שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התגרשתם? 9 פעולות שיעזרו לילדים
    המעברים מבית לבית הם מהלך לא פשוט עבור ילדים העסוקים לפני הכל בהשלמה עם העובדה שההורים שלהם הפרידו בתים. איך בכל זאת אפשר להקל עליהם ולתת תחושה של יציבות?

    אני זוכרת את הזמנים שהייתי אמא משלבת (משפחה בה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד/ים ממערכת יחסים קודמת) צעירה. את הבדידות הגדולה שלי סביב התפקיד והחוויה שלא הצלחתי להתעלות מעליה - המתח ששרר סביב זמני ההגעה של בתו של בן זוגי.

     

    האמת? שום דבר באישיותה או בהתנהגותה לא היה מניע שהצדיק מתח. ההיפך, ילדה מקסימה, מחוננת, מדברת בכבוד, מורדת במידה ומתעצבנת על האחים הקטנים שלה במידה סבירה לחלוטין. רק שילוב המאפיינים האלה הספיקו כדי לערער את מה שחשבתי על עצמי ולגרום לי להרגיש בעיקר "רעה".

     

    קראו עוד:

    ההשפעות של גירושין על ילדים

    להודיע לילדים על גירושין - שלב אחר שלב

    אחרי הגירושים: ההסדר הנכון עבור הילדים

     

    לימים התסכול הגדול מאניגמת ההתנגדות הפנימית העקבית שלי הוביל אותי לחקור את התחום, להתמקצע בו, לכתוב עליו ולרוץ לפרסם אותו בכל מקום. כשהבנתי שאני לא לבד, היאוש הפך יותר נוח ואיתו ההבנה שזה רגש שכיח ולגיטימי. זה באמת לא כזה פשוט.

     

    מרחב צפוף כבר בשלב הראשוני (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מרחב צפוף כבר בשלב הראשוני(צילום: shutterstock)

    לחיות עם בני זוג שיש להם ילדים ממערכת קודמת חושפת אותך למרחב צפוף כבר בשלב הראשוני שלא מאפשר זמן מספיק להכרות רומנטית הכוללת שיחות בסגנון - "אז מה עשית בצבא?" (מי זוכר?) חווית בלעדיות "תספר לי על האקסיות שלך" (יש אחת ואת תשמעי עליה עוד הרבה) ומאגר בחירה מצומצם "בא לי לנסות לחיות בחו"ל קצת?" (נראה לך? לא יכול להתרחק יותר מרדיוס של 50 ק"מ).

     

    אז כן, החוויה שהחיים שבחרתי מוגבלים בדרגות החופש מכל הבחינות, מפזרת אדי מתח באוויר. כזו שמזינה דריכות המגיעה לשיאה בכל שני, חמישי ושבת שניה כי מי אחראי לכל זה אם לא היא? בעוד הייתי שקועה בתחושות ההחמצה המרירות שלי, לקחתי כמובן מאליו את העובדה שיש כאן ילדה שנעה בין שני בתים הלוך וחזור בכל שבוע, ומה שהיא פוגשת בכניסה לבית זה כעס.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    המעברים מבית לבית הם מהלך לא פשוט עבור ילדים העסוקים לפני הכל בהשלמה עם העובדה שההורים שלהם הפרידו בתים. שזו התמודדות קשה לכשעצמה אפילו עבור ילדים "סתגלתנים".

     

    בטווח שנות חייהם הקצרות הם עוברים עוד שינוי כשמשפחה או בני זוג חדשים נכנסים אל תוך חייהם. מאד קשה להיכנס לנעליים של הילדים ולראות את חווית המעברים מהפרספקטיבה שלהם, משום שממרום גילינו היכולת שלנו להבין את המציאות ולעבד אותה היא שונה לחלוטין.

     

    טיפים להקלה על מעברים מבית לבית:

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ילדים זקוקים לתיווך של המבוגרים למציאויות החדשות, בעיקר כשמדובר בילדים בגילאים החד ספרתיים. האיום הגדול של כל שינוי כזה עבורם נע סביב השאלות איך יראו חייהם מעתה? איך זה ישפיע עליהם? החשיבה שלהם מוגבלת למציאות קונקרטית והם לא מסוגלים לראות את התמונה הרחבה כמונו.

     

    מה עושים?

    1. קבלו את המציאות: היכולת שלהם להסתגל על הצד הטוב ביותר למעברים תלויה ביכולת שלנו לעזור להם. כל עוד לנו יהיה קשה, גם להם יהיה. העצה הראשונה שלי היא לקבל את המציאות. לבני הזוג שלנו שבחרנו באהבה יש ילדים. זה דורש השלמה וקבלה שאינה תחיה לעולם בשלום עם שאיפה לא בריאה של "ללכת עם ולהרגיש בלי". זה פוגע בילדים, בזוגיות ואם יש ילדים משותפים גם בהם. וחוץ מזה, עם בני הזוג שלכם הורים מסורים לילדיהם זה רק מוכיח שבחרתם נכון.

     

    2. הפסיקו להילחם: כדי להקל על הרגשות השליליים והלגיטימים, הפסיקו להילחם בהם. אל תצדיקו אותם מחד ואל תשקעו ברגשות אשם. במקום זה תפעלו. אסטרטגיות נכונות ומערכת תמיכה טובה תוכל להחיש ולהקל על ההסתגלות של כולכם.

     

    3. צרו פעילות קבועה סביב המעברים: מעבר מבית לבית הוא מעבר בין אווירות שונות, סגנונות חינוך שונים, דמויות, סביבה. כל אלו דורשים רגע של התאקלמות. רוטינה עקבית תעזור לכם "דקה להתרגל אחד לשני שוב" כדברי השיר. זה יכול להיות מפגש קבוע במגרש משחקים או מפגש שוקו/תה ועוגיות וסמול טוק סביב השולחן, משחק קופסה כל דבר שיעשה את ה'צ'ק אין' יותר נעים. הם ידעו למה לצפות (ולא יעמיסו מגננות לקראת המפגש) ירגישו רצויים, ישתפו יותר פעולה מה שישליך על אווירה נינוחה כללית.

     

    דייט במרפסת (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    דייט במרפסת(צילום: shutterstock)

    4. ספקו להם מקום משלהם: כמובן שזה תלוי בגודל הבית. בין אם זה חדר משלהם ובין אם זה מגירות שלהם ומקום בארון הנשמר עבורם גם כשהם לא נמצאים. תעודדו אותם לעצב עבור עצמם את החדר/הפינה שלהם, מיטה, מצעים כל מה שיאפשר להם להרגיש שזה מקום שלהם.

     

    5. הקלו עליהם בהעברת הפריטים: שימו מספר פריטים זהים בשני הבתים, כדי למנוע מהם לארוז תיקים גדולים מדי. למשל, בגדים, צעצועים, ספרים, דברים אישיים ועוד. לצד זה, אם יש להם חפצים שהם אוהבים לקחת איתם או קשורים אליהם, אפשרו להם להעביר אותם מבית לבית.

     

    6. הקפידו על סדר יום: ילדים אוהבים יציבות. שימו לוח שבועי צבעוני שיאפשרו לילדים לראות בבהירות מתי הם נמצאים בכל בית. כשהם אצלכם השתדלו לשמור על שגרה קבועה הכוללת זמני ארוחות, הכנת שיעורים, זמן למשחק שעת שינה כדי להקל על המתח בעקבות המעבר בין שני הבתים. גם אם הרוטינות בין שני הבתים לא זהות העובדה שהרוטינות ברורות להם ייצרו הרגשה של סדר ועקביות מרגיעים.

     

    7. אפשרו להם ביטחון בשיתוף: כשהילדים מדברים על הבית השני, עשו כמיטב יכולתכם להגיב בחיוביות. אפשרו להם את החופש לספר על משהו מהנה שהם עשו עם ההורה השני מבלי שירגישו אשמה על כך. כשילדים חוששים לדבר הם יותר דרוכים וחסרי שקט.

     

    8. שמרו איתם על קשר: מצאו דרך לשמור איתם על קשר גם כשהם נמצאים עם ההורה השני למשל, שיחת טלפון יומית, או שיחת וידאו שיבטיחו עבורם שהקשר שלהם עם שני הבתים נשמר גם כשאתם לא איתם. יחד עם זאת עשו זאת במתינות וכבדו את הזמן שלהם עם ההורה השני.

     

    9. עזרו להם להרגיש רצויים: חישבו על הפתעות קטנות או מאכלים שהם אוהבים שיכולים לתת להם את הנגיעה האישית הזו שתגרום להם להרגיש שחושבים עליהם. תראו שתמורת מחווה קטנה כזו- הם יתנו הרבה.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    שימו מספר פריטים זהים בשני הבתים
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים