"זה יותר נוח": טיפול נפשי אונליין

חדר נקי ומסודר. כורסה, ציור על הקיר, 50 דקות של שיחה על עצמך – מי לא מכיר את הסיטואציה הזו? טיפול לנפש הוא הרי ממש עניין שבשגרה. אבל יש מי שעושה אותו בסגנון קצת אחר, בלחיצה אחת ובלי לצאת מהבית. "זה העתיד של הטיפול הפסיכולוגי. בקרוב כורסת המטפל והמטופל תהפוך מיותרת", אומר ד"ר ארתור טרוצקי, פסיכותרפיסט שמטפל אונליין, ומבטיח שאין בזה שום בעיה.

ריאיון עם ארתור טרוצקי (כתבת: שני זהר שדמה, צילום: ניצן דרור, עריכה: דפנה פלד)

"יש היום אינטרנט בכל בית. למה לא להשתמש בזה? זה הרבה יותר נוח, יש לך הקפה שלך, השירותים שלך, אתה יכול לעשן, ללבוש פיג'מה ונעלי בית. מזג האוויר, חניה וכסף כבר לא יהיו בעיה, כי עבור שעת טיפול באינטרנט אני יכול לקחת הרבה פחות כסף. ואם יש ביטול, אני לא אומר 'אוי נו, איזה באסה מה אני אעשה עכשיו' כי אני בבית. אז לא נורא - התפנתה לי שעה לקרוא משהו או לנוח". 

טרוצקי (75) הוא יהודי אמריקאי בכל רמ"ח אבריו, כולל ההומור השנון. הוא נולד בניו יורק ולא תכנן בהתחלה להפוך לדוקטור בשום תחום. "יהודים באמריקה הולכים בדרך כלל ללמוד מקצועות שיש בהם מעמד וכסף. מה שאני רציתי לעשות זה לדוג, לשחק פוטבול או ללכת לצוד. כל מה שעניין אותי זה בנות וספורט. אבל ההורים שלי לא אהבו את זה, הם היו אומרים לי שזה שייך לגויים". 

ובכל זאת, הוא התחיל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק. "חשבתי שלימודים זה לא בשבילי, עד ששלחו אותי לטיפול פסיכולוגי. זה היה מקסים בעיניי, התהליך שעברתי, ההבנה, הקבלה. זה הרגע שבו גיליתי שזה באמת מה שאני רוצה לעשות". 

במהלך הלימודים החליט שהוא צריך הפסקה וטס לראשונה לבקר בישראל. "רציתי להבין על מה כולם מדברים וצועקים אחד על השני". 

הישראלים היו שונים ממה שהכיר אז בבית. "היהודים באמריקה מנסים כל הזמן להיות בשקט, אפילו להסתיר את זה שהם יהודים, הבעיה שאצלי אי אפשר להסתיר", הוא צוחק. "'אתה לא נראה כמו אמריקאי', היו אומרים לי, 'יש לך אף גדול ואוזניים גדולות'. אז באמריקה אני יהודי אבל בישראל אני אמריקאי".

הביקור בישראל היווה תפנית עבורו. "איך שהגעתי - התאהבתי", הוא מספר בעיניים בורקות. "התלהבתי מהגברים, מהנשים, מהצבא, מהתרבות, האקולוגיה, האוויר, אבל במיוחד אהבתי את ים המלח". 

האחרון לא הוזכר לחינם. המפגש איתו נערך בקיבוץ מצפה שלם בים המלח, שם הוא גר כבר שמונה שנים, חולק בית קיבוצניקי טיפוסי עם כלב חמוד בשם ניקו. "אם אני משווה את עצמי לחברים שלי, שהם מאוד מצליחים, אז הם צריכים להמשיך לעבוד קשה כדי לממן את הבית שלהם ואת הבריכה ואת העיסוקים. אני, עם שני החדרים שלי בקיבוץ, לא צריך כלום. יש לי פרנסה מהבית". 

טרוצקי (שום קשר למהפכן הרוסי, אגב) השלים את הדוקטורט שלו בייעוץ ובפסיכולוגיה באוניברסיטת אורגון, ומסייע בעיקר למטופלים שסובלים מהתמכרויות שונות. 

איך התחיל הטיפול באינטרנט?

"טיפלתי במשך שנים במכורים בארצות הברית – רופאים, עורכי דין וכו'. יום אחד ישבתי בדירה והבן הגדול התקשר אליי בסקייפ מאירופה. הוא אמר לי שהאח הקטן שלו גם בסקייפ מאקוודור בדרום אמריקה. פתאום אני רואה את שני הילדים שלי מולי ואני מדבר איתם - 'מה נשמע, איך הסיבוב בקולומביה? תיזהר, אל תשתמש בסמים. איך הכסף?'. אחרי זה אמרתי 'נסיעה טובה, אוהב אתכם', וסגרתי את המחשב. אני יושב שם וחושב - מה זה היה? אני באמריקה מדבר עם הבן באירופה ועוד בן בדרום אמריקה. זה חייב להיות העתיד של הטיפול!" 

במי אתה מטפל כיום?

"העבודה שלי מתמקדת בהתמכרויות, זאת אומרת התמכרות לסמים – אופיאטים, מריחואנה, כדורי הרגעה, כדורים נגד כאבים, הרואין. גם בהתמכרות להימורים, אלכוהול ואוכל". 

כשמדברים על אכילה כהתמכרות, הוא מבהיר את הגישה שלו: "אין הרבה שמטפלים בהפרעות אכילה בארץ כהתמכרות - הם מחפשים את הסיבה. מה זה משנה הסיבה? העיקר לעצור את הבן אדם. 'הוא משתמש בגלל אשתו, הוא מהמר כי אין לו כסף'. זה לא משנה! כי אם לא עוצרים את השימושים, לא יכולים לפתור את הבעיות האחרות". 

הביטחון העצמי הזה, הנחרצות, מאפיינים אותו לאורך כל השיחה. טרוצקי לא חושש להיתפס באמירות שאינן פוליטיקלי קורקט, שופע הומור ובעיקר לא מתאים לסטריאוטיפ המטפל שכולנו מכירים. "הרבה אנשים חושבים שמתחת לכל מי שמכור יש טראומה. 'נשים עם בולימיה או אנורקסיה עברו טראומה'. אם הייתי לוקח את כל המורות למתמטיקה בישראל ושואל כמה מהן עברו התעללות מינית, הייתי רואה שאולי אחת מתוך ארבע עברו משהו כזה, ואז אני יכול להגיד שהתעללות מינית וטראומה גורמות למישהי להפוך להיות מורה למתמטיקה. זה לא נכון", הוא מבהיר את עמדתו.

"התמכרות זאת מחלה ראשונית ולא סימפטום של שום פסיכופתולוגיה. הרבה מהפסיכופתולוגיה מגיעה כתוצאה משימוש. מי שמשתמש במריחואנה יכול להיכנס פתאום להתקף פסיכוטי. זה לא אומר שזה הגיע מהבן אדם, אלא שהמריחואנה גרמה לזה. זה אומנם לא נפוץ אבל עדיין קורה".

הוא גם מוכן להודות שיחסי מטפל ומטופל יכולים לאתגר, אונליין או לא. "אנשים לא יודעים הרבה על המטפל שלהם, הם רואים שכתוב דוקטור ויש להם השלכות לגביו. קודם כל שהוא מטפל ורוצה לעזור לי. אחר כך באים כל מיני משתנים שהמטופל משליך על המטפל – 'הוא מזכיר לי קצת את אבא שלי' או 'הוא מדבר כמו המפקד שלי מהצבא'. הרבה פעמים גם מטפל משליך דברים מסוימים על המטופל או מתחבר אליו יותר או פחות, אנחנו בני אדם. אבל צריך להיות מודע לזה. בגלל זה מטפלים עוברים הכשרות. הם יכולים לשתף שהמטופל הזה מרגיז אותם או מאתגר אותם, והשאלה שבאה אחרי זה היא 'למה?'" 

סגנון הטיפול שלו מכתיב מטופלים מסוג מסוים. "הטיפול אונליין לא יכול להיות עם מישהו שמשתמש כרגע. הוא צריך מסגרת סגורה שתשמור עליו, בעיקר כשיש לו קריז וסימפטומים כתוצאה מחוסר שימוש. אז בן אדם שמגיע אליי צריך לעבור קודם את השלב של הגמילה הפיזית, ואז אפשר לעזור לו לא לחזור לשימוש. התמכרות זה דבר כרוני ואפילו קטלני - אפשר למות מזה". 

איך מטפלים באדם נקי?

"צריך להיות איתו בקשר כל הזמן ולוודא שהוא לא נופל. אני בדרך כלל מתחיל שיחה כזאת עם 'מה שלומך? האם הייתה לך כמיהה השבוע? כמה היא הייתה חזקה? מה עשית איתה? האם אתה עדיין הולך למפגשים אנונימיים? האם יש לך ספונסר? האם אתה מקפיד על 12 הצעדים?'. יותר מהכול מעניין אותי איך הוא מתמודד עם הרגשות שלו ולא נכנע לסוכר או כדור כשקשה שלו. 'אתה כועס? יופי שאתה כועס! למה אתה כועס?' אני עוזר לו למצוא כלים אחרים שיעזרו לו להתמודד מבלי לחזור לשימוש". 

טיפול אונליין הוא אולי לא נושא חדש כיום, יש אפילו סדרות שהציבו אותו במרכז, אבל כשטרוצקי החל בו הוא היה בחיתוליו, בעיקר בתחום הטיפול הקבוצתי. גם טיפול שכזה הוא עושה - עד לאחרונה ניהל בישראל קבוצת תמיכה אינטרנטית להחלמה מהתמכרות במסגרת הרשות הלאומית למלחמה בסמים, והיו לו קבוצות דומות גם בארה"ב. מכיוון שהיה אחד הראשונים, הפך במהרה למומחה והחל להרצות לקידום הנושא בארץ ובעולם. 

"בארצות הברית יש חוק שמגדיר מי יכול לטפל במדינה מסוימת באונליין, ואיזו הכשרה הוא צריך לעבור. אם אתה מג'ורג'יה, אתה לא יכול לטפל במישהו ממדינה אחרת ובטח לא בסקייפ, כי יש להם בעיה של אבטחת מידע". בארץ, לעומת זאת, אין חקיקה או אכיפה מוגדרות בנושא. "זה מערב פרוע פה. כל אחד יכול לפתוח קליניקה ולהגיד 'אני מטפל אונליין', אבל מי בודק אם הוא כשיר? האם הוא שומר על פרטיות וסודיות? באילו תוכנות הוא משתמש?" 

מהם ההבדלים בין טיפול אונליין לטיפול בקליניקה?

"יש אנשים שאומרים שזה בטח לא יכול להיות אפקטיבי באותה צורה, זה פשוט לא נכון. זה בדיוק כמו פגישה רגילה, אני יושב מולך ורואה אותך, יש כאן ארבע עיניים. החיסרון היחיד הוא שאני לא רואה את הרגליים שלך, ואז אם אני שואל אותך 'מה נשמע', ואת אומרת 'אני רגועה' אבל הרגל שלך קופצת - אז אני לא רואה את זה. אבל זה באמת לא כזה ביג דיל, היתרונות עולים על החסרונות".

זאת אומרת שבמשך שנים לא ראית אף אחד מהמטופלים שלך פנים מול פנים?

"לא, אין צורך. אבל מי שרוצה מוזמן להגיע לפה, להירגע מול הנוף של ים המלח".

לפני ים המלח, היו הנופים הירוקים של טבעון. טרוצקי עלה לישראל ב-1976, הכיר את אשתו, והשניים התמקמו ביישוב והביאו לעולם שלושה ילדים. הוא החל לעבוד בתחנה לטיפול בילד ובמשפחה בסמינר אורנים, ושימש גם יועץ בבית ספר וקב"ן בצה"ל. בשלב מסוים שב לארה"ב בשביל להשלים את הדוקטורט בנושא טיפול בהתמכרויות. "החלטתי שכשאני אחזור, אני עובר לים המלח", הוא אומר. "אין לי כוח להתמודד כל יום עם כל הקושי בארץ. אני לא רוצה להיכנס לפקקים ולבלגן, אני רוצה קצת שלווה, ויש אינטרנט - מצאתי את מקומי כאן". 

את השלווה הוא מוצא בבריכה של הקיבוץ, ובעיקר בהיעדר מוחלט של רעש. "יש כאן שקט שמאפשר לך לחשוב על משמעות החיים, לשמוע את הנשימה ולהרגיש את הלב דופק. אם אני אהיה בתל אביב, אני לא אהיה שמח כי אני לא מספיק יפה, ואין לי בגדי מותגים. פה אני לא צריך כלום, רק סנדלים ואת היכולת להתמודד עם מזג אוויר, עם כדור הארץ. זה יותר מציאותי. הסטייל היום זה קעקועים ופירסינג. פה הסטייל זה לשתות מים. תהיה חמש דקות במדבר ותבין מה יותר חשוב משעון ומבגדים, אנשים לא עושים סטופ במרוץ החיים". 

למרות כל הפסטורליות והמילים הרומנטיות, קשה שלא לתהות אם אורח החיים הזה לא מעורר תחושת בדידות מדי פעם. "אשתי לא מסתדרת עם ים המלח", הוא מודה. "משעמם לה. היא גרה בטבעון, עובדת בחינוך ויש לה כל מה שהיא צריכה בטבעון, אז עושים נסיעות מדי פעם. גם את הילדים והנכדים אני רואה כל הזמן, אני בא אליהם, הם באים אליי. לא כל אחד יכול לגור פה, זה נכון. יש המון זמן של שקט וכלום", הוא נעצר רגע ומקשיב לציוץ הציפורים - "זה מקסים".

השעה כבר מאוחרת. יום שלם דיברנו, שחינו, טיילנו ושיחקנו עם ניקו הכלב. אבל הוא לא מתכנן לנוח. "אני לא הולך לישון בקרוב. יש לי עוד עבודה במחלקת קידום נוער של עיריית ירושלים, ואחר כך פגישה וירטואלית עם מטופל מאמריקה". בכלל, נראה שיחסית לאדם בגילו, סדר היום שלו עמוס יותר משל מחצית מאיתנו. אולי לא כל כך משעמם פה אחרי הכול.