליקט גדול, ולילה שלם חשבתי על כך".

     

    בסוף אותו הלילה החליטה לשתף פעולה. "בשעת הפסקת הצהריים ירדתי למטה", היא מספרת. "חשבתי איך אעשה את זה, ומאחר ולמדתי אמנות בלימודי ערב, לקחתי איתי גליל גדול שאיתו עטפתי את היצירות שלי. גלגלתי את המפות ולקחתי אותן בחזרה למחלקה, והמשכתי לעבוד כרגיל".

     

    לדבריה, "בכניסה היה שומר גדל מימדים. כשהוא ראה אותי עם הגליל, הוא שאל אותי אם אני ממשיכה משם ללימודי האמנות. אמרתי שכן, והוא ביקש לראות את היצירות. אמרתי: לא עכשיו, אני כבר מאחרת. אני זוכרת את זה בבהירות".

     

    שושנה לוי והמפה ()
    שושנה לוי

     

    במשך שנים שמרה על שתיקה. איש לא ידע, גם לא החברים הכי טובים. "רק היום אני יודעת מה זה היה, כמובן. אלו היו מפות אסטרטגיות שהאמריקנים שרטטו ובהן הערכות צבאיות מפורטות כגון מי יתקוף ומאיפה. אבל לי לא היה בזמנו שום מושג מהן המפת הללו".

     

    האיש שסייע בהקמת מכון סונבורן

    אחת העדויות שניתנו במסגרת הפרויקט היא של ראלף גולדמן, יליד אוקראינה (1914) שנפטר בשנת 2014. במשך שנים ארוכות היה גולדמן סגן הנשיא הבכיר של ארגון הג'וינט העולמי (JDC). בשנים הראשונות של המדינה, עבד בתור מגייס כוח האדם עבור ישראל.  

     

    עדותו של ראלף גולדמן

    עדותו של ראלף גולדמן

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בסרטון הוא מתאר את הקמת מכון סונבורן בשנת 1945, ארגון חשאי לגיוס כספים ולרכישות למען ההגנה בצפון אמריקה, על ידי בן גוריון, וכיצד גויסו הכספים על ידי הציבור היהודי-אמריקני בכללו על מנת לעזור במימון "עלייה ב'" ומלחמת העצמאות של ישראל.

     

    "יש חסר בידיעת התפקיד והתרומה של יהודים אמריקנים בהקמת המדינה היהודית", הוא אומר, ומספר כיצד התבקש להביא 20-30 אנשים לבית של התעשיין רודולף ג' סונבורן. "בן גוריון חשב שייצור הנשק הוא הדבר החשוב, לא הקנייה שלו. הרעיון היה שהישראלים יהיו מסוגלים לייצר את הנשק שלהם, ובשביל זה היה צריך כסף".

     

      ()
    "יש חוסר בידיעת התרומה של יהדות ארה"ב". ראלף גולדמן

     

    "במשך תקופה הגיעו אנשים לסונבורן מכל אמריקה כדי למשמוע איש מפלשתינה שמספר להם מה קורה בארץ. הם זרקו את הכסף ואת התכשיטים שלהם על השולחנות בלי חשבון, בלי לקבל על זה קבלות, כמובן. זו הייתה תחושה של לתת בלי רצון לקבל. אנשים רצו לתרום כי הבינו שהולכת לקום מדינה".

     

    מהווארד - לספינות המעפילים

    סיפור מעניין נוסף הוא של הרולד כץ שנולד ברומניה וגדל בטרה הוטה, אינדיאנה, שבארצות הברית. הוא החל את לימודיו בהארוורד אך עזב על מנת להתגייס לחיל הים האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה חזר לבית הספר למשפטים באוניברסיטת הארוורד, אך עזב את לימודיו באמצע כדי להתנדב במאמצי העלייה וההעפלה שיזמה ההגנה טרם הקמת המדינה. בסרטון הוא מספר את קורותיו, החלטותיו, וגם הסיפורים שעברו עליו על גבי ספינות ההעפלה.

     

    עדותו של הרולד כ"ץ

    עדותו של הרולד כ"ץ

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    המניע, הוא מספר, היה גזיר עיתון ששמר מנערותו, שבו קרה על התאבדותו של יהודי בשם זיגלבוים, שהיה בגטו ורשה עם אשתו ובנו, והוברח משם כדי לספר לעולם מה קורה בגטו. "אבל איש לא התייחס אליו, והוא התאבד בחדרו. שמרתי את הכתבה מהטיים.

