שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לגלות את טונגה, הממלכה שטרם נרמסה על ידי המוני תיירים
    ניצן אנגלנדר, יועץ טיולים שביקר ביעד או שניים בעולם, טס לבדו לטונגה שבדרום האוקיינוס השקט. אם לא שמעתם על הממלכה הקטנטנה, אז הגיע הזמן להכיר - התושבים שם מסבירי פנים ונוף גן העדן עדיין בתולי. יומן מסע


    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    ברוכים הבאים לטונגה(צילום: ניצן אנגלנדר)

    שלוש שעות טיסה מפרידות בין אוקלנד שבניו זילנד לנוקואלופה, בירת טונגה ששוכנת באי טונגטפו. שלוש שעות שמפרידות בין שני עולמות כה שונים זה מזה. אחרי ניו זילנד המערבית והמתוירת הגעתי למדינת איים שהדברים בה מתנהלים בקצב אחר. שדה התעופה היה מעופש וחם. חיכיתי בערך 45 דקות עד שכל המזוודות והתיקים הגיעו. עומס? הטיסה הבאה נחתה רק לאחר שש שעות.

     

    כן, יש לנו גם עמוד אינסטגרם לוהט!

     

    אחרי שהמרתי קצת כסף למטבע מקומי והתארגנתי על כרטיס סים מקומי עליתי על מונית שהביאה אותי אל לשכת התיירות המקומית בעיר, משם הפנו אותי להוסטל סמוך. ניסיתי למצוא את המקום, שאמור היה להיות במרחק של 10 דקות הליכה מהלשכה, אבל גיליתי שבטונגה אין ממש כתובות מדויקות אלא רק שמות של רחובות.

     

    הנחיתה בהאפי    (צילום: ניצן אנגלנדר)

    הנחיתה בהאפי    (צילום: ניצן אנגלנדר)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

      

    טונגה ()
     

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    מתחילים: סלפי במונית בטונגטפו(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    התיישבתי בצד הדרך והתחלתי לחשב מסלול מחדש. "צריך עזרה?", שאל אותי נהג שעצר לידי.

     

    "כמה זה יעלה לי?"

     

    "כלום, אני גם ככה נוסע בכיוון".

     

    זרמתי, מה יכול להיות. במקרים כאלה אני מריח הזדמנות להרפתקה ולא חושב יותר מדי. הבחור שאל אותי לאן אני צריך להגיע, ואמרתי שכל הוסטל קרוב יעזור. "למה שלא תבוא לישון עם המשפחה שלי?", הציע. נדלקתי על הרעיון. הניסיון שלי באוסטרליה ובניו זילנד הוכיח שלישון אצל משפחות מקומיות זה ללא ספק אחד הדברים הטובים בטיול, וגם אם זאת לא אחוזה או ארמון, תמיד יהיו סיפורים מעניינים ומפגש מרתק עם המקומיים.

     

    קראו לו דייוויד, הוא אלמן וגר בבית קטן בכפר קטן באמצע שומקום עם עוד בערך 15 קרובי משפחה וחברים. ארוחת הערב הייתה חביבה, ואחריה הזמינו אותי למסיבת קאווה (KAVA), משקה שורשים טבעי ומסורתי שנפוץ באזור האוקיינוס השקט. זו הייתה חוויה מדהימה. מה שהתחיל עם שלושה-ארבעה חבר'ה ששותים קאווה, התגלגל לערב שבו כמעט 30 גברים שרים ורוקדים ומדברים וצוחקים, ובעיקר מתקשרים זה עם זה. בלי טלפונים, בלי מחשבים, רק תקשורת בין-אישית ישנה וטובה.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    מסיבת קאווה(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    דיוויד ואני(צילום: ניצן אנגלנדר)

