עלינו לטיסה של קטאר איירווייז עם דרכון ישראלי
חברות התעופה הטובות בעולם, כמו איתיחאד ואמירייטס, לא מגיעות לארץ - והנוסע הישראלי מפספס הזדמנות ליהנות מהחוויה יוצאת הדופן שלהן. גלעד ילון החליט שקצת חשש לא ימנע ממנו להתפנק, אזר אומץ ועלה על טיסת קטאר איירווייז עם דרכון כחול לבן
"אתה בטוח שבכלל יעלו אותך לטיסה עם דרכון ישראלי?" שאלו אותי כשהזמנתי כרטיס טיסה עם חברת התעופה קטאר איירווייז. עניתי שלא, אבל הייתי משוכנע שזה יהיה מעניין לנסות.
בכך יצא לפועל ניסוי כלים שחשבתי לבצע כבר שנים רבות: לחוות מקרוב את החברה המסקרנת, ועל הדרך לבדוק איזה יחס יקבל נוסע ישראלי בטיסה כזאת.
קטאר איירווייז נחשבת לאחת מחברות התעופה הטובות בעולם. החברה פועלת מעל 25 שנים וטסה מ-150 יעדים בינלאומיים. החברה כמובן לא מגיעה לישראל בגלל היחסים, או יותר נכון היעדר היחסים בין ישראל לקטאר. עם זאת, הסקרנות גברה עליי, והחלטתי לבדוק כיצד יקבל הצוות הקטארי נוסע עם דרכון ישראלי.
אתחיל בכך שכבר שמעתי לא פעם על כמה וכמה נוסעים ישראלים שהחליטו בגלל שיקולי עלויות ונוחות לטוס עם החברה הקטארית, אבל לא נתקלתי בנוסע שעלה לטיסת החברה עם דרכון ישראלי. למה לקחת את הסיכון עם חברה שאינה רוצה שום קשר עם ישראל, ואפילו מיודדת עם מדינות עוינות לה?
מצד שני, אם נבחר לטוס עם חברות תעופה רק משיקולים פוליטיים כאלה או אחרים, נמצא את עצמנו טסים רק עם מספר מצומצם מאוד של חברות תעופה, ובעיקר נפסיד - כנוסעים ישראלים - את התחרות הבינלאומית שמתנהלת בין חברות התעופה על הנוסעים.
בזמן שהזמנתי את הטיסה באתר החברה הרהרתי לעצמי: "הרי אם החברה לא הייתה רוצה להעלות נוסע ישראלי - לא הייתה לי אפשרות לרכוש כרטיס טיסה, תוך ציון מפורש בפרטי הנוסע באתר שאני מישראל".
אבל בכל זאת, ועל אף שהכול הוזמן ואושר מראש, הגעתי בחשש מסוים לדלפק הצ'ק-אין בסאו פאולו. דיילת הקרקע הסתכלה במבט מעט משונה על הדרכון ולאחר מכן על הפרטים שלי, בהם מספר הנייד, ושאלה אותי בתהייה: "מה זאת הקידומת, 97?"
בשלב זה החלה לצוף בי ההרגשה שאני מעין עוף מוזר בין יתר נוסעי הטיסה. אבל דרך חזרה כבר אין, ופתאום בלי חשש תיקנתי אותה, "972, זאת הקידומת שלי", והמשכתי בביטחון לומר את מספר הטלפון המלא. הדיילת הסתכלה אליי בחיוך, ולאחר כמה דקות שקטות של בדיקות נוספות נתנה לי את ברכת הדרך שחיכיתי לה – כרטיס הטיסה שלי עם הקטארים.
הדרכון כבר נחתם אחרי שעברתי את ההגירה בשדה התעופה גוארולוס, המשכתי לכיוון השער ובדרך נתקלתי בשיירה הקטארית, כלומר צוות האוויר של הטיסה. "טוב, קטארים הם לא", ישר חשבתי לעצמי. בהמשך התגלה לי שהרוב המוחלט של הצוות גויס מדרום-מזרח אסיה. נראה שייצוג מקומי בצוות החברה פחות מעניין את החברה.
זה קרה: פתאום הוא נגלה בפניי - מפלצת, מעולם לא טסתי במטוס כזה גדול. למעשה הוא גדול עד כדי כך שנדרשו כמה דקות רק על מנת שאנשי השדה ייערכו לקבל אותו בשרוול המעבר לטיסה, מה שגרם לעיכוב של כמעט חצי שעה בטיסה - וזה אחד הדברים השליליים היחידים שיכולתי לקחת מחוויית הטיסה כאן.
גם תהליך העלייה למטוס היה יוצא דופן. מספרי השורות התחלקו לקבוצות עלייה שונות - עד כאן אין שום דבר חדש או שונה מחברות תעופה אחרות - אבל אם ממקומות אחרים אנחנו רגילים שהקבוצות עולות בזו אחר זו, כאן כולם עלו במקביל. חילקו מראש את הכניסות למספרי תורים מאחת עד ארבע, ולפי המספר על הכרטיס כל קבוצה יכלה לעלות בו-זמנית לטיסה.
התהליך הזה גרם לבורדינג (עלייה למטוס) של מאות נוסעים להתבצע תוך דקות בודדות בלבד. והנוסעים? רובם המוחלט היו מערביים, חלקם אפילו חובשי כיפה. כל הדיילים סיימו לעלות והינה הגיע תורנו. ניגשתי לכיוון המטוס לבדיקה נוספת של הדרכון, למעשה הראיתי אותו שלוש פעמים, ועליתי על השרוול - זהו, עכשיו כבר אין מהטיסה הזאת דרך חזרה.
לאחר שהדיילים המחויכים והקול הנעים של הטייס הבריטי קיבלו את פניי, עליתי על המטוס שהואר באור סגלגל מוזר-משהו, ולצלילי נעימות מוזיקה קלאסית בנימה ערבית ברקע.
כבר ברגע הראשון שמתי לב שהמעבר במטוס רחב יותר יחסית למטוסים האחרים שהייתי בהם לאחרונה. ההגעה למקום הישיבה שלי הייתה פשוטה וקלה.
עכשיו הגיע הזמן לבדוק את המטוס עצמו. המושב נוח מאוד ועליו חיכתה לי כרית, מה שלא מובן מאליו בטיסה קצרה של כשלוש שעות בלבד. מערכת הבידור והשמע נראית עשירה מאוד ומסודרת בצורה יוצאת דופן - התכנים הערביים והמידע על אודות החברה בולטים יותר בראש הרשימה לעומת תכנים שונים שקוטלגו כמערביים.
מה עוד מצאתי כאן? הרצאות מטד, סרטונים ממגזין Vogue, סרטי ילדים, קומדיה ודרמה, אבל זאת רק לאחר שתעברו ברפרוף את קטגוריות הסרטים הערביים וקטגוריה נוספת בשם "החיים והאיסלאם". ואם כל זה לא מספיק, גולת הכותרת והאפשרות הכי יוצאת דופן במערכת המולטימדיה היא האזנה להקראת פסוקים מהקוראן – ניתן לבחור בין שני קריינים שונים ואת הפרק הרצוי, ולקבל את "פסוקו של יום" בגרסת העולם הערבי.
ממשק המערכת כולל שלט וחיבור USB, אוזניות די סטנדרטיות (לא ניתן לחבר אוזניות אישיות) ואפשרות לחיבור כבל רשת. השירותים היו גדולים כמעט פי שניים מתא השירותים בטיסות שאני רגיל אליהן, וכללו שקעים, שלושה סוגי נייר ומבשם אוויר.
לאורך כל הטיסה הצוות היה קשוב לנוסעים, ונתן אפשרות לבקש חטיפים ושתייה. הדיילים הציעו זאת כמה וכמה פעמים. אגב, אם תהיתם, על אף שהאיסלאם אוסר על שתיית אלכוהול, במטוס הוגשה שתייה חריפה למי שחפץ בכך, וגולת הכותרת הייתה היין האדום מספרד.
נוסף לחטיפים קיבלנו גם ארוחה על המטוס, ומי שהשכיל לבחור ארוחה מראש באתר או באפליקציה של קטאר איירווייז - עד יממה לפני הטיסה - יכול היה לבחור בין לא פחות מ-17 ארוחות שונות, בהן ארוחות דלות קלוריות, ללא גלוטן, דלות בכולסטרול או במלח, ללא סוכר, ארוחה צמחונית הינדית ועוד שש אפשרויות צמחוניות נוספות. אני לא השכלתי לבחור מראש וקיבלתי מנת עוף, שהייתה סבירה בהחלט.
אז איך אפשר לסכם את הטיסה עם הקטארים? בסופו של דבר לא שינה להם מאיפה הגעתי או מה כתוב לי או לנוסע שמאחוריי בדרכון. החברה לא באמת רואה הבדל או שוני בין נוסע אחד למשנהו, וגם אין זה תפקידה לעשות כך.
את מטרתה העיקרית - להנעים את הטיסה של כל אחד ואחד מהנוסעים - היא השתדלה לבצע לא פחות מכל חברה אחרת שטסתי איתה, ואולי אפילו קצת יותר.
אז אם אתם נתקלים באפשרות לטוס איתם ומחפשים חוויית טיסה שונה ומגוונת, עם חברת תעופה ברמה הבינלאומית הכי גבוהה שיש - כזו שאני מאחל לחברות המקומיות אצלנו להגיע אליה - לכו על זה ללא חשש.
