שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    השמאל רצה לראות איחוד. לא משנה איזה

    כדי לקחת חלק בשלטון או להשפיע עליו צריך להיות אינסטרומנטלי ותכליתי. המציאות הוכיחה שמי שהתחבר – הרוויח. סוף סוף גם השמאל הבין

     

    סתיו שפיר עזבה את מפלגת העבודה לטובת איחוד עם ניצן הורוביץ ואהוד ברק (צילום: נילי רייכמן )
    ניצן הורוביץ, סתיו שפיר ואהוד ברק(צילום: נילי רייכמן )

    רק ימים יגידו אם הבוקר (יום ה') התעוררנו לשחר של יום חדש בעקבות המיזוג בין מרצ בראשות ניצן הורביץ, לישראל דמוקרטית בראשות אהוד ברק ובהצטרפות סתיו שפיר. מה שבטוח הוא שמחנה השמאל רצה לראות איחוד. כל איחוד.

     

     

    עם חזרתו של אהוד ברק לזירה לפני חודש וחצי – כן, זה בסך הכול לוח הזמנים – היה ברור שהדבר הכי חשוב הוא שתיווצר התארגנות פוליטית משמאל לכחול לבן (אגב, אף שלא משנה לי איך הימין מחלק את קולותיו, באותה נשימה אני סבורה שלטובת הדמוקרטיה הישראלית עדיף שיהיה איחוד רשימות מימין לליכוד).

     

    בתחילת ינואר, כשהמצב במפלגת העבודה החל להתבהר לרעה, אמרתי בראיון שמפלגה היא בסופו של דבר פלטפורמה למימוש דרך. כל צדקני המחנה התנפלו עליי על עצם השימוש במילה פלטפורמה, שמצביע על הצורך להיות אינסטרומנטלי ותכליתי כדי להגיע לשלטון, להיות חלק ממנו או לפחות להשפיע עליו. ההתפוררות במחנה השמאל-מרכז לכמה מפלגות, שהפערים ביניהן קיימים אבל קטנים, חייבה בצו השעה חיפוש דרך אחר פלטפורמה משותפת.

    מפלגת העבודה הייתה צריכה לחזור למעמדה ההיסטורי כציר הפוליטי של מחנה השמאל. אילו אפשר היה להחזיר את הגלגל שנתיים אחורה, ולוודא את הישארותו של יצחק הרצוג, היה מדובר גם בשמאל אידיאולוגי וגם במרכז הפוליטי. אין צורך להרחיק אחורה עם מכונת הזמן המדומה ולשאול מה היה קורה אילו הייתה עדיין ציפי לבני במקום הראוי לה או אם היה אהוד ברק חובר אליה בסיבוב הקודם כפי שאני ואחרים ביקשנו ממנו.

     

    החיבור שנוצר בין מרצ, ישראל דמוקרטית וסתיו שפיר, בחשכת הליל, כמו חיבורים אחרים, מעיד בעיקר על העובדה שכולם הבינו שבפיצולים פשוט אי אפשר לנצח. אהוד ברק אמנם הפיח רוח לחימה במחנה החבוט, אבל זה לא בא לידי ביטוי במנדטים, שהם "הכלכלה" של הבחירות; הם המטבע שלפיו נקבע השווי במו"מ למיזוג.

     

    ובבחירות מועד א' ובבחירות מועד ב' נסחר עוד מטבע והוא הנכונות לוותר על האגו לטובת מהלכים פוליטיים משמעותיים. כחול לבן הרוויחה, בצדק, מעצם היכולת של ראשיה לחבור אחד לשני כשכל אחד מסכים לוותר על משהו אחר. עכשיו היה זה תורו של השמאל האידאולוגי להבין את המשחק: בבחירות האחרונות מי שהתמזג – הרוויח. מי שהתפצל קיבל חבטה רצינית.

     

    עוד קשה להעריך כיצד עמיר פרץ יכול להצטרף למיזוג הזה. בשעות האלה בדיוק בשבוע שעבר הוא עוד התכונן להודעה המשמעותית על הצטרפותה של אורלי לוי-אבוקסיס. איפה נהיה בשבוע הבא, ערב הגשת הרשימות לכנסת ה-22?

     

    • איילת נחמיאס-ורבין כיהנה כח"כית מטעם המחנה הציוני

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים