שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "מה, זה באמת קרה? אולי את מגזימה?"
    ההצגה ''האור של אלמז'' של היוצרת ושחקנית התיאטרון חווה טזזו מביאה סיפור על אקטיביזם נשי, בין אתיופיה לישראל ובין עבר להווה. בקווים עדינים היא משרטטת תמונות של אובדן וכאב שחוו המהגרים במסעם לישראל, וגזענות שממנה הם סובלים כאן כיום. צפו

    אמש (א'), לצד חגיגות יום ירושלים, צוין גם יום הזכרון לכ-4,000 יהודים יוצאי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם להגישם חלום ישן ולהגיע לירושלים. ההצגה "האור של אלמז" - הצגת יחיד בה משחקת שחקנית התיאטרון והיוצרת חווה טזזו - הוצגה במרכז שטיינברג למוזיקה בחולון כחלק מטקס יום הזיכרון לנספים.

     

    "אמא, בישראל לא מתים. לאן את הולכת?"

     

    המופע מגולל את סיפורה של אור, נערה בת 16, עטויית אוזניות גדולות על ראשה, לבושה בג'ינס משופשף וילידת הארץ, המתמודדת מול מקרה של גזענות בשכונתה. אמה של אור, אלמז, מנסה לייעץ לה מניו יורק הרחוקה, ומבקשת ממנה לחכות לשובה כדי למצוא פתרון. אך כמו כל נערה מרדנית, אור לא מתכוונת להמתין והיא יוצאת לפעולה אקטיביסטית.

     

    צפו בחווה טזזו מספרת על היצירה "האור של אלמז":

     

    ציר הזמן בהצגה, שבוימה על ידי אלה ניקולייבסקי, אינו קבוע. היוצרת טזזו נעה בין ילדותה של אלמז האם ומסעה לישראל לבין ההווה של אור. העבר משמעותי בדיוק כמו ההווה. אלמז הילדה מהכפר באתיופיה מאופיינת בלבוש מסורתי, כיסופים לירושלים וחיבור חזק למשפחתה, שאיתם היא עושה את המסע.

     

    בקווים עדינים משרטטת היוצרת תמונות של אובדן וכאב שחוו המהגרים במסעם לישראל דרך דמותה של אלמז, המאבדת את סבתה בדרך. 

     

    חווה טזזו יוצרת ושחקנית בהצגה
    "אני מנסה להראות שהכוח בידיים שלנו, שיש עוד דרכים לפתור בעיות". חווה טזזו (צילום: חגי דקל )

     

    שתי הנשים שבמרכז ההצגה של טזזו מאופיינות באקטיביזם, ונדמה שזה בדיוק מה שהיא מנסה להדגיש. באתוס העלייה הציוני נעדרת האקטיביות של ביתא ישראל, בני הדור הראשון שיצאו רגלית לעבר ישראל באחד מהמסעות הקשים שידעה הקהילה האתיופית.

     

    בקטע מההצגה, אלמז הילדה ממררת בבכי על הבמה ואומרת לקהל: ''זו הפעם הראשונה שראיתי מישהו מת''. ניתן היה לשמוע את הבכי המקופל, השברירי, של היושבים בקהל. לעומת זאת, אור משקפת את בני הדור השני - אלו החווים כיום, בינינו, טראומה אחרת בדמות גזענות והדרה.

     

    משהו בתודעה חייב להשתנות

    המנוע להצגה היה מחאות הקהילה ולידת שני ילדיה של חווה טזזו. חווה, תושבת תל אביב, משחזרת: "אני נמצאת בכיכר רבין, מרחק לא גדול מהבית שלי, אני צועקת, מוחה. פתאום אני קולטת שרק אתיופים מפגינים. משהו בתודעה חייב להשתנות.

     

    חווה טזזו יוצרת ושחקנית בהצגה
    "את הדור המבוגר אני לא אצליח לשנות. אבל הדור הצעיר מוכן לשמוע"(צילום: חגי דקל )

     

    "לפעמים אני קוראת כל מיני כתבות מחרידות, אנשים לא שמים לב, וגם לי יכול לעבור מעל לראש", היא מוסיפה. "שם ירקו ופה הרביצו, זה מתסכל אותי. אני מנסה להראות שהכוח בידיים שלנו, שיש עוד דרכים לפתור בעיות. בסופו של דבר זו הצגה על מערכת יחסים".

     

    למרות זאת, טזזו היוצרת לא מתייאשת, ומאמינה שבכוח היצירה שלה תצליח להבקיע שערי שמיים: ''תיאטרון זה קסם, ואני מאמינה שיצירה, שזה מה שאני טובה בו, יש לה כוח. את הדור המבוגר אני לא אצליח לשנות, אבל הדור הצעיר מוכן לשמוע.

     

    "הייתי בבית ספר של נוער קצה. הזהירו אותי לא להגיע ושזה יהיה לי קשה, והיה שקט מופתי. הם אפילו הזילו דמעה, הם באו אליי, שאלו: 'מה, זה באמת קרה, את בטוחה שאת לא מגזימה?', לא האמינו שהדברים האלו קורים או קרו. אני תמיד שמחה לספר, גם על ההיסטוריה. ההצגה שלי לא משאירה אותך אדיש. זו השליחות שלי''.

     

    חווה טזזו יוצרת ושחקנית בהצגה
    "ההצגה שלי לא משאירה אותך אדיש. זו השליחות שלי''(צילום: חגי דקל )

     

    • מעוניינים לשמוע ולהכיר מקרוב את סיפור עליית יהודי אתיופיה לארץ? פרויקט "סיפור על הדרך" של החברה הארצית למתנ"סים ועמותת "עולים ביחד" פועל לכל אורך השנה, ומאפשר לישראלים יוצאי אתיופיה לספר את סיפור המסע במפגשים בבתים, במקומות העבודה ובמרכזים הקהילתיים, כדי להפוך את סיפורה של קהילת ביתא ישראל ומסעה לציון לחלק אינטגרלי מהסיפור של החברה הישראלית.

     

    • לפרטים נוספים והצטרפות לפרויקט "סיפור על הדרך", המאפשר להזמין למפגש בסלון ביתכם מרצים יוצאי אתיופיה שיספרו את סיפורם, לחצו כאן.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חגי דקל
    תמונות של אובדן וכאב שחוו המהגרים במסעם לישראל
    צילום: חגי דקל
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים