מברלין עד עטרות: שדות התעופה שהיו ואינם עוד
השדה שהיטלר קיווה להפוך לנמל ענק משמש כיום פארק, בהונג קונג סגרו את המסלולים שהיו אימת הטייסים, בקפריסין התחוללו קרבות ובישראל שדה דב לא היה היחיד שנסגר. נמלי תעופה נטושים
שדה דב נסגר בישראל לאחרונה ברעש גדול, והותיר אחריו מגדל פיקוח נטוש, מסלולים ריקים שיצמיחו צמחייה (אלא אם כן ייהרסו קודם לכן) וגם לא מעט תושבים שנפגעו מהמהלך. המראה העצוב שלו הזכיר שהוא אינו היחיד שדומם מנועים - ברחבי העולם יש לא מעט נמלי תעופה נוספים שנסגרו בעשורים האחרונים. חלקם היו מסוכנים, ואחרים ננטשו בגלל ניהול כושל או החלטות שלטוניות שנויות במחלוקת. הינה הצצה לכמה מהם.
נמל התעופה הבינלאומי בניקוסיה הוקם בפרבר בשם לאקאטאמיה, במרחק של שמונה קילומטרים מערבית לבירת קפריסין, ושימש בעברו כנמל התעופה המרכזי של האי. הוא הולאם על ידי הבריטים בשנות ה-30 של המאה הקודמת, ושימש את חילות האוויר של בריטניה וארה"ב במלחמת העולם השנייה. בשנת 1949 נבנה בו הטרמינל הראשון והחלו טיסות מסחריות.
לאחר פלישת צבא טורקיה לקפריסין ב-1974 התרחשו בנמל כמה מהקרבות הקשים בין הצבא הטורקי לבין התושבים ממוצא יווני. מסלול ההמראה הופצץ, ומועצת הביטחון של האו"ם הכריזה על נמל התעופה כאזור מוגן ואילצה את שני הצדדים הלוחמים לסגת למרחק של לפחות חצי קילומטר מהנמל. כיום משמש האזור מטה של כוח השלום של האו"ם.
הטיסות האחרונות נערכו תחת אישור האו"ם בשנת 1977, ונועדו "לשחרר" שלושה מטוסים של חברת סייפרס איירווייז שהיו תקועים בנמל במשך שלוש שנים.
הנמל, שנחשב לאחד מנמלי התעופה האיקוניים באירופה, תוכנן בשנת 1923, ושלוש שנים לאחר מכן הוקמה בו חברת התעופה לופטהנזה. תחילת הבנייה של הטרמינל הייתה בשנת 1927, והוא היה נמלהתעופה הראשון בעולם שאליו ניתן היה להגיע באמצעות רכבת תחתית. בשנת 1934 נבנה במקום טרמינל חדש, וממשלת גרמניה ראתה בנמל שער לאירופה וחלק מחלומו של הצורר אדולף היטלר להפוך את ברלין לבירת העולם.
במהלך מלחמת העולם השנייה שימש הנמל בסיס אווירי של הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני), ולאחר המלחמה הוא היה נתון לשליטת הצבא האמריקני. ב-1948 חודשו ממנו טיסות מסחריות, ובשנים שלאחר מכן נבנה בו טרמינל חדש וגם הוקמו בו שני מסלולי המראה חדשים.
באמצע שנות ה-70, עם הרחבתו של נמל התעופה טגל, חלה ירידה במעמדו של טמפלהוף. מספר הנוסעים שעברו בו פחת והוחלט על סגירתו, למרות מחאות רבות. ב-30 באוקטובר 2008 הופסקה הפעילות האווירית בנמל. למרות זאת, באישור מיוחד, שלושה שבועות מאוחר יותר המריאו ממנו שני מטוסים שלא היו יכולים להמריא ביום סגירתו הרשמית. כיום שוכן בשטח הנמל טמפלהוף פארק, מהפארקים הגדולים בברלין.
אליניקון ביוון הוקם כשדה תעופה צבאי, וכעבור שלוש שנים הפך לנמל תעופה אזרחי. בזכות מיקומו - במרחק של כשבעה קילומטרים ממרכז אתונה - הפך לנמל התעופה הראשי של העיר. בנמל היו שני טרמינלים גדולים, שאחד מהם שימש את חברת התעופה הלאומית של יוון, אולימפיק (שפשטה את הרגל), והאחר את חברות התעופה הזרות. בשיא פעילותו פעלו בו כ-60 חברות תעופה ובשנה שבה נסגר, 2001, עברו בו כ-13.5 מיליון נוסעים.
לאחר סגירתו של הנמל הוסב חלק ממנו לפארק עם מתקני ספורט, והוקם בו גם מוזיאון על שם חברת התעופה אולימפיק.
אליניקון כיכב בכמה סרטים בינלאומיים, בהם "מחץ הדלתא", סרטו של מנחם גולן משנת 1986 בהשתתפות צ'אק נוריס. בסצנה בסרט רואים את אחד המחבלים הלבנונים יוצא ממונית בכניסה לנמל התעופה. את שאר המערכה, שהתרחשה כביכול בנמל התעופה באתונה, צילמו בטרמינל 1 בנתב"ג.
הנמל, ששמו המקורי היה נמל התעופה דון קיחוטה, הוקם דרומית למדריד בהשקעה של 1.1 מיליארד אירו ונפתח לפעילות בשנת 2009. הוא היה נמל התעופה הפרטי הראשון שהוקם בספרד, והצליח לשרוד בדיוק שלוש שנים - אחר כך נסגר משום שהחברה שהפעילה אותו נקלעה לקשיי נזילות כבדים.
הנמל תוכנן לתנועה של כ-10 מיליון נוסעים בשנה, עם תשתיות למגה-מטוסים דוגמת איירבוס 380, אולם רק שתי חברות החלו לפעול בו - ריינאייר, שהפסיקה לאחר שנה, וולינג, שגם היא לא נשארה זמן רב. בשנת 2012 נסגרו השערים, ומאז נעשו כמה ניסיונות למכור אותו במכירה פומבית. חברת יפנית הגישה הצעה של כעשרת אלפים אירו ורצתה להפוך אותו לנמל תעופה למטענים, אולם הצעתה נדחתה. ככל הידוע, עד היום הנמל נטוש ומחכה לקונים.
השדה הנטוש ממוקם באי הקטנטן (2.67 קילומטרים רבועים) אטול ג'ונסטון שבצפון האוקיינוס השקט, 1,328 קילומטרים דרום-מערבית להוואי. הוא נבנה בשנת 1941, ושימש תחנת תדלוק למפציצים אמריקנים במהלך מלחמת העולם השנייה. חברת קונטיננטל מיקרונזיה, שכבר אינה קיימת, ביצעה טיסות מסחריות שעברו באי. כאשר מטוסיה נחתו, הם הוקפו מיד על ידי חיילים אמריקנים חמושים והנוסעים לא הורשו לצאת מהמטוס. גם חברת אלוהא איירליינס ביצעה טיסות אל האי.
ב-2005 הסתיימה פעילותו, ומאז המקום עומד שומם. אף שהמסלולים אינם פעילים, הם ידועים לטייסי החברות השונות שעשויים לנסות לנחות בהם במקרה של תקלה קיצונית. באי לא מתגוררים כיום אזרחים, והוא מנוהל על ידי שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית.
נמל התעופה הקודם של הונג קונג הוקם בשנת 1925, ושימש בעברו נמל הבית של חברת התעופה קתאי פסיפיק. הנחיתה בנמל התעופה על מסלול 13/31 הייתה אתגר לטייסים, והוגדרה כמשהו שקרוב ל"התקף לב" בשל הצורך לטוס לכיוון ההר, לשבור בפנייה כדי להתיישר למסלול הנחיתה ולהמשיך בקרבה יתרה לבתים הגבוהים שהוקמו בסמוך.
לאורך השנים הגידול בפעילות גרם לכך שהנמל לא יכול היה לשאת את הקיבולת של הנוסעים. צמצום פעילות בלילה בשל רעש וזיהום אוויר הביא לחיפוש אחר חלופה, והנמל נסגר בשנת 1998. במקומו הוקם נמל התעופה החדש צ'אק לאפ קוק, שנפתח ב-6 ביולי 1998 לאחר מבצע לוגיסטי מורכב, שבו הועתקה הפעילות מנמל התעופה הישן לחדש.
לאחר הסגירה הפך המקום לאזור מסחר ופנאי. הוקמו בו מסלולי קרטינג, מסלולי גולף, מתקני נופש ועוד.
כיום זה נשמע בדיוני, אבל לפני כמה שנים פעל ברצועת עזה, בין רפיח לדהנייה, נמל תעופה בינלאומי שנקרא על שמו של יאסר ערפאת. הוא היה נמל הבית של חברת פלסטיניאן איירליינס, והותאם לטפל ב-700 אלף נוסעים בשנה.
הנמל נפתח בנובמבר 1998 וסיים את פעילותו באוקטובר 2000, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה. חיל האוויר הישראלי הפציץ את מגדל הפיקוח ואת תחנת המכ"ם בדצמבר 2001, ובשנת 2002 הרסו דחפורים של צה"ל את מסלול ההמראה.
אליאור לוי, כתבנו לענייני ערבים, מוסיף כי בעשור האחרון הופצץ השטח שעליו ניצב נמל התעופה עשרות פעמים על ידי צה"ל מפני שארגוני הטרור בעזה השתמשו במחסות הריקים שבו לירי פצצות מרגמה ורקטות לעבר ישראל. מאז מבצע צוק איתן דורש חמאס שישראל תאשר לפתוח מחדש נמל אווירי ברצועת עזה לצד נמל ימי, ובישראל דוחים על הסף את האפשרות של פתיחת נמל תעופה. גורמים בינלאומיים הציעו לפתוח נמל תעופה בפיקוח בינלאומי שישרת את תושבי עזה על אדמת סיני - אבל עד כה לא קודם הרעיון.
כמה עובדות נוספות על המקום: בין 2001 ל-2006 המשיכו לאייש אותו מאות עובדים, אף שלא התקיימה בו פעילות כלשהי. בשנת 2010 נקבע בו שיא - 7,203 ילדים עזתים בני 6 עד 15 כדררו בו-זמנית כדורסל ברחבת החניה של המטוסים.
חוזרים לישראל. ההיסטוריה של שדה התעופה עטרות, שמוכר גם בשם נמל התעופה של ירושלים, ארוכה יותר מהזמן שבו שימש בפועל שדה תעופה מסחרי.
הוא תוכנן והוקם באמצע שנות ה-20 על ידי הבריטים על אדמות שהופקעו מידי מושב העובדים עטרות, ושימש לחניית ביניים של טיסות מלונדון להודו. בשנים שלאחר מכן הפקיעו הבריטים קרקעות נוספות של היישוב על מנת להרחיב את שדה התעופה, וב-1937 החלו להפעיל בו טיסות אזרחיות של חברת התעופה העברית "נתיב אוויר ארץ ישראל", שביצעה טיסות ללוד ולחיפה.
במהלך מלחמת העצמאות נאלצו תושבי עטרות לעזוב את היישוב. הירדנים, ששדה התעופה נותר בריבונות שלהם, החליטו להרחיב אותו. הם הרסו את המושב הנטוש, פגעו גם בבית הקברות, הרחיבו את מסלולי הטיסה והחלו להפעיל טיסות מאירופה ומארצות ערב, שבהן הגיעו תיירים לביקור במזרח ירושלים ובסביבתה. בשנת 1966 עברו בשדה כמאה אלף תיירים.
לאחר מלחמת ששת הימים, שבמהלכה כבשה ישראל את השדה, החליטה הממשלה לחדש את הפעילות בו. הוא הועבר לידי רשות שדות התעופה, שופץ, וחברת ארקיע החלה להשתמש בו כחניית ביניים להעלאת והורדת נוסעים בטיסות בקו תל אביב-אילת.
לאחר שיפוץ נוסף שעבר, כולל בניית בית נתיבות, עמדות מכס וביקורת גבולות, הוא הוכרז כשדה תעופה בינלאומי וביולי 1974, ממש לפני 45 שנים, הפעילה אל על קו ממנו לפרנקפורט. אלא שבשל התנגדות ממשלת גרמניה, שטענה כי השדה נמצא בשטח שאינו מוכר כשטח ישראלי, הוחלט כי הטיסות מפרנקפורט ינחתו בנתב"ג, מבלי להוריד נוסעים, וימשיכו לאחר מכן לעטרות.
ניסיונות של אל על להפעיל ממנו טיסות ישירות ליעדים אחרים לא צלחו מאותה סיבה, ועם פרוץ האינתיפאדה בשנת 2000 השדה נסגר, הועבר לרשות צה"ל והופסקה בו פעילות התעופה.