    למחרת בבוקר לקחתי טרמפ לעיר המרכזית ושכרתי רכב שבקושי נסע. נסעתי לטייל מסביב לאי עם כיוון השעון. עצרתי בכמה מקומות נחמדים – מערות נטיפים, סלעים היסטוריים וגייזרים. הנסיעה דרך המטעים הבלתי נגמרים, בדרך משובשת וריקה לחלוטין, החזירה אותי לצפון קולומביה, שם הרגשתי שכל דקה היא הדקה האחרונה שבה אהיה אדם חופשי.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    שדות בטונגטאפו(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    לבסוף הגעתי בחזרה אל המשפחה המארחת שלי. הגשם בלילה היה נוראי והרטיב חלקים שונים בתוך הבית. למחרת הקדמתי ביום את הטיסה ליעד הבא. חזרתי אל הכפר, לקחתי את הדברים שלי, השארתי מזכרות קטנות לילדים ולבני הבית וחזרתי אל העיר בדרך לשדה התעופה, בדרכי אל קבוצת האיים שמכונה האפי (Ha'apai).

     

    הטייס לא הרגיש טוב אז הצעתי לו אופטלגין

    שדות תעופה מקומיים בפסיפיק הם לא יותר מאולם קטן שמרכז את כל הפעילות המצומצמת בשדה. אין ביקורות, אין הליכות מייגעות, אפילו לא יבקשו מכם להוריד את החגורה ולהוציא את המחשב מהתיק. המרחק מהדלפק אל דלת המטוס הוא 200 מטרים במקרה הגרוע, וכל תהליך קבלת הכרטיסים לוקח שלוש דקות.

     

    זו הייתה הפעם הראשונה שהתוודעתי לחברת התעופה הלאומית של טונגה, Real Tonga. שמעתי כבר סיפורי אימה על החברה הזאת – איחורים, ביטולים, מטוסים שמתרסקים, אבל האמנתי באמת ובתמים שאם שיניתי את הכרטיס שלוש שעות לפני הטיסה אז אין שום סיבה שהיא לא תצא, ואם הייתה כזאת, כבר היו מודיעים לי בדלפק (ושם שאלתי אם הטיסה יוצאת כמתוכנן).

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    מטוס בטונגה(צילום: ניצן אנגלנדר)
      

    הטיסה הייתה אמורה לצאת בשעה 14:30. ב-14:25 התחלתי לחשוד שאנחנו לקראת עיכוב. ניגשתי אל הדלפק, ושם נאמר לי שהטיסה מבוטלת כי הטייס לא מרגיש טוב. נכנסתי באישור למשרד של מנהל השדה, הצעתי לטייס כדור אופטלגין, אך הוא ויתר בנימוס. "הבטיחות קודמת לכל", אמר לי.

     

    כמה דקות לאחר מכן הודיעו בכריזה שהטיסה לא מבוטלת, אלא רק נדחית לשעה 16:30 עד שיגיע צוות חלופי.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    אפשר לצאת לדרך(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    הטיסה עצמה הייתה היפה בחיי, אך גם חוויה מלחיצה למדי. המטוס של חברת Real Tonga היה קטנטן, וספק אם הטייס ראה את עצמו כפוף לחוקי התעופה הבינלאומיים. כך או כך, לאחר 40 דקות נחתנו בשלום. לא ידעתי הרבה על האפי. קראתי בבלוג טיולים שמדובר באחד המקומות היפים בעולם, אך לפעמים כגודל הציפיות כך גם גודל האכזבות.

     

    הפעם כבר חיכה לי רכב הסעות של מלון, שמונהל על ידי זוג אנגלים בשם דאנקן ורות. קבלת הפנים הייתה חביבה ביותר (משקה רום טרופי), ולאחר טופסולוגיה והסברים על המקום הובלתי אל הבקתה שתהיה הבית שלי במשך שישה לילות. קשה לתאר במילים את הנוף מהבקתה – חוף זהוב שבהמשכו מי טורקיז, עננים, קרני שמש, מעט סלעים ועצי קוקוס. כשאומרים פסיפיק וטרופי מתכוונים בדיוק לזה.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    הנוף מהחדר(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    הבקתה הייתה בסיסית, ללא מזגן ועם ריהוט בסיסי. מי שמצפה למלון חמישה כוכבים דלוקס סטייל תאילנד/קריביים/מלדיביים ייאלץ לחכות עוד כמה שנים עד שהמקום יתמסחר לחלוטין. כאן עדיין חיים בסגנון אחר. מה כן יש? מאוורר מסכן שעושה קצת רוח ואינטרנט איטי להחריד.

     

    קצת פרטים טכניים לפני שנמשיך: מחיר השהייה במלון, כולל שלוש ארוחות מול שקיעה מרהיבה, נע בין 5,000 ל-6,000 שקלים לשבוע. חובה להצטייד בתכשיר נגד יתושים ובקרם הגנה. לדעתי זה גם לא מקום שמתאים לתינוקות. פעילות מומלצת: שנורקל ורביצה.

     

    נוסף לדגים ולאלמוגים ראיתי כרישים וטחניים (Eagle Ray). הראות מעולה. ביום "רע" רואים 20 מטרים קדימה, וביום טוב אפשר גם לראות 40-35 מטרים קדימה.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    חוף מושלם בהאפאי(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    לצלם את השקיעה(צילום: ניצן אנגלנדר)

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    צילום למזכרת עם רות ודאנקן(צילום: ניצן אנגלנדר)

    מהאפי המשכתי לאי השלישי ברשימה, ואוואו (Vava'u). לצורך כך (על אף שלא הייתי חייב) רכבתי 15 ק"מ באופניים אל העיירה המרכזית והיחידה באי, Pangai, כדי לוודא מול חברת התעופה שאכן יש טיסה (לא סמכתי על האתר שלהם). הדרך הייתה חביבה ביותר, ותלמידי בתי ספר מקומיים נתנו לי כיפים וקראו "היי" ו"ביי". בסך הכול החוויה באי האפי הייתה קסומה – נכון שמכובע "המבקר" יש בהחלט מה להשתפר ולשפר, בעיקר מבחינת התנאים מול המחיר, אבל ישנו בזה גם הקסם של טונגה, שעדיין לא התפתחה והתמסחרה כמו מקומות יפים אחרים בעולם.

     

    הרגשתי כמו מלך לשבוע, אכלתי טוב, ישנתי טוב, עשיתי פעילויות מהנות בכל יום, וכל זה ללא שום לחץ "להפסיד" או "להחמיץ", כי עצם היותי במקום כל כך יפה הספיק לי. זה היה גן העדן הפרטי שלי, מקום שייחקק בזיכרון כיעד בתולי, מרגיע ורגוע, מוקף בנופים הכי יפים שניתן לבקש ובאווירה המושלמת.

    טונגה במפת העולם (GoogleMaps)
    (GoogleMaps)
      

    Vava'u – אם הייתי גר בטונגה, זה היה כאן 

    שמעתי סיפורים רבים על האי, שמושך אליו אינספור לווייתנים מסוג Humpback המגיעים לאזור במהלך נדידתם, בדרך כלל בין החודשים יוני-ספטמבר. מכיוון שהגעתי לואוואו באמצע-סוף מרץ, לא היו לי ציפיות גבוהות. שומעתי (הטעות במקור) שהאי נסגר לחלוטין באוף-סיזן, ולמעט מספר עסקים בודדים אין מה לחפש בו עד שהלווייתן הראשון מגיע, וסוחף איתו את כל בעלי העסקים והתיירים שבעקבותיהם.

     

    שדה התעופה באי לא היה שונה במיוחד משדות התעופה האחרים של טונגה. עם זאת, שוב התמזל מזלי להיתקל באנשים הנחמדים של טונגה, כשאחד העובדים במקום קלט אותי ופשוט חייג להוסטל שלי כדי לוודא שבאים לקחת אותי.

     

    ההוסטל היה מרענן, בייחוד לאור העובדה שסוף-סוף לאחר שבוע פגשתי חבר'ה בגילי והרגשתי כמו בטיול תרמילאים אסלי – בטונגטפו חוויתי את החיים המקומיים, ואילו בהאפי חוויתי את החיים הטובים.