     

    "בסוף המלמה נרשמתי להווארד, ושם התחלנו לשמוע מה באמת קרה במחנות. הרגשתי נורא שאני חייתי פה בארה"ב את החיים הטובים, בזמן שאחיי היהודים נמקו באירופה. לא יכולתי להמשיך ככה. עזבתי את לימודי המשפטים בסוף השנה הראשונה עם עוד כמה בחורים, והתגייסנו לסייע לפלמ"ח".

     

    "מעשים גדולים בשביל המדינה"

    שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, אומרת כי "כמו מרבית הישראלים שהתנדבו, בנו, לחמו ופעלו בשנותיה הראשונות של המדינה, גם מקביליהם האמריקנים לא מוכרים בקרב הציבור - וזה בדיוק היופי. הפרויקט שלנו יחד עם תולדות ישראל מראה שהיו אלה היהודים הרגילים, בני העשרה ואנשי העסקים, גברים ונשים, בעלי הבתים ובעלי ההשפעה שתרמו את מה שיכלו למען עצמאות ישראל".

     

    השיח בין ישראל לתפוצות הפך למורכב מאוד וישנן לא מעט מחלוקות. איך זה היה אז?

    "בשנים האחרונות השיח הציבורי על יחסיה של ישראל עם יהודי התפוצות בכלל, והקהילה היהודית בארצות הברית בפרט, נוטה לעסוק בסנציוני, בשונה ובמפלג. אבל עלינו לזכור שגם כיום יש הסכמה על הבסיס: חיזוק מדינת ישראל. כמו כן, כמו אז כך גם היום: אלפים רבים של יהודים, רובם לא מוכרים, תורמים את זמנם, כספים ויכולותיהם לטובת ישראל, בקמפוסים, בזירה המדינית ובאמצעות השקעות כלכליות ותרומות לכלל תחומי החיים. אנו בעיצומם של ימים לאומיים המסמלים את המסלול משואה נוראה לתקומה מופלאה. אין זמן מתאים יותר להיזכר בכך שישראל תמיד הייתה – ותמיד תהיה – פרויקט ובית של כל העם היהודי".

     

    שירה רודרמן ()
    "ישראל תמיד הייתה ותהיה הפרויקט של העם היהודי כולו". שירה רודרמן

     

    אריה הלבני, שהקים את עמותת "תולדות ישראל", מסביר כי הרעיון לתעד נולד לאחר שראה את פרויקט התיעוד של ניצולי השואה של שפילברג: "המטרה היא לראיין כמה שיותר אנשים שהיו עדים להקמת המדינה. ריאיינו אלופים ואנשי מחתרות, אבל גם אנשים מן הישוב שיכולים לספר סיפורים נהדרים ממקור ראשון. לא התמקדנו בכלל באמריקנים, ראיתי את זה כפרויקט ישראלי, אבל בתקופה האחרונה התחלנו גם לאסוף עדויות של אמריקנים והגענו עד עכשיו ל-150 איש".

     

    מה הייחוד של התרומה של היהודים האמריקנים בהקמת המדינה?

    "מה שברור הוא שהאמריקנים עשו דברים שאף אחד אחר לא יכל לעשות. אחרי השואה, הם היו מבוססים יותר משאר יהודי התפוצות וחלקם לא היסס לעשות מעשים גדולים בשביל המדינה, גם אם מדובר היה במהלכים לא חוקיים או בדברים בתחום האפור. הם עשו את זה בשביל המדינה, בגלל הבקשה של המנהיגים מהארץ – והיה ברור להם שחייבים לעשות את זה.

     

    אריה הלבני ()
    אריה הלבני

     

    מה אפשר ללמוד היום מכל הסיפורים הללו?

    "אני רואה את זה בשני הכיוונים - ישראלים למשל יכולים ללמוד על כך שהאמריקנים היו חלק מהסיפור של ישראל כבר מאז. חלק הגיעו למלחמה והיה פה ממש פיזית, ואחרים ביצעו מהלכים נוספים מסכני חיים. מהצד האמריקני, אני חושב שסיפורים כאלה יכולים לחזק את הזהות של הדור היהודי הנוכחי ולתת לו תחושת גאווה על כך שהוא חלק מהסיפור של ישראל".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים