ב"ארץ הבֶּרבֵּרים" לא מוכנים לתת לדאעש לנצח

"מאז הרצח, כמות העבודה שלנו בהרים ובמדבר צנחה בכ-40%", מעריך מוחמד, נהג טיולי ג'יפים בהרי האטלס ובמדבר סהרה במרוקו. "התיירות חשובה לנו כמו המשפחה. אם אין תיירות, זה כאילו האבא שלנו מת". 

בתחילת החודש נפתח משפטם של 24 הנאשמים במעורבות ברצח שתי התיירות הסקנדינביות בהרי האטלס. חמישה חודשים עברו מאז שנמצאו גופותיהן של לואיזה וסטרגר יספרסן, בת 24 מדנמרק, ומארן אולנד, בת 28 מנורבגיה - אולם הכפריים תושבי ההרים עדיין לא מצליחים להתאושש.

ברוכים הבאים למרוקו (צילום: גלעד כרמלי)

"הרוצחים בכלל לא מקומיים, מרוקאים לא היו עושים דבר כזה. הם רצו להפיל את כל התיירות כאן. לא רק שהמצב לא התאושש מאז, הוא ממשיך להידרדר", מוסיף מוחמד. "כל האנשים כאן באזור הם אנשים טובים ותמימים, אבל מאז הרצח אנחנו כבר מתחילים לחשוד בכל דבר".

במשך חצי השעה הראשונה של הנסיעה לכיוון הר הטובקאל שברכס האטלס הגבוה, מהרגע שמוחמד אסף אותנו במראקש, הוא לא הוציא מילה מהפה, עד שהערנו לו על כך שכבר חצי שעה אנחנו שומעים אותו השיר בלוּפִּים. "סליחה, הראש שלי לא כאן", הוא התנצל – והחליף שיר.

ואז מוחמד נפתח: הוא בן 24 ומתגורר במראקש, אך במקור הוא ממשפחה כפרית מהרי האטלס התיכון – אזור שמכונה "ארץ הבֶּרבֵּרים", מאחר שתושבי הרי האטלס הם בעיקר שבטים ברברים המשמרים את מסורת ואורח חיי אבותיהם, ורובם עוסקים בחקלאות וברעיית צאן. השבטים הגיעו לאטלס כי מצאו בו מקום מקלט, במיוחד באזורים הפראיים של ההרים, וחלק מהכפרים הברבריים מבודדים ביותר.

מוחמד סיפר שהוא מתגעגע למשפחה, אבל גם קשה לו לשהות במחיצתה כשהוא מבקר כי הוא כבר התרגל לעיר - "זה עולם אחר". לדבריו, הוא מדוכדך משום שהוא טרוד לגבי העתיד. הוא רוצה למצוא כלה, אך מעדיף להשקיע את כל זמנו ומרצו בעבודה כדי לחסוך כסף, ובאמצעותו להעביר את כל משפחתו לעיר. "המזל שלנו הוא שיש תיירות, אחרת לא היה למשפחה שלי כלום", הוא מסביר.

מרוקו היא יעד תיירותי פופולרי, ובניגוד למדינות רבות באפריקה וכן למדינות מוסלמיות רבות, היא נחשבת למדינה בטוחה יחסית לתיירים. בשנה החולפת ביקרו בה כ-12.3 מיליון תיירים, ומתקפות נגד זרים במרוקו הן דבר נדיר מאוד. משום כך, הרצח של שתי התיירות זעזע את המדינה, שענף התיירות הוא קריטי לכלכלתה – אחרי החקלאות, מדובר בענף עם מספר העובדים הגדול ביותר במרוקו.

"המלך החליט שתוך 24 שעות חייבים למצוא את הרוצחים. הוא אמר שאם לא ימצאו אותם, כל המדינה תהיה בבעיה והתיירות תתרסק", נזכר מוחמד. "הרוצחים הם מדאעש מאזור תימן, אבל האנשים שעובדים באזור ההרים נפגעו כי תיירים חושבים שהמקומיים רצחו אותם. זה גרם למדינה להפסיד מיליונים ולאנשים להישאר בלי פרנסה".

גופותיהן של לואיזה ומארן נמצאו במרחק 10 ק"מ מהכפר אימליל – נקודת היציאה לטרקים בהר טובקאל, ההר הגבוה ביותר בצפון אפריקה ואחד האתרים האהובים ביותר על המטיילים במדינה. התקשורת המרוקאית דיווחה שאחרי הרצח קיבלו החוקרים תיעוד שמראה את ארבעת הרוצחים מניחים אוהל בסמוך לזירה. לפני הרצח העלו הרוצחים לרשתות החברתיות סרטון שבו הם נשבעים אמונים לארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש). ברשתות הופץ גם סרטון שתיעד את הרצח המזוויע עצמו, והמודיעין הדני אישר את אמינותו. 

"הרוצחים הסתובבו באזור וחיפשו קורבן. הם התחפשו לתושבי המקום ואפילו לבשו לבוש ברברי. חבר שלי אפילו נתן להם מים כי חשב שהם מקומיים", משחזר מוחמד. "הם עקבו אחרי שתי התיירות, הקימו אוהל וחיכו ללילה כדי שאף אחד לא יראה. בלילה הם הגיעו לאוהל של התיירות מכיוון הוואדי. אחת שחטו בפנים, ועם השנייה הם התעמתו ובסוף רצחו אותה מחוץ לאוהל".

לדברי מוחמד, את התיעוד שבו נראים הרוצחים מקימים את האוהל שלהם לפני הרצח העביר למשטרה בן-דודו. "יש לו בסטה במקום ובמקרה הוא צילם אותם. אחרי הרצח הם ניסו לחזור לאוהל, אבל מהפחד כנראה לא זכרו את הדרך. הם עטפו את עצמם וניסו להימלט דרך ההרים, כי חששו שבכפר יש מצלמות, אבל הם כן תועדו נמלטים במצלמת אבטחה של אחד המלונות", הוא מספר.

אחד הרוצחים נתפס כבר ביום מציאת הגופות, משום ששכח את תעודת הזהות שלו באוהל שהוא וחבריו השאירו בשטח. שלושת האחרים למחרת בעת שנסעו באוטובוס בתוך מראקש, וברשותם נמצאו סכינים. בית המשפט במרוקו צפוי להטיל עליהם עונש מוות.

"המרוקאים לא רוצים שיוציאו אותם להורג, אלא מעדיפים לראות אותם מתענים בכלא עד סוף חייהם, כי הם יצרו סטיגמה שעדיין פוגעת בכולם", מעיר מוחמד. "אין סיכוי שמרוקאי היה חושב לעשות דבר כזה, שנים אנחנו עובדים עם תיירים מכל העולם ואף אחד לא חשב לבצע מעשה טרור כזה. אני מדבר איתך עכשיו והלב שלי נקרע בגללן".

הר טובקאל מתנשא לגובה של 4,167 מטרים, ומושך אליו גולשי סקי, מטפסי הרים ומטיילי טרקים. ישנם כמה מסלולי טיול רגליים אל פסגת הטובקאל, החל מכאלה שניתן להספיק אפילו ביום אחד ועד למסלולים של תשעה ימים. עם זאת, מאז הרצח ובעקבותיו נדרשים תיירים זרים לדאוג לליווי של מדריך מקומי במסלולי ההליכה.

בטובקאל נמצא אתר הסקי אוקיימדן, וממנו גם ניתן לצאת לרוב הטרקים הארוכים. אוקיימדן נמצא בגובה 2,600 מטר, וישנן שנים שבהן האתר עדיין מושלג גם בחודש מאי. כדי להגיע למקום נדרשת נסיעה של כשעה וחצי-שעתיים ברכב שטח מהעיר מראקש. הדרך ממראקש לאוקיימדן עוברת בעמק האוריקה ומטפסת במעלה ההר, ומכל עבר נשקפים נופים מרהיבים של עמקים ירוקים וכפרים ברבריים, התלויים על ההרים מסביב בין שמיים וארץ.

טיולי ג'יפים מאורגנים באזור כוללים בדרך כלל עצירות לתצפית, לצד ביקור בבית ברברי אותנטי באחד הכפרים. לסיום, ניתן לאכול ארוחת צהריים באחת המסעדות שלאורך הנהר שחוצה את העמק. התפריט בקצרה: טאג'ין. מדובר במאכל ברברי מסורתי הנקרא על שם כלי החרס שבו הוא מבושל, על גבי גחלים. התפריט ביתר פירוט: טאג'ין עוף, טאג'ין בקר, טאג'ין כבש וטאג'ין ירקות.

תחנה מעניינת נוספת בעמק האוריקה, שבה עוצרים לא רק תיירים יהודים, היא קברו של רבי שלמה בלחנס ("בעל הנחש"). סיפורו של רבי שלמה בלחנס מתרחש במאה ה-16, עת יצא במסגרת תפקידו כ"שליח דרבנן" למרוקו. השד"רים (שליחים דרבנן) היו יהודים שנשלחו מארץ ישראל לקהילות הגולה, כדי לגייס תרומות לקיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל ולחיזוקו. 

האגדה מספרת שכאשר הגיע רבי שלמה לעמק האוריקה, בערב שבת, הוא נפטר בפתאומיות – ושני סוסיו נותרו מיותמים, ועל גבם כספי התרומות שהוא הספיק לאסוף. המקומיים ביקשו לבזוז את הכסף, אך כשהתקרבו אל הסוסים רתמותיהם הפכו לנחשים ארסיים. רק כאשר היהודים הגיעו למקום, הנחשים הפכו שוב לחבלים. בשל האגדה זכה רבי שלמה למעמד של קדוש גם בקרב האוכלוסייה הברברית בעמק.

הרי האטלס משתרעים לאורך כ-2,400 קילומטרים, דרך שלוש מדינות המגרב – מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. ההרים מחולקים לשלושה רכסים, ורכס האטלס הגבוה נמצא במרוקו בלבד. גם האטלס הגבוה עצמו שבמרוקו מחולק לשלושה רכסים – האטלס הגבוה, האטלס התיכון והרי מול האטלס. 

בעוד הפסגה הגבוהה ביותר, הטובקאל, נמצאת כ-63 ק"מ דרומית למראקש, הדרך הארוכה בין העיר פאס למראקש עוברת ב"ארץ הברברים" של האטלס התיכון. הכביש עמוס בנופים הרריים עוצרי נשימה, עם מרבדי פריחה בצידי הדרך ויישובים ברבריים ציוריים.

"בטיולים איתי צריכים לצפות ללפחות 15 עצירות בדרך", מצהירה דינה דגן, שהחלה לאחרונה להוציא טיולים מאורגנים למרוקו - והיא לא מתכוונת להפסקות התרעננות. 

"הטיולים שאני מוציאה למרוקו שונים, כי אני רוצה להתמקד במקומות האותנטיים שתיירים בדרך כלל לא מגיעים אליהם", היא מסבירה. "אני רוצה להראות את הכפרים הקטנים והנידחים, להשמיע את הסיפורים המיוחדים, להראות את התמימות של האנשים הפשוטים, להראות איך הם חיים ואיך נראית שגרת היומיום שלהם. ראית למשל שנתקלנו באנשים שאפילו לא יודעים בני כמה הם, הם חיים ואומרים שאלוהים שומר עליהם".

דינה, ישראלית-מרוקאית אסלית, מפגישה את המטיילים שהיא מובילה עם רועי הצאן ומוכרי הזעתר שמתהלכים לצד הכביש – והם תמיד שמחים לספר על אורח חייהם. צפו גם לכניסה לכפרים הנידחים שלידם עוברים, ביקור בבית ספר ובמרפאה מקומיים, ואפילו בבית פרטי של משפחה ברברית. 

בניגוד מוחלט לכפרים הברבריים באזור, בהרי האטלס התיכון נמצאת גם העיירה איפראן. העיירה, שממוקמת בגובה 1,665 מטרים מעל פני הים, מכונה שווייץ של מרוקו – ובהתאם לכינוי, היא בהחלט נראית כאילו הועתקה לכאן בשלמותה ממערב אירופה. 

את העיירה הקים השלטון הצרפתי בתקופת הפרוטקטורט, כעיירת נופש למתיישבים הצרפתים העשירים, וכיום היא נחשבת אתר מרכזי לתיירות סקי במרוקו. מומלץ להיכנס לעיירה, להתהלך ברחובותיה הציוריים ולשבת באחד מבתי הקפה – למעין "הפסקת ציביליזציה" נדירה בתוך "ארץ הברברים", שנדמה שנשארה בתקופה שכבר חלפה לפני כמה מאות שנים. 

בגבול שבין האטלס התיכון לאטלס הגבוה, כשעתיים וחצי של נסיעה צפונה ממראקש, נמצאים מפלי אוזוד – מפלי המים הגבוהים ביותר ואולי היפים ביותר במרוקו. המים צונחים מצוק בגובה 110 מטרים דרך שלושה מפלסים אל בריכה טבעית. את הקניון העמוק שיוצר נהר אל-עביד מקיף חורש טבעי, ובו מסתובבים בחופשיות קופים מסוג מקוק ברברי. הקופים לא נושכים, אך יש להיזהר שלא יחטפו חפצים.

בשמורה מדרגות שיורדות מראש המצוק ישר אל תחתית המפלים, ויש אפשרות לרדת גם בדרך ארוכה יותר בין הבוסתנים – מסלול אשר מספק כמה תצפיות מרהיבות על המפלים, וכן אפשרות לשחות בבריכות שנוצרות למרגלותיהם. העלייה חזרה לחניה היא דרך המדרגות.

בראש הצוק יותר מעשר טחנות קמח שעדיין פעילות, והן העניקו למקום את שמו. "אוזוד" בברברית פירושו "טחינה של תבואה". בדרך הרגלית למפלים ישנם כמה בתי קפה ומסעדות, וכן דוכני קניות רבים שהציבו תושבי האזור. ניתן גם לשוט בסירה בבריכות שמתחת למפלים, בתשלום.

"אנחנו סומכים עליכם שתספרו ותסבירו שכאן בטוח, ותעזרו לנו לחזור למה שהיה פעם", מסכם מוחמד, "כי מרוקו זה מקום שמקבל את כולם וטוב לכולם. חבל שהגיעו שני רוצחים כאלו. הם לא רק חיפשו לרצוח, הם חיפשו לעשות רע למדינה שלמה". 

הטיול במרוקו במסגרת מיזם "אלף לילה ולילה" של דינה דגן מ"ביאנקיני" כולל, בין היתר, טיול ג'יפים באזור הר טובקאל וביקור בשמורת מפלי אוזוד. בנוסף כולל הטיול, שאורכו 12 יום, ביקור בערים מראקש, פאס, קזבלנקה, אסווירה והעיר הכחולה שפשוואן - וכן טיול ג'יפים בסהרה. 

הכותב היה אורח של "אלף לילה ולילה עם דינה דגן מביאנקיני"