      

    בוואוואו פגשתי את ג'נין, מטיילת מגרמניה שכמוני טיילה לבד. הקליק היה מהיר והחלטנו ללכת לכיוון הר טלאו (Mt. Talau), הנקודה הגבוהה ביותר באי, המשקיפה על חלקים נרחבים ממנו. המראות מהפסגה (עשר דקות של טיפוס תלול במיוחד) היו יפהפיים, וחזרנו לשם פעם נוספת בהמשך השהות באי.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    שקיעה בוואוואו(צילום: ניצן אנגלנדר)

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    הנוף מהר טלאו(צילום: ניצן אנגלנדר)
      

    בבוקר למחרת לא מיהרתי לצאת ולטייל, וגם הגשם שהתחיל לא נתן לי מוטיבציית יתר. בשלב מסוים ביום אולה (מטייל אחר מגרמניה) הציע שנלך לשבת באחד מבתי הקפה הפזורים בעיר הנקראת Neiafu. כאן המקום להגיד שהעסקים בעיר רגילים לתיירים עונתיים, וכן נשארים פתוחים במהלך כל השנה, למרות מיעוט התיירים היחסי.

     

    הגענו למזח, ובר קטן ונחמד שהיה מלא באנשים לכד את מבטנו. מתברר שזה היה יום הפתיחה של הבר, וכל ה"זרים" באי הגיעו לחגוג ולכבד את בעלי המקום. ישבנו והתחלנו לשתות, ועל הדרך קיבלנו גם מגש של מאפים על חשבון הבית. מפה לשם, קפיצה לקפה נהייתה שלוש-ארבע בירות לכל אחד פלוס שלוש שעות ישיבה בבר באמצע היום. אני קורא לזה "נפלאות הזרימה", בייחוד לאור העובדה שזה היה מאוד רחוק מהתכנון שלנו, אבל המילה "כן", מילת הקסם בטיול, סידרה לנו אחלה חוויה לאחר-צהריים נהדרים.

     

    למחרת יצאתי לצלול עם חברת Dive Tonga, חברת צלילה חדשה באי שמנוהלת על ידי בחור חביב בשם קמרון. ביצענו שתי צלילות יפהפיות עם ראות מדהימה. את המשך היום ביליתי עם ג'נין – עם חזרתי להוסטל התברר לי שהיא שכרה רכב עבור שנינו (דיברנו על זה לפני אבל לא ידעתי כמה היא רצינית לגבי זה), ויצאנו מיד לדרך. חשבנו שנגיע לחופים לבנים שאפשר להיזרק בהם, אבל האי עצמו הוא סלעי וכך גם החופים, במיוחד בשעות השפל.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    עם אולה והבעלים של בית הקפה(צילום: ניצן אנגלנדר)

    המשכנו להסתובב בין החופים בתקווה למצוא מקום נחמד להיזרק בו, ועל הדרך עצרנו במספר תצפיות נחמדות. לבסוף הצלחנו למצוא חוף חביב בדרום האי, ואת היום סיימנו בתצפית שקיעה נוספת מהר טלאו.

     

    יום ראשון הוא יום קדוש בטונגה – גרסה מוקצנת של יום שבת בישראל, רק שפה על פי חוק אסור לאף אחד לעבוד, אלא אם הוא בעל עסק הקשור ישירות לאירוח. כולם הולכים לכנסייה, והרחובות נראים כמו ביום כיפור. ג'נין הצליחה למצוא מישהו מקומי שהיה מוכן להוציא טיול שנורקל יומי בין איים שונים. אתרי השנורקל היו מדהימים אחד-אחד, והיחס הידידותי של המקומיים היה נהדר.

      

    הרגשתי שאני יכול להישאר תמיד ב-Neiafu. בניגוד לאיים האחרים, שהיו עבורי נקודות קיצון (כל אחד בדרכו), כאן מצאתי איזשהו אזור נוחות שאפשר לי להרגיש שלווה במקום שלי. פרק טונגה הסתיים בהצלחה – שבועיים של חוויה אדירה במקום שבו התיירות המערבית עדיין לא קלקלה את המקומיים. הם לא ירדפו אחריכם בשביל עוד 5 דולרים, ויעדיפו לסיים לעבוד מוקדם ולא להתחנף לעוד לקוח – זה לא מעיד על עצלנות אלא על חוסר מודעות מסוים, אבל בעיניי זה מעיד על כך שיש דברים חשובים יותר מכסף בעיניהם.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    חוף בדרום ואוואו(צילום: ניצן אנגלנדר)

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    וכך זה נראה מתחת למים(צילום: ניצן אנגלנדר)

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    על הסירה בסיור שנורקלים(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    יש שוני אדיר בין שלושת האיים ששהיתי בהם, ואני שמח שיצא לי לחוות מכל סוג, גם אם לא כל חוויה הייתה בינגו מטורף. למדתי (שוב) להעריך את אורח החיים הבסיסי והצנוע של תושבי הפסיפיק, למדתי להסתפק במה שיש (בעיקר באי הראשון), ליהנות מהבתוליות ומהשקט כשאפשר (באי השני אבל גם בשלישי) ולהתחבר למקומיים האדירים - ובעיקר ללמוד מהם דבר או שניים על חברות, אחווה ואכפתיות.

     

    טונגה היא יעד שאיני יודע אם אחזור אליו במתכונתו הנוכחית, כי אני צופה שהוא יהפוך ליעד מתויר בעוד מספר שנים, בדיוק כמו שפיג'י הפכה להיות ובדיוק כמו שמקומות כמו ונואטו וסמואה הופכים להיות. לכן, בראייה לאחור, אני שמח שיצא לי לבקר במדינה שנמצאת רק בשלבים הראשונים של ההתפתחות המסחרית שלה, ומחכה לימים שבהם אספר שאני טיילתי בטונגה עוד לפני "מה שנהיה ממנה".

      

    מודיעין שלום

    מזג האוויר: טרופי, או במילים אחרות: חם חם חם.

     

    העונה הרטובה נמשכת בין החודשים נובמבר-מרץ, ובמהלכה ישנם ציקלונים, סופות גשמים, רעמים וברקים, ובכללי המון משקעים ומעט תיירים.

     

    העונה היבשה נמשכת בין החודשים מאי-ספטמבר, וזו התקופה שבה מגיעים המון תיירים, רובם מאוסטרליה וניו זילנד הקרובות יחסית.

     

    אפריל ואוקטובר הם חודשי מעבר, עם סבירות זהה לגשם או למזג אוויר יבש, אבל לאוקטובר יש יתרון (בעיקר בחצי הראשון) עקב עונת הלווייתנים.

    טיול בטונגה (צילום: ניצן אנגלנדר)
    להתראות(צילום: ניצן אנגלנדר)
     

    אם אני צריך לסכם את נושא מזג האוויר, שמטריד רבים המגיעים לפסיפיק בעונה הרטובה, גשם יורד כאן כל השנה, השאלה היא כמה יירד כשתהיו פה וכמה זה יפריע לכם להיכנס למים הנעימים (להערכתי בין 26 ל-28 מעלות) גם כשקצת מעונן ולא מגניב.

     

    בטונגה יש שתי חברות טלפונים – Digicel ו-U-Call. אני בחרתי ב-U-Call. יש ניתוקים כל הזמן, ומהירות האינטרנט נעה בין 0 ל-0.1, ממש ממש ממש לאט.

     

    אפשרויות הלינה מגוונות – החל מריזורטים, דרך מוטלים ועד לאכסניות מטיילים.

     

    לא הייתי ממליץ לחובבי ה-Luxury להשוות את זה למקומות כמו תאילנד או הקריביים – זה פשוט לא זה. גם במלון טוב לא בהכרח תיתקלו באינטרנט חזק, מזגן או אבזור מיוחד. בחלק מאכסניות המטיילים יש מים חמים.

      

    ניצן אנגלנדר בונה טיולים בהתאמה אישית לאוסטרליה, ניו זילנד, איי הפסיפיק והפיליפינים. בנוסף הוא מנהל את קהילת המטיילים הגדולה בישראל לטיולים בפסיפיק , והוא מבעלי רוזנמן נסיעות .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים