שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    למה בולמוס השליטה של הימין כל כך מסוכן
    יש פה שילוב מסוכן בין רה"מ שחומק ממאסר לבין קיצוניים שמסייעים לו בתמורה לשמירה על ההתנחלויות וחיסול הציונות. זמן להתעשת ולהילחם

     

    איתמר בן גביר בנימין נתניהו בצלאל סמוטריץ' (צילום: ייואב דודקביץ', AP, אלכס קולומויסקי)
    אנחנו חבורה(צילום: ייואב דודקביץ', AP, אלכס קולומויסקי)

    מחנה הימין, מובל על ידי הנהגת המתנחלים, נמצא בבולמוס שליטה. הטיעון המרכזי שמקהלת העיתונאים והח"כים משמיעים לטובת חבילת החוקים המתגבשת נגד בית המשפט העליון היא שהדרג השיפוטי לא נבחר על ידי העם, ויש להחליש את בג"ץ על מנת "להחזיר את הדמוקרטיה לעם". הטיעון הזה הוא בלוף. עד כה פסל בג"ץ רק 18 חוקים, ורוב מוחלט מהעתירות שהוגשו אליו (יותר מ-85%) נדחות.

     

     

    אנחנו לא בוחרים את ראש השב"כ, הרמטכ"ל ובמובן מסוים גם לא את שר החינוך. בממשלה הנוכחית מסתמן כי לתפקיד החשוב הזה יכנס רפי פרץ - אדם שעומד בראש מפלגה שקיבלה 4% מקולות הציבור והשווה הומואים לכלבים - רק בגלל שהוא שייך לקבוצת הלחץ הנכונה. האם מישהו מציע לרוקן את משרד החינוך מסמכויותיו?

     

    ובכלל, אם פרץ יחליט להכניס את מרצי מכינת עלי לבתי הספר הממלכתיים במטרה ללמד את הילדים שהומואים הם סוטים ולסביות הן בהמות, האם לא נרצה שבג"ץ יתערב? אם הממשלה תקבע שנשים לא יכולות לשרת בקרבי, האם לא נרצה שבג"ץ יתערב? האם גם אז הם ימשיכו לטעון שהם עושים זאת למען "העם"? בג"ץ הוא כתובת הביקורת האחרונה עבור אזרחים שרוצים להגן על החירות והאינטרסים שלהם.

     

    טורים נוספים של ליאת שלזינגר:

     

    מוטב שאיש לא ישלה את עצמו שהיעדר ביקורת שיפוטית ייגמר בקצת בריונות, חקיקה והסתה נגד המיעוט הערבי. הממשלה הקרובה תמקד את מרב האנרגיות שלה בביצור הכנסת כעיר מקלט לחשודים ונאשמים (נתניהו, ליצמן, כץ, ביטן ודרעי), ושינוי כללי המשחק הבסיסיים של הפרדת הרשויות, תוך חיסול האיזונים והבלמים שהיו המחסום האחרון בדרך להפיכתה של ישראל מדמוקרטיה למדינה שבה רק נשמרת מראית עין של דמוקרטיה באמצעות בחירות המתקיימות אחת לארבע שנים.

     

    איך מתמודדים מול תנועה שמבקשת לשנות מהיסוד את המוסדות שהמדינה בנויה עליהם? זה מתחיל בהבנה של חוקי המשחק הבסיסיים. אי אפשר לנצח את המלחמה הזאת מבלי להגדיר באופן ישיר את מפת הקרב: יש מחנה פוליטי אחד ששואף לרוקן את הדמוקרטיה הישראלית מתוכן ולאפשר לממשלה להחזיק בסמכויות שישנו את פניה של ישראל לדורות קדימה, ומנגד יש מחנה פוליטי שאמור לבלום את המהלך המסוכן הזה ולייצר לו התנגדות ציבורית רחבה שתמנע את הוצאתו אל הפועל.

     

    עד כה, המחנה שאמור להילחם מול הדורסנות המסתמנת של קואליציית נתניהו הבאה לא הצליח לספק את הסחורה. כהרגלו הוא בורח מלספר סיפור פוליטי, בעיקר כי הימין שכנע אותו שהוא צריך להתנצל כל הזמן על מי שהוא ועל מה שהוא מאמין בו.

     

    זה הסיפור הפוליטי שחייב להיות ברור: יש פה שילוב מסוכן בין ראש ממשלה המנסה לחמוק מבית הכלא, לבין פלג קיצוני המשלב בין בצלאל סמוטריץ' לאנשי כהנא, כשלאחרונים יש אינטרס מובהק להחליש את מערכת המשפט כדי לקדם את הנושא היחיד שמעניין אותם – מפעל ההתנחלויות וחיסולו הסופי של הפרויקט הציוני.

     

    הם יודעים שהקרב הרעיוני על חלוקת הארץ הוכרע מזמן: הישראלים לא רוצים למות במלחמות דת מיותרות ולא לגור בהתנחלויות מבודדות. לכן הם לא ניצחו וגם לא יכולים לנצח. זאת הסיבה שהם מנסים לשנות את הכללים.

     

    זה הסיפור כולו וזו הדרך בה צריך לספר אותו לציבור. זה לא הזמן להתאבל על קץ הדמוקרטיה אלא להתעשת ולהילחם עליה.

     

    • ליאת שלזינגר היא מנכ"לית "מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה"

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים