שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ללכוד בעדשה את היופי של הולנד
    מהבתים המצועצעים של חיטהורן על שפת הנהר, דרך טחנות הרוח הקלאסיות של קינדרדייק ועד לפרחים הצבעוניים של גני קוקנהוף – אורטל צבר ובן זוגה יצאו לחרוש את הולנד עם מצלמה. התוצאה לפניכם

    חיטהורן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    בית טיפוסי בחיטהורן(צילום: אורטל צבר)

    חמושים במצלמות יצאנו, בן זוגי ואני, לטיול בהולנד. בדרך פגשנו אנשים שמתגוררים בטחנות רוח, עשינו שיט תעלות, השתכרנו מניחוח הקינמון הנטחן באבני הריחיים, שמענו סיפורים ממשפצי סירות דיג עתיקות בסבסוד הממשלה, חזינו במיליוני צבעונים ובמרבדים של נרקיסים ויקינתונים, ספרנו אין-ספור זוגות אופניים והתרגשנו ממראה ברבורים שטים בנהר.

     

    חיטהורן - הכפר מהאגדות

    נסיעה של שעה וחצי מאמסטרדם הביאה אותנו ל"ונציה של הצפון", כך מכונה חיטהורן, ולא בכדי, שכן כפר הדייגים הקטן והציורי שהוקם במאה ה-11 נראה כמו לקוח מספרי האגדות, עם בתים וגשרוני עץ וביניהם תעלות מים, שבהן שטות סירות קטנות וברווזונים קטנים משייטים להם בשלוות עולמים. קצת התקשינו להאמין שבכפר הזה מתגוררים להם כ-2,700 תושבים.

     

    נאמר לנו כי שמו של הכפר הוא שיבוש של הפירוש ההולנדי למילים "קרני עיזים". את הכפר, שבחלקו העתיק אין כבישים אלא רק תעלות מים, ידעו ההולנדים למנף למטרות תיירות. במרכז הכפר עוברת תעלה ארוכה שבה שטות סירות קטנות של תושבים ותיירים עד שמגיעים לים הצפוני, אך למרות התיירים הרבים שעוברים בו מדי יום, יש במקום תחושה של רוגע ושלווה כאילו הזמן עומד מלכת.

    חיטהורן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    יפה פה(צילום: אורטל צבר)

    מפת הולנד (Google Maps)
    (Google Maps)

    כמה נחמד לראות קשישים רוכבים בשבילי הכפר על אופניים עם סלסילה תלויה, ולא כתחביב או ספורט אלא כדרך חיים. לצד התעלה המרכזית של הכפר יש בתים יפים בעלי חלונות גדולים, שעליהם אדניות ופרחים או חפצי נוי, ממש כמו בחלונות ראווה. לצידי התעלה יש גם בתי קפה קטנים ומסעדות, אולם אלו נסגרים ברובם בסביבות השעה 18:00 כי ההולנדים, ככל שהם עם חרוץ, דואגים מאוד לטפח את חיי הפנאי והמשפחה.

     

    המקום הוא חגיגה לצלמים ביום ובלילה עם הסירות החולפות בתעלות, הגשרים היפים, הברווזונים השטים בתעלה, הבתים המטופחים והצמחייה העשירה המשתקפת במים. מרבית הסירות קטנות ונועדו לשניים עד חמישה בני אדם, אולם יש כמה סירות שבהן ניתן להשיט כ-20 איש שיושבים מסביב לשולחנות.

    חיטהורן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)
     

    הצטרפנו לסירה כזו, שהשיט אותה "רב חובל" חביב שמתגורר במקום, ויצאנו לשיט תעלות שארך כשעה ועבר בין בתי הכפר עד לים הגדול. רב החובל שלנו סיפר כי בעבר שימשה התעלה את התושבים למעבר ממקום למקום, היות שבחלק הישן של העיירה לא היו שבילים והתחבורה היחידה בה נעשתה באמצעות שיט בתעלות. כיום קיימים גם שבילי אופניים המאפשרים לתושבים להתנייד ממקום למקום, ובחלק החדש יש כבישים לכלי רכב. רב החובל סיפר לנו סיפורים על בתי העיירה ותושביה, על החיים בה בעונות השנה השונות, על החורף המושלג שבו קופאות התעלות ועל ההיסטוריה של המקום. אפילו עברנו ליד ביתו היפה המשקיף אל התעלה. בתום הסיור שמנו את הטיפ בקבקב עץ שהוצב בכניסה לסירה, כאות הערכה על השיט.

     

    המשכנו לטייל בשבילי הכפר עד לשעת השקיעה, כשפנסי הרחוב נדלקו והאירו את השבילים, והסירות שהוארו עשו דרכן חזרה אל נקודת המוצא. עם רדת החשיכה התרוקנו השבילים מאדם, ורק קולות הברווזים השטים בנהר נשמעו ברקע.

    חיטהורן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    חיטהורן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)
     

     

    טחנות הרוח של קינדרדייק 

    בדרכים שבהן נסענו נקרו על דרכנו טחנות רוח רבות, שתמיד התחברו לי עם הולנד כאחד הסמלים הלאומיים שלה. הסיבה לריבוי הטחנות נודעה לנו בביקור באתר קינדרדייק הסמוך לרוטרדם, שם קיים מקבץ של 19 טחנות רוח שקיימות באזור מאז 1740.

     

    הידעתם כי עד לפני כ-350 שנה מרבית אדמותיה של הולנד היו מוצפות מים? ההצפות הביאו להרס של בתים ויישובים, והיה צורך להילחם בהן. טחנות הרוח, שהגיעו במקור מטורקיה, היו הצלה של ממש להולנדים, שעשו בהן שימוש לתועלת המדינה בכך שהפכו את אנרגיית הרוח לכוח מניע ששואב את המים הרבים ומסייע לייבש את הקרקע.

    קינדרדייק הולנד (צילום: אורטל צבר)
    הולנד הקלאסית - טחנת רוח ואופניים(צילום: אורטל צבר)
    הטחנות, שיכולת השאיבה שלהן מגיעה עד למאות קוב בשנייה, מסייעות להעברת המים מתעלה אחת לשנייה ומשם אל הים. דבר זה אפשר להולנדים לנצל את הקרקע לחקלאות, למגורים, לתעשייה ועוד. למעשה, טחנת הרוח המירה את אנרגיית הרוח לתנועה סיבובית, כך שניתן היה לשאוב מים, אך גם לטחון קמח, תבלינים ושמן.

     

    בשנת 1594 הולנדי בשם קורנליוס המציא את "גלגל הארכובה", שבעזרתו ניתן היה להפוך את האנרגיה הסיבובית של הטחנה לאנרגיה אנכית. כך הוקמו מפעלים ומנסרות עץ, שבאמצעותן הפכה הולנד לאחת המעצמות בבניית ספינות.

    קינדרדייק הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    קינדרדייק הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    קינדרדייק הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)
      

    ההולנדים התאהבו בטחנות הרוח, ולכל בית כפרי הולנדי היה חלום להחזיק בטחנת רוח אישית, תוך ניצול אנרגיית הרוח לרווחה כלכלית של המשפחה. כך לדוגמה, נגרים השתמשו בטחנת הרוח להנעת מסורים ולניסור עצים. כיום משמשות התחנות בעיקר לשימור המורשת, ומרבית השאיבה נעשית במשאבות דיזל.

     

    ההולנדים לא רק מתגאים בטחנות הרוח - חלקם אף ממש גרים בתוכן. אחד מהם הוא הנס, מנהל האתר ששוחח איתנו וסיפר שהוא ומשפחתו מתגוררים בטחנת רוח לא רחוק מקינקרדייק. הוא סיפר כי כדי לתחזק טחנה כזו ולשמר אותה היה עליו להוציא רישיון ניהול טחנה, בתום קורס מיוחד בן שנתיים שבו למד איך לתפעל את הטחנה.

     

    העלות של שכירת טחנת רוח, סיפר הנס, היא בין 300 ל-500 אירו בחודש. משפחה עם שני ילדים יכולה להתגורר במקום. הבישול במטבח מתבסס על תנור הפחמים שמחמם את הטחנה בחורף, אך בקיץ מבשלים במטבחון קטן מחוץ לבית.

    קינדרדייק הולנד (צילום: אורטל צבר)
    בתוך טחנת רוח(צילום: אורטל צבר)
     

    מקבץ טחנות הרוח העתיקות בקינדרדייק הפך לאטרקציה תיירותית, והביקור בהן הוא חוויה מיוחדת במינה שמתאימה לילדים ולמבוגרים. אפשר גם לרכב על אופניים במקום או לשוט בנהר בין הטחנות השונות. אחת הטחנות גם משמשת מוזיאון עם מרכז מבקרים.

     

    זאנסה סכאנס

    אתר יפהפה נוסף שבו ניתן לחזות באוסף מרשים של טחנות רוח הוא האתר הלאומי זאנסה סכאנס. המקום הוא אתר עלייה לרגל לתיירים רבים בהיותו כפר אמנים ומוזיאון לאומי פתוח, וניתן למצוא בו מידע היסטורי, טכנולוגי ותעשייתי על התפתחות טחנות הרוח בהולנד, ולראות כיצד פעלו הטחנות ואיך יצרו בצורה מסורתית קינמון, קקאו, שוקולד, גבינות, שמן ועוד.

     

    בתור הזהב ההולנדי של המאה ה-17 נחשבה זאנסה סכאנס לאזור התעשייה העתיק ביותר של מערב אירופה. מיקומה האסטרטגי על גדות נהר הזאן משך לזאנסה סכאנס בעלי מלאכה רבים, כמו גם סוחרים ובעלי טחנות רוח עשירים ומכובדים.

    זאנסה סכאנס הולנד (צילום: אוטרל צבר)
    ברוכים הבאים לזאנסה סכאנס (צילום: אוטרל צבר)

    בשיא תקופת השגשוג והזוהר פעלו באזור זאנסה סכאנס לא פחות מ-600 טחנות רוח, שפעלו במגוון תחומים, לרבות מנסרות לבניית ספינות, יבוא של תבלינים והכנת גבינות משובחות. בכפר המשתרע על פני עשרות דונמים על שפת הנהר ישנו אוסף של שרידי מבנים היסטוריים וטחנות רוח, שהובאו בשלמותם מרחבי הולנד ושוחזרו ברוח התקופה במטרה לשמר את המורשת הייחודית.

     

    אחד הדברים שהרשימו אותנו במיוחד בביקור במקום הייתה הרוח הפטריוטית של ההולנדים, אהבת המולדת והגאווה הלאומית, כמו גם רוח ההתנדבות שלהם, שבאה לידי ביטוי בפעילות התנדבותית באתרים הלאומיים.

     

    ראינו וצילמנו כיצד טחנו קמח ותבלינים כמו קינמון, הוקסמנו מסיבוב גלגלי השיניים הענקיים בטחנות ומהבתים הקטנים והמיוחדים שבתוכן. באחת הטחנות פגשנו בזוג קשישות, שהדגימו לנו כיצד היו אורגים בבית בסבלנות אין-קץ בדים בשיטה המסורתית של שתי וערב.

    זאנסה סכאנס הולנד (צילום: אוטרל צבר)
    אריגה בשיטה מסורתית(צילום: אוטרל צבר)
      

    זאנסה סכאנס הולנד (צילום: אוטרל צבר)
    זאנסה סכאנס הולנד(צילום: אוטרל צבר)

    קשישה חביבה מדגימה את האריגה בשיטה המסורתית מסיבי צמח ההמפ. הבד שיוצר באריגה זו הוא בד הקנבס החזק והמפורסם (זה שכיום מדפיסים עליו תמונות). המפ (קנבוס) הוא גם חומר הגלם החשוב ביותר שממנו יוצרו שקים, חבלים ומפרשים, ששימשו את הספינות שיצאו לחקור יבשות חדשות בעולם.

    הארומה, הריח המשכר של הקינמון, הפלפל האנגלי ושאר התבלינים הטריים שנטחנו זה עתה בעזרת שלושה זוגות של אבני ריחיים, הם רק ההקדמה לסיפור המופלא של טחנת הרוח, שבה נטחנים מדי יום תבלינים אקזוטיים שיובאו על ידי הסוחרים ההולנדים מהמזרח הרחוק ומהודו בספינות מפרש. התבלינים נחשבו לזהב של המאה ה-17, והמסחר בהם היה נפוץ מאוד בארצות השפלה.

    זאנסה סכאנס הולנד (צילום: אוטרל צבר)
    אבני הריחיים(צילום: אוטרל צבר)
     

    באחד הבתים בזאנסה סכאנס פגשנו את פיליפ, פנסיונר חביב שמספר את סיפורו של פיטר צאר, שהיה בעל בית מלאכה לייצור חביות בירה מעץ אלון. הבית המשוחזר, שהוא אחד מבתי העץ העתיקים ביותר בהולנד, נבנה ב-1632. פיטר ייצר חביות למבשלות הבירה, אך עם השנים עברו במבשלות לאחסן את הבירות בחביות מתכת. כדי להסתיר מהלקוחות אוהבי הארומה של הבירה בחביות את החלפתן בחביות מתכת, ציפו אותן בעץ כדי לשוות להן מראה אותנטי. כעבור כמה שנים פיטר צאר, שהיה קשור לחביות שלו, רכש אותן בחזרה ממבשלות הבירה וחלקן הוסבו למטרות אחרות.

     

    עזבנו את זאנסה סכאנס בתחושה שלא מיצינו את כל החוויות שמציע המקום, ללא ספק אחד המקומות המעניינים והמרתקים, המשמש מוזיאון חי ומרתק של החיים בהולנד בימים עברו.

    זאנסה סכאנס הולנד (צילום: אוטרל צבר)
    (צילום: אוטרל צבר)

      

    אלבורג 

    כמו גלויה נדמתה לנו העיירה היפהפייה והציורית אלבורג. הגענו בשעת בוקר ושוטטנו מוקסמים בעיירת הדיג השלווה עם גשרוני העץ. הסתובבנו במדרחוב, ישבנו בבתי הקפה וביקרנו בחנויות המקסימות.

    אלבורג הולנד (צילום: אורטל צבר)
    כמו גלויה(צילום: אורטל צבר)
     

    אלבורג הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)
     

    אלבורג, שנבנתה מחדש במאה ה-14 לאחר שהוצפה ונהרסה בשיטפון, גובלת באגם אילסמיר (הים הדרומי), ליד סכר אפסלאודייק שבנייתו נועדה להגן על הולנד מפני הצפות. הסכר שאורכו 31 ק"מ נמצא 45 ק"מ צפונית לאמסטרדם, ומפריד בין הים הצפוני לים הדרומי, שהוא כאמור אגם אילסמיר.

     

    תוך כדי שיטוט באזור המרינה גילינו להפתעתנו מבעד לדלת חצי פתוחה סירה גדולה ועתיקה. המתנו למישהו שיעבור בסביבה כדי לבקש רשות להציץ פנימה, ואכן, כעבור זמן מה הגיע בדילוגים במדרגות מהקומה השנייה גבר מקומי חביב, שניאות להכניסנו למקום ולספר לנו את סיפורו. התברר שבמקום פועלת סדנה לשיקום סירות עתיקות. עוד למדנו כי קיימת קהילה של כ-70 מתנדבים, שעובדים במקום בשבתות ללא תמורה בשיפוץ סירות דיג והשבתן אל הים. ממאות סירות עתיקות נותרו כיום רק כ-60 סירות הדורשות שיפוץ.
    אלבורג הולנד (צילום: אורטל צבר)
    פה משקמים סירות(צילום: אורטל צבר)

    אלבורג הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    הקהילה הנפלאה הזו מקבלת תרומות מהממשלה ומתורמים שונים לצורך רכישת ספינות עתיקות ושיפוצן. מחיר ספינה עתיקה עומד על כ-100 אלף אירו, ושיפוצה עולה עוד כ-400 אלף אירו. היה מרגש לראות גברים צעירים לצד מבוגרים צובעים, מבריגים, קודחים ומטפחים את הספינה העתיקה שהייתה אמורה לחזור למחרת לים, כל זאת ברוגע ובהרמוניה מוחלטת.

     

    המצלמות שלנו לא הפסיקו לתקתק ולצלם את הסירות העתיקות, ואת החבורה המיוחדת הזו שהתחביב המיוחד שלהם חיבר ביניהם בקשר אמיץ.

     

    גני קוקנהוף 

    שיאו של הטיול והסיבה המרכזית לבואנו להולנד בעונה זו היה ללא ספק הביקור המשכר בתערוכת הפרחים המדהימה בגני קוקנהוף, שנמצאים כ-40 דקות נסיעה מאמסטרדם. אין מילים לתאר את החוויה המדהימה שמציפה אותך כשאתה מסתובב בפארק העצום בגודלו, בין מאות הערוגות המטופחות והיפות בשלל הצבעים.

     

     

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    הפרחים של גני קוקנהוף(צילום: אורטל צבר)

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    עכשיו מתחילים באמת לצלם(צילום: אורטל צבר)
    מלבד תצוגת פרחים יש בפארק גם אגם ברבורים מרשים, עצים מטופחים, טחנת רוח קטנה ועוד פינות חמד. זו ללא ספק האטרקציה הגדולה ביותר בחודשי האביב בהולנד - כ-7 מיליון פקעות של פרחים מסודרים בסדר מופתי, והגננים מתחרים ביניהם על התואר הערוגה היפה ביותר. אלפי תיירים מציפים את המקום, מצלמים ומצטלמים עם הפרחים המדהימים האלה.

     

    הפתעה לא צפויה נקרתה בדרכנו דווקא מחוץ לגני קוקנהוף, כשיצאנו לטייל בכפרים באזור. נתקלנו במרבדי ענק של צבעונים, נרקיסים, יקינתונים ואחרים, שדות של פרחים בשלל צבעים – יופי אינסופי וניחוחות שקשה לתאר. שיכורים מהמראות ומהריחות תיעדנו את היופי במצלמה שלא שבעה מהשפע הססגוני.

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

     (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)
      

    האי מרקן

    את שני הלילות האחרונים שלנו בהולנד בחרנו לעשות על האי וכפר הדייגים מרקן, שאליו מוביל כביש צר שמשני צידיו הים הצפוני. חיפוש קצר באינטרנט העלה לפנינו את שם המקום, והחלטנו לשים פעמינו אל האי.

     

    במרחק של פחות מחצי שעה מאמסטרדם הגענו לשמורת טבע מיוחדת ומבודדת, שאפילו ה-GPS שלנו חדל לפעול בה. האורחים נדרשים להחנות את רכבם במגרש החניה של האי וללכת ברגל, או לרכוב על אופניים בשבילי הכפר.

     

    גילינו פינת חמד עם בתי עץ יפהפיים, סמטאות קסומות, תעלות מים וגשרונים, ספינות דייגים ואף שתי מסעדות מאוד מיוחדות, שאחת מהן הייתה פתוחה באופן מפתיע אפילו אחרי השעה 20:00 בערב, דבר לא שגרתי בכפרי הדייגים של הולנד. 

