שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פלייר-פטנט: כך מכופפים את חוקי הפייר-פליי
    כששתי קבוצות מוכרות וקונות שחקן זו מזו כמו בעסקת החלפת השוערים בין ולנסיה לברצלונה, עולה השאלה מדוע לא פשוט לבצע טרייד. התשובה טמונה בפרצה קטנה אך משמעותית בחוקי הפייר-פליי, שמאפשרת הגדלה מלאכותית של התקציב המותר לרכש. מבלבל? ההסברים בפנים

    ביום שני השבוע נסגרה עסקה בין יובנטוס לרומא. הפרטים, על הנייר, די פשוטים: יובה רכשה את המגן השמאלי הצעיר של רומא, לוקה פלגריני, ב-22 מיליון אירו. בכיוון השני, רומא שילמה ליובה 29.5 מיליון אירו תמורת לאונרדו ספינאצולה.

     

    העניין הוא שזה יכול היה להיות פשוט הרבה יותר. לא צריך להיות מתמטיקאי כדי שהמספרים יטרידו את העין. למה בעצם יובנטוס לא אמרה לרומא "תנו לנו את פלגריני ועוד שבעה וחצי מיליון אירו וקחו את ספינאצולה"? כמו שקורה בדרך כלל כשכסף גדול מונח על הכף, גם כאן שום פרט בעסקה הוא לא מקרי.

     

    לוקה פלגריני בפעולה (צילום: AP)
    לוקה פלגריני. עסקה סיבובית משתלמת(צילום: AP)

     

    הסיפור, ככל הנראה, מתחיל ונגמר בסעיף אחד בתקנון הפייר-פליי של פיפ"א - כזה שנובע לפער בין המכירה לרכישה ב"ערך המיידי" של סכום ההעברה. עכשיו להסבר.

     

    חוקי הפייר-פליי נועדו לשמור על מידה מסוימת של שוויוניות על ידי הגבלת הקבוצות לרכישת שחקני בהתאם להכנסות שלהם ממכירת שחקנים. כאשר קבוצה מוכרת שחקן, סכום הכסף שקיבלה עליו יהיה זמין לה לביצוע רכישות באופן מיידי - גם אם יועבר לה בתשלומים לאורך כמה שנים.

     

    אלא שכאן מגיע הטוויסט החשוב. 

     

     

     

    כאשר קבוצה רוכשת שחקן ומשלמת עליו סכום מסוים, ההוצאה מחושבת כך: סכום ההעברה, פלוס משכורת השחקן, לחלק למספר השנים שיימשך החוזה שלו.

     

    נשתמש בדוגמה אחרת מחלון ההעברות הנוכחי כדי לתרגם את המשוואה הזו למספרים. ברצלונה מכרה בשבוע שעבר לוולנסיה את שוערה השני יספר סילסן, תמורת 35 מיליון אירו (תשעה מיליון מתוכם בבונוסים, אבל נניח לזה כרגע). כלומר, לברצלונה נוספו לתקציב הרכש המותר 35 מיליון אירו לקיץ זה.

     

    יממה אחת מאוחר יותר, הקטלאנים בישרו חגיגית על רכישת שוער חדש: נטו של... ולנסיה, תמורת 26 מיליון אירו. שוב, אפשר היה לסגור את זה פשוט יותר: "הלו ולנסיה, כאן ברצלונה, תנו לנו את נטו ועוד תשעה מיליון אירו וקחו את סילסן".

     

    נטו בפעולה (צילום: גטי אימג'ס)
    נטו. המגבלה מתחלקת לפי משך החוזה(צילום: גטי אימג'ס)

     

    נטו חתם בברצלונה לארבע שנים. המשכורת שלו לא פורסמה, אבל נלך על חישוב פשוט, לא בהכרח תואם את המציאות, של מיליון אירו לעונה. בסך הכל, סכום ההעברה בתוספת המשכורת הוא 30 מיליון אירו. נחלק לארבע שנות החוזה - ונקבל 7.5 מיליון אירו. שורה תחתונה: זהו הסכום שיורד מתקציב הרכש המותר של ברצלונה העונה בגלל העסקה הזאת.

     

    שורה שמתחת לתחתונה: 35 מיליון אירו על מכירת סילסן, פחות 7.5 על רכישת נטו, שווה תוספת לתקציב הרכש של 27.5 מיליון אירו. אם היה מתבצע טרייד של שחקן מול שחקן בתוספת תשעה מיליון אירו, ברצלונה הייתה מקבלת לתקציב הרכש המותר שלה תשעה מיליון אירו. זה הכל. ותחשבו את זה.

     

    יספר סילסן (צילום: AP)
    סילסן. הפער בין המכירה לרכישה פועל לטובת הקבוצות(צילום: AP)

     

    מומחים בניתוחי מעקפים: קומבינות הפייר-פליי של פ.ס.ז'

    פריז סן ז'רמן היא אחת הקבוצות ששכללו לדרגת אומנות את ההתנהלות בתוך סבך מגבלות הפייר-פליי. שתי דוגמאות בולטות נוגעות לעסקאות הרכישה של ניימאר וקיליאן אמבאפה, שניים שעד היום מוצמדים להם שני תגי המחיר הגבוהים אי פעם - ושתיהן בוצעו באותו הקיץ: ניימאר 222 מיליון אירו, ואמבאפה 180 מיליון אירו.

     

    ניימאר והכיס הקטארי הצדדי. לפ.ס.ז' לא הייתה אפשרות לשלם במסגרת מגבלות הפייר פליי את הסכום האסטרונומי לפדיון סעיף השחרור של הברזילאי, ובנוסף את משכורת העתק שלו. ההכנסות שלהם ממכירות שחקנים אפילו לא התקרבו לרף הזה. בעיה? אין בעיה. באורח פלא, בסמוך לעסקת הרכישה, ניימאר קפץ לקטאר, חתם על עסקה מעורפלת כשגריר של המונדיאל ב-2022 מול הממשלה המקומית, קיבל 300 מיליון אירו ובחלק הארי מתוכם שילם בעצמו את סעיף השחרור שלו. השאר – לכיס. לפ.ס.ז' נותר "רק" לשלם לו משכורת, שגם היא הייתה בהנחה בעקבות ההכנסה היפה מהחוזה הצדדי.

     

    ניימאר במדי נבחרת ברזיל (צילום: AP)
    ניימאר. עין עקומה(צילום: AP)

     

    קיליאן אמבאפה אמבפה פריז סן ז'רמן (צילום: AFP)
    מעבר הדרגתי. אמבאפה(צילום: AFP)

     

     

    אמבאפה: השאלה לצורך מכירה. הכוכב הזוהר החדש בשמי הכדורגל העולמי נתן עונה מופתית במדי מונאקו והדליק את כל אירופה. באותו קיץ בו נרכש ניימאר, בפ.ס.ז' החליטו שהם מנחיתים גם אותו. אלא מה – כבר אמרנו – אין מספיק כסף שמותר להשתמש בו. מה עשו? קלי קלות: נאסר אל חליפי סגר עסקה יצירתית עם מונאקו שבמסגרתה אמבאפה הגיע בהשאלה לעונה אחת, כשמראש סוכם שהרכישה שלו תושלם בעונה שלאחר מכן. כך הסכום שפריז שילמה באותו הקיץ היה מינורי יחסית.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים