ביהמ"ש קבע: חוב ארנונה משנות ה-90' התיישן

עיריית רחובות שלחה לבעל חנות דרישה לתשלום אף שבתרשומות שלה צוין במפורש שההתיישנות חלפה. עתירה שהגיש נגדה התקבלה

עו"ד נאור יאיר ממן | פסקדיןפורסם: 11.07.19 , 16:21

השופט צבי דותן מבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד קיבל לאחרונה עתירה של בעל חנות ברחובות, וקבע כי העירייה לא תוכל לנהל הליכים לגביית חוב ארנונה של כ-93 אלף שקל שנצבר בין השנים 1999-1990 והתיישן כבר לפני שנים רבות.

בפברואר 2018 קיבל בעל החנות דרישה מהעירייה לתשלום החוב, וכעבור שלושה שבועות הגיש נגדה עתירה שבמסגרתה ביקש לקבוע שהחוב התיישן ולחילופין כי פרע אותו.

חוק ונדלן

חרף הסכם לא חוקי - מתווך קיבל 1.5 מיליון ש'

עו"ד מורן דבש | פסקדין

חברת נדל"ן תבעה החזר של דמי תיווך בטענה שלמתווך לא היה רישיון בתוקף. אבל בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה מטות את הכף לטובתו

חרף הסכם לא חוקי - מתווך קיבל 1.5 מיליון ש'

הוא טען כי ב-2007 העירייה כבר הגישה נגדו תביעה להחזר חובות ארנונה שנצברו עד 2004, ושם היא טענה כי יתרת החוב עומדת על כ-9,000 שקל בלבד. לטענתו, עם הגשת התביעה הוא פרע את החוב במלואו, ולכן העירייה לא יכולה לטעון כעת שישנם חובות נוספים על אותה תקופה.

העירייה טענה מנגד שהתביעה שהוגשה בזמנו כללה חובות מצומצמים וכי היא כתבה בה במפורש שהיא שומרת על זכותה להגיש תביעה נוספת על חובות אחרים. לדבריה, ב-2002 היא רשמה שעבוד על נכסים של העותר לצורך גביית החוב, מה שמונע ממנו לטעון להתיישנות כיוון שהיא רשאית לממש את השעבוד לצורך פירעונו. העירייה הוסיפה כי מרוץ ההתיישנות נעצר משום שלאורך השנים היא שלחה לעותר הודעת דרישה ומכתבים רבים, והוא היה מודע לקיומו של החוב.

השופט דותן אמנם לא קיבל את טענת הפירעון ("פרעתי" בעגה משפטית) שהעלה העותר, משום שהוא לא הוכיח בראיות כי אכן שילם בזמנו את מלוא החוב. עם זאת, הוא קיבל את טענת ההתיישנות.

בפסק הדין צוין כי העירייה הייתה מודעת להתיישנות החוב, ודי להביט בתרשומות הפנימיות של גורמים מטעמה שבהן נכתב כי התביעה הקודמת לא כללה את החוב האמור מאחר שהתיישן.

עוד הוסיף השופט כי כבר נקבע בפסקי דין רבים שמשלוח הודעות חיוב והתראות לא נחשבים לפעולות גבייה ממשיות העוצרות את תקופת ההתיישנות, ועצם המודעות של העותר לחוב גם היא לא מספקת את דרישות הפסיקה. הובהר כי העירייה לא הציגה מסמכים המוכיחים שפעלה לגביית החוב כנדרש לצורך עצירת מרוץ ההתיישנות.

באשר לשעבוד נקבע כי מאחר שנרשם ב-2002, העירייה לא זכאית לפרוע באמצעותו את החוב שצמח עד 1995 (שבע שנים לפני כן). החלק היחיד שתוכל להיפרע ממנו אם תנקוט הליכים מתאימים, הוא בגין החוב שנצבר מ-1995 עד 1999.

בסיכומו של עניין קיבל השופט דותן את העתירה וקבע כי חוב הארנונה התיישן והעירייה לא רשאית לנהל בגינו הליכי גבייה, למעט באמצעות מימוש השעבוד ביחס לחוב החלקי שטרם התיישן לפני שנרשם. העירייה חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.