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    סירות עוגנות באי מרקן(צילום: אורטל צבר)

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    האי מרקן הולנד(צילום: אורטל צבר)

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    פרחים בחלונות(צילום: אורטל צבר)

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

    בעל המסעדה המקומית סיפר לנו כי האי היה מנותק לחלוטין מהולנד עד 1957, וכי הוא שב והוצף כמה פעמים. בחלק מהתקופה התגוררו בו נזירים שאף הם נאלצו להתמודד עם ההצפות החוזרות ונשנות של הים, זאת עד שהוקם הסכר שמנע את ההצפות. סוד קסמו של המקום הוא באותנטיות שלו, שהשתמרה במשך מאות שנים.

     

    בבוקר יצאתי לשיטוט בין שבילי הכפר ופגשתי הורים וילדיהם רוכבים על אופניהם לבית הספר, באווירה שלווה ופסטורלית המאפיינת את ההולנדים. באי הקטן הרבה תעלות מים, ומעליהן גשרונים המתרוממים ומאפשרים לסירות לעבור מתחת - כמותם ראינו רבים ברחבי הולנד. שם גם גילינו סדנה לייצור קבקבי עץ הולנדיים, ולצידה חנות לממכר מזכרות. המוכרים בחנות מתלבשים בבגדים ההולנדים המסורתיים - עוד מסורת שהשתמרה מהעבר, ומשקפת את הפטריוטיזם והגאווה הלאומית של ההולנדים.

     

    האי מרקן הולנד (צילום: אורטל צבר)
    קבקבי עץ הולנדיים(צילום: אורטל צבר)
     

    איפה ישנו? 

    המסלול שלנו לא היה סגור מראש ורצינו להיות ספונטנים, לכן החלטנו שנזמין רק את המלון ללילה הראשון מהארץ ובהמשך הטיול נבחר בכל יום את המלון לאותו לילה. טיילנו בחודש אפריל בתקופה שנחשבת אוף סיזן ולא התקשנו למצוא חדרים פנויים. טווח המחירים שחיפשנו נע בין 70 ל-110 אירו ללילה במלונות שקיבלו ציונים של 7.5 ומעלה בבוקינג.

     

    לא תמיד הייתה חנייה צמודה, ולא תמיד הוגשה ארוחת בוקר בכל המלונות, אך רמת הניקיון והנוחות הייתה לרוב גבוהה. בחיטהורן, לדוגמה, לנו במלון בוטיק בשם hotel the Harmonie (110 אירו ללילה).

     

    באי מרקן לנו בחדר מרווח ונעים מאוד בבית בן שתי קומות שכלל כמה חדרי אירוח (Bed and breakfast: De pepesteeg Marken) וכלל גם מטבח מאובזר צמוד עם מיץ תפוזים, חלב ושתיה קרה במקרר. המחיר: 70 אירו ללילה כולל ארוחת בוקר.

     

    לסיכום, הולנד באביב הייתה עבורנו תגלית מרעננת בשפע המים שבה, בצבעיה העזים, במזג האוויר הנוח, באנשיה המיוחדים ובנופיה היפים. לפני שעזבנו את המדינה עברנו שוב לבקר בשדות הפרחים המרשימים בסביבות קוקנהוף, לטעימה אחרונה מהמראות שיישארו איתנו עוד זמן רב.

     

    אורטל צבר היא צלמת טבע וסביבה, אתם מוזמנים לבקר באתר שלה ולהתרשם מתמונות נוספות או ליצור קשר במייל .

    גני קוקנהוף הולנד (צילום: אורטל צבר)
    (צילום: אורטל צבר)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אורטל צבר
    רוכבת אופניים על רקע טחנת רוח בקינדרדייק
    צילום: אורטל צבר
    מומלצים