שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הארכת מועד לתיקון שומה עצמית: רק במקרים חריגים
    רוכש דירה נכה ביקש לתקן שומה 7 שנים אחרי שאושרה בטענה לזכאות להקלה. מנהל מיסוי מקרקעין סירב, אך ועדת הערר פירשה את החוק אחרת
    ועדת הערר למיסוי מקרקעין שבבית המשפט המחוזי בתל אביב פרסמה לאחרונה החלטה עקרונית שקובעת כי במקרים חריגים ומדודים ניתן להאריך מועד לתיקון שומה עצמית למס רכישה ושבח מעבר לתקופת ההתיישנות בת ארבע השנים שקובע חוק מיסוי מקרקעין. המשמעות במקרה שבו היא דנה הייתה שמנהל מיסוי מקרקעין לא היה רשאי לדחות על הסף בקשה להארכת מועד שהגיש רוכש דירה שביקש לתקן שומה עצמית של מס רכישה בטענה שהיה זכאי להקלה כנכה, שלוש שנים אחרי חלוף תקופת ההתיישנות, ויהיה עליו לדון בה.

     

    העורר רכש את הדירה ב-2011 והגיש שומה עצמית של מס רכישה. לימים גילה לטענתו כי מאחר שהוא מוכר כנכה 100% בביטוח לאומי הוא זכאי להקלה במס. כך יצא ששבע שנים אחרי שהשומה אושרה הוא הגיש בקשה לתקן אותה. מנהל מיסוי המקרקעין דחה את הבקשה על הסף משום שחוק מיסוי המקרקעין מגביל את האפשרות לתקן שומה עצמית לארבע שנים בלבד. וכך הגיע הערר לפתחה של הוועדה, שנדרשה לשאלה האם אפשר להאריך את תקופת ההתיישנות כשלנישום יש סיבה טובה לאיחור.

     

    בהקשר זה טען העורר כי סעיף 107 לחוק מיסוי המקרקעין מאפשר למנהל להאריך את מועדי ההתיישנות הנקובים בחוק כשמתקיימת "סיבה מספקת" – והוראה זו חלה גם על מגבלת הזמן החלה על תיקון שומה עצמית.

     

    מנגד טען מנהל המיסוי כי אינו רשאי להאריך את המועד ללא הוראה מפורשת של המחוקק כיוון שמדובר בהתיישנות "מהותית" שסעיף 107 לא חל עליה.

     

    יו"ר ועדת הערר, השופטת ירדנה סרוסי, קבעה כי אין פסיקה מחייבת התומכת בפרשנות של מנהל מיסוי המקרקעין במצבים שבהם הנישום הגיש את בקשת התיקון. היא ציינה כי בפסיקה ניתן לראות שתי גישות שלא הוכרעו: יש שופטים המעדיפים את הוודאות והיציבות ולא מאפשרים להאריך את המועד לתיקון השומה, ויש שופטים שבוחרים בגישה שמעדיפה את האינטרס בתשלום מס אמת, ולפיה במקרים מצומצמים אפשר להאריך את התקופה באמצעות שימוש בסעיף 107 לחוק.

     

    השופטת הוסיפה כי מעיון בפסיקות ביהמ"ש העליון ניתן להיווכח כי גישת השופטים נטתה יותר לכיוון של הארכה במקרים חריגים, ואף היא מעדיפה את הגישה הזו שכן לטעמה לא יהיה זה נכון לקבוע שבאופן גורף אי אפשר להיענות לבקשת נישום שאיחר את המועד.

     

    היא הוסיפה כי אמנם ככל שהזמן חולף ידו של אינטרס היציבות והוודאות גובר על זה של תשלום מס אמת אך אין זה אומר כי אינטרס זה מבוטל כליל.

     

    "לכן, במקרים הראויים, גם אם מועטים וחריגים, יהיה זה נכון להיענות לבקשת הנישום להאריך את מועד ארבע השנים תוך מתן משקל הולם לשיקולים שונים, כגון, פרק הזמן שחלף מעבר לארבע השנים עד הגשת הבקשה לתיקון השומה, הקושי הראייתי הכרוך בתיקון השומה בנסיבות אלו וכמובן הנימוק שהציג הנישום לאיחור...", נכתב.

     

    חברי הוועדה אברהם הוכמן ורו"ח צבי פרידמן הסכימו עם עמדת השופטת, ולפיכך נקבע כי מנהל מיסוי מקרקעין יאפשר לעורר לטעון לעניין זכאותו להארכת המועד ולהוכיח קיומה של "סיבה מספקת" לאיחור כפי שקובע סעיף 107 לחוק.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ העורר: עורך דין משה הר שמש
    • ב"כ מנהל מיסוי מקרקעין: עו"ד מאיר פורת ועו"ד לירון ארצי מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
    • עו"ד דן עופר עוסק במיסים
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אילוסטרציה
    צילום: shutterstock
    עודד קרני
    עו"ד דן עופר
    עודד קרני
    מומלצים