שתף קטע נבחר

השמועות על ראש הממשלה שקד היו מוקדמות

חרף הידרדרות אלקטורלית עקבית מאז 2013, איילת שקד משום מה מהלכת קסם על הציבוריות הישראלית. אלא שחסרות לה כמה תכונות חשובות

 

איילת שקד בוועידת איגוד התאגידים העירוניים באילת  (צילום: מאיר אוחיון)
איילת שקד(צילום: מאיר אוחיון)

באוקטובר 2014 העלתה איילת שקד, אז עדיין ח"כית בבית היהודי, פוסט חביב לפייסבוק. היא וגיסתה ערכו בראש השנה ביקור בנחל עמוד, והיא מיהרה לשתף בחוויה את חבריה לרשת. התצלום שלה על רקע מים זורמים נועד להציג אותה כישראלית טיפוסית המחוברת לטבע ולנופי הארץ, ואכן התמונה קיבלה מחמאות מגולשים, אבל גם תגובות שליליות על כך שנחל עמוד נמצא במקום מרוחק שניתן להגיע אליו רק באמצעות מכונית פרטית. הם תהו כיצד זה חברת הכנסת, השייכת למפלגה דתית, לא כיבדה את רגשות הבוחרים שלה והייתה מוכנה לנסוע ביום חג?

 

 

זה הפרדוקס של שקד כאישה חילונית שנבחרה לייצג מפלגה המגדירה את עצמה כ"דתית לאומית". היא החלה את דרכה ב-2013, בבית היהודי בראשות נפתלי בנט, ותצלומי שניהם - צעירים ונאים - התנוססו על שלטי החוצות בכול הארץ. הוא הייטקיסט מצליח עם כיפה סרוגה זעירה, היא מהנדסת חילונית עם מראה צפון תל-אביבי. "משהו חדש קורה", הייתה הסיסמה שבעזרתה העלימו את המפד"ל הישנה והמאובקת בדרך ל-12 מנדטים.

 

ההחלטה שלהם לפרוש מהבית היהודי בתחילת 2019 ולהקים מפלגה בשם "הימין החדש", הייתה המשך למיצוב התדמיתי שניסו ליצור מראשית דרכם: פוליטיקאים לאומיים המכוונים למחנה הימין כולו ולא רק למגזר חובשי הכיפות.

 

הרעיון היה נכון, אבל הוא נכשל במבחן הביצוע והימין החדש לא עברה את אחוז החסימה. בנט מצא את עצמו לכוד בין שני כוכבי המסך הקטן שגזלו ממנו את קהלי היעד שלו: נתניהו הצליח להשתלט על בוחרי הימין בקמפיין הגעוואלד התקופתי שלו, ובני גנץ ניקז אליו את מרבית בוחרי המרכז הפוליטי. בעידן שבו הציבור נוהה אחר מנהיגים טלוויזיוניים, לבנט אין את הנוכחות התקשורתית ואת הכריזמה הנדרשים להתמודדות שווה עמם.

 

בחירות 2019 - טורים נוספים:

 

לשקד יש לכאורה נתונים טובים יותר. היא עוברת מסך בצורה טובה, מקרינה עוצמה ובעיקר משדרת שקט נפשי. ההתמקדות בה בקמפיין, כולל בסרטון הבושם הזכור והמושמץ, ניסתה להדגיש את שתי התכונות הבולטות שלה: ראשית - המראה החיצוני, שהוא גם נכס פוליטי (הסופר האמריקאי וולטר קאמינגס כתב כי "הסיקור הפוליטי בטלוויזיה דומה לזה המוענק לתחרות מיס אמריקה"). שנית, האופי שלה: פוליטיקאית נחושה שהובילה לשינוי לטובת הימין במשרד המשפטים.

 

מרשים, אבל עדיין לא מספיק. לשקד חסרה התכונה החשובה ביותר להפוך לדמות לאומית ולפוטנציאל ראש ממשלה: היא לא סוחפת ולא מייצרת אמפטיה מעבר לעמדותיה. בינתיים מדובר בתוכנת מחשב משוכללת המייצרת דמות וירטואלית. עכשיו נותר דבר קטן: להפיח בה רוח חיים ולהפוך אותה לבשר ודם כדי שתוכל לספק את הסחורה המובטחת.

מה חסר לה? ראשית, אין לה את הכריזמה הטלוויזיונית שהיא חלק ממה שהאמריקנים מכנים "המראה הנשיאותי", או "מראה ראש הממשלה". המושג של כריזמה טלוויזיונית נשמע חמקמק אבל ניתן לכמת אותו לפי תוצאותיו: זוהי התכונה המסוגלת לייצר לפוליטיקאי תומכים מעבר לאלה שמסכימים עם עמדותיו.  

 

 

גם היכולת הרטורית של שקד מוגבלת. במסיבת העיתונאים שבה הוצגה על ידי בנט כראש הימין החדש היא נשמעה כרשג"דית בצופים ולא כנואמת סוחפת המונים. היא מדקלמת את דבריה ולא נראית מחוברת לציבור שאליו היא מדברת. על מנחם בגין סיפרו שציטט קטע ארוך בלטינית באחד מנאומיו. הקהל הריע במקומות הנכונים גם בלי להבין מילה. אצל שקד השומעים מתקשים למצוא מקומות נכונים כדי להריע.

 

שקד אינה פוליטיקאית שוברת שוויון. בבחירות 2013, שבהן נפתלי בנט היה הכוח הדומיננטי והיא עדיין דמות משנית, קיבלה הבית היהודי 12 מנדטים, שהיו הישג השיא שלה. בבחירות 2015 ירדה המפלגה לשמונה מנדטים. בבחירות אפריל 2019, שבהן התמודדו בנט ושקד ברשימת הימין החדש, הוצגו השניים כהנהגה משותפת, מה שלא הספיק להם לעבור את אחוז החסימה.

 

למרות זאת, דימויה של שקד ממשיך להלך קסם. ממוצע הסקרים האחרונים ניבא לימין החדש כשהיא בראשו 7.5 מנדטים. אם אכן תעמוד בראש איחוד מפלגות הימין הוא יקבל כ-12 מנדטים לפי ממוצע הסקרים עד כה, ואולי אף יותר בסקר הבא. אבל צריך לזכור את אפקט ההילה שיוצרת בחירת מועמדים חדשים: לאחר בחירתו של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה ביולי 2017 היא קיבלה בסקרים 24 מנדטים.

 

מכאן, לפי ניסיון העבר, אפשר רק לרדת. גם אם שקד תוביל את איחוד הימין בראשותה להישג מסוים, היא עדיין תעמוד בראש מפלגה מגזרית וקיצונית, שממנה לא צומחים פוליטיקאים לאומיים. בעיקר, שקד לא מספקת את הסחורה שהייתה צריכה להביא - קולות חילונים מעבר לציבור הכיפות הסרוגות. השמועות על דרכה לראשות הממשלה עדיין מוקדמות ומוגזמות מדי.

 

  • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים