האנשים שרודפים אחרי מטוסים עם מצלמה
בודקים את כיווני הרוח, ממתינים בשמש במשך שעות ומתרגשים למראה הכנפיים הענקיות - הספוטרים הם ציידים של מטוסים, והם מוכנים עם המצלמה לכל המראה או נחיתה. גבר בן 58 ונער בן 15 לימדו אותנו איך לתפוס את הפריים המושלם, מה קורה כשמתעדים את אייר פורס 1, ולמה כדאי להתמקד בכלי תעופה ממדינות ערב
"זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה", שר מאיר אריאל באחד משיריו המוכרים ביותר - והוא לא היחיד. רובנו אומנם מגיעים לנמל התעופה רק לקראת טיסה, אבל יש לא מעט אנשים שהפכו את האמירה המפורסמת של אריאל למוטו, ומגיעים לנמל התעופה בן גוריון בכל שבוע רק כדי לראות ולצלם מטוסים בפעולה. קוראים לזה ספוטינג. כדי לראות אותם בפעולה יצאנו לסיור סובב נתב"ג עם כמה ספוטרים מיומנים.
מוטי קפלן (58) הוא שם דבר בתחום. את החלום להיות טייס בחיל האוויר הוא המיר בצילום, ומגיל 13 הוא אורח קבוע בנתב"ג. "לא היו גדרות", הוא נזכר, "היה אפשר להגיע עד קצה המסלול, לשכב שם ולראות מטוס ממריא מעליך כמו בסרטים. חוויה מדהימה".
כיום קפלן מעביר סיורי ספוטינג, וגם מנהל את קבוצת הפייסבוק "חובבי הספוטינג בישראל" המונה כ-3,000 חברים - צעירים, מבוגרים, גברים וגם נשים - שמעלים בכל יום עשרות תמונות לקבוצה. בין החברים בקבוצה גם טוני גולדין. הוא מגיע לנמל עם מצלמה ועם סט עדשות מקצועיות, שלא יבייש צלמים ותיקים בהרבה. רק בן 15 ומצלם מטוסים כבר שנים, בערך מאז שהיה בן חמש. "אני מגיע לפה יותר מפעם בשבוע, בדרך כלל פעמיים-שלוש. ההרגשה של מטוס גדול ממריא מעליך או נוחת זו הרגשה מיוחדת", הוא מסביר את המשיכה לתחום, "עוצמה שאי אפשר לתאר".
ספוטינג, כך מתברר, אינו תחביב פשוט, והספוטרים לא פראיירים - הם יודעים בדיוק איזה מטוס הם רוצים לצלם. מטוסים של וויזאייר למשל נחשבים ל"פושטים" כי יש הרבה כאלו, ולעומת זאת מטוסים גדולים, מטוסים ממדינות ערב ומטוסים שכמעט יצאו מכלל שימוש נחשבים נדירים, כאלה שכדאי לצלם. הם לא סומכים על המזל: כדי לדעת איזה מטוס ינחת ומאיזה כיוון, הספוטרים בודקים את כיווני הרוח (מטוס תמיד ימריא וינחת מול הרוח, מסביר קפלן) ואת זמני הטיסות, ונעזרים באפליקציות שמראות בזמן אמת את תנועת המטוסים בכל העולם.
כדי לראות נחיתות לוקח אותנו קפלן לכביש 40. יחד עם גולדין אנחנו עוצרים בשולי הדרך בשעה 11:00, יוצאים לשמש הקופחת ומחכים. קפלן לא נותן לחום הכבד להוציא אותו מריכוז: "יש לנו עוד מעט נחיתה", הוא מכריז, "אייר קנדה". שניהם מכוונים את המצלמות, ותוך חצי דקה אנחנו כבר שומעים את המטוס מתקרב. "הינה-הינה, הינה, אנחנו רואים אותו בין העצים, אנחנו כבר עכשיו נתחיל לצוד אותו", והם מתחילים להקליק בטירוף.
כמה שניות והמטוס ממש מעלינו, אנחנו רואים את הגלגלים שלו מוכנים למפגש עם הקרקע. עוד כמה שניות חולפות, המטוס נחת, הספוטרים מפסיקים לצלם. הרעש נמשך, וקפלן מסביר שזה הרעש של המנועים ושל דחף הבלימה. "נו איך?", הוא שואל בחיוך, "חוויה, לא?"
אתם מזהים את המטוסים לפי הצליל שלהם?
קפלן: "במטוסים צבאיים מאוד קל לזהות את הקול. לדרימליינר יש רעש מאוד מיוחד, ג'מבו כמובן".
צילום מטוסים דומה יותר לצילום חדשות או לצילום טבע?
גולדין: "זה כמו צילום של בעלי חיים, כמו לצלם ציפור מתכת גדולה. זה דורש כישורים של מהירות. אי אפשר להיות מפונקים, אנחנו עומדים כאן ב-35, 40 מעלות אפילו, לפעמים אנחנו עומדים ככה חמש-שש-שבע שעות. לפעמים ב-03:00 בבוקר, והכול בשביל מטוס אחד מסכן".
מה נחשב לצילום טוב?
"תמונה שיש בה תאורה טובה, כשהשמש מאחורינו ולא מאחורי המטוס. ומטוס מיוחד שלא רואים כל יום".
איזה מטוס אתה הכי גאה שצילמת?
"האיירפורס 1 של הנשיא טראמפ".
הצלחת לראות את הנשיא יוצא?
"לא, אולי בפעם אחרת".
המאבטחים של נמל התעופה ושל התעשייה האווירית כבר מכירים את הספוטרים שמסתובבים באזור, ובדרך כלל גם לא מפריעים להם לצלם, אם כי כמעט כל ספוטר נתקל פעם בפקח שניסה לגרש אותו.
"אין שום איסור לצלם מטוסים אזרחיים", קובע קפלן, "אנחנו האחרונים שצריכים להיות האויב של רשות שדות תעופה, אנחנו עשרות אלפי ספוטרים, זה לא משהו קיקיוני".
"הדבר הכי חשוב בהיתקלויות עם אבטחה זה להיות אמיתיים ורגועים", מוסיף גולדין, "ברגע שמסבירים להם את הסיטואציה האמיתית ומה אנחנו באמת עושים, בדרך כלל הם נרגעים".
{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5514119~9263724","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/05/23/9263724/9263724_0_0_980_643_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: טוני גולדין"}}{"type":"image","data":{"imageId":"ArticleImageData.5514119~9263726","url":"https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/crop_images/2019/05/23/9263726/9263726_0_0_640_360_0_large.jpg","caption":"","credit":"צילום: טוני גולדין"}}להערכתו של קפלן, בעולם קיימים מיליוני ספוטרים. יש מדינות שבהן צפייה במטוסים היא דבר מקובל מאוד, ובנמלי התעופה שלהן הקימו מרפסות תצפית מסודרות שאפשר לצלם מהן המראות ונחיתות.
"צילמתי בשדות תעופה בעולם", מספר גולדין, "יש שם מגוון הרבה יותר גדול של מטוסים, לדוגמה כשצילמתי באמסטרדם, תוך שעתיים תפסתי חומר שתופסים פה בשש-שבע שעות".
איזה שדה תעופה נחשב הכי טוב?
"מבחינתי שדה אידיאלי זה שדה שאני רואה בו כמה שיותר מקרוב את המטוס", אומר קפלן. "הית'רו נחשב למכה של הספוטרים, יש שם נחיתות והמראות כל דקה ויופי של עמדות ספוטינג. יש גם אופציה לשכור חדר במלון שממש צופה על המסלולים. זה לא הכי זול, אבל זאת חוויה".
ובישראל? לאחר מאבקים מול רשות שדות התעופה, לפני כשנה הצליחו הספוטרים לגרום לכך שתוקם מרפסת תצפית שממנה אפשר לראות את כל נתב"ג ולצלם המראות. "היה רצוי שיהיה קירוי של גגון, שלא יהיה לנו חם בקיץ, אבל זו התחלה", מסכם קפלן